מיתוסים על האופן שבו מגפת "המוות השחור" (1351-1347) התפשטה במהירות ברחבי אסיה, והרסה קהילות שלמות על "דרך המשי", מתוארכים למקור יחיד מהמאה ה-14. תיאורים של המגפה המתפשטת במהירות ברחבי היבשת – בעיקר על נתיבי המסחר העיקריים בין המזרח הרחוק, הודו, המזרח התיכון, צפון אפריקה ואירופה – היו שגויים בגלל מאות שנים בהן סיפור ספרותי מחורז פורש באופן שגוי.
במחקר שפורסם בכתב העת Journal of Arabic and Islamic Studies, מראים מחבריו שמקורו של הפתוגן שהוביל למגפה הקטלנית שהובילה לתמותתם של עשרות מיליוני בני אדם הוא ככל הנראה במרכז אסיה.
חלק מהגנטיקאים, התסתמכו על "מקאמה" – יצירה שירית-סיפורית מגוונת מהעולם הערבי, המשלבת בתוכה פרוזה מחורזת בעלת ברק רטורי ושירים שקולים – שנכתבה על ידי המשורר וההיסטוריון אִבּֽן אל-ווארדי בשנים 1349-1348 בחלב שבסוריה.
מקאמות היו נפוצות בשירה הערבית של ימי הביניים, וממנה הגיעו לספרות העברית של יהדות ספרד.
6 צפייה בגלריה
אנשי העיר טורנה בבלגיה קוברים את קורבנות מגפת "המוות השחור"
(איור: Pierart dou Tielt/Wikipedia)
לפי כתביו של אל-ווארדי, הפתוגן עבר בסוף שנות ה-30 של המאה ה-14 דרך היבשה מהמקור בקירגיזסטן לים השחור ולים הים התיכון בפחות מעשור. כתוצאה מכך, פרצה מגפה ענקית במערב אירואסיה ובצפון אפריקה בסוף שנות ה-40 של המאה ה-14.
בסיפורו, מאניש אל-ווארדי את המגפה כנוכל נודד, אשר במשך 15 שנים מחריב אזור אחר אזור, החל מאזורים לא ידועים מחוץ לסין, דרך סין, הודו, מרכז אסיה, פרס ולבסוף נכנס לים השחור ולים התיכון כדי להמיט הרס במצרים ובלבנט. עם זאת, מקאמה זו נחשבה מאוחר יותר, בטעות, לתיאור עובדתי של תנועת המגפה.
6 צפייה בגלריה
עמוד מתוך חיבור שמכיל ארבע מקאמות, שלוש מהן חוברו בסוריה במהלך התפרצות "המוות השחור" בשנים 1348-1949
(צילום: MS Laleli 1361, Süleymaniye Library, Istanbul)
6 צפייה בגלריה
מגפת "המוות השחור" על פי אבן אל-ווארדי
(איור: Journal of Arabic and Islamic Studies (2025). DOI: 10.5617/jais.12790)
המחקר, שנערך על ידי מוחמד עומר, דוקטורנט ללימודים ערביים ואסלאמיים, ופרופ' נהיאן פנסי, היסטוריון של רפואה אסלאמית מאוניברסיטת אקסטר, מראה כיצד סיפור זה החל להתקבל כעובדה על ידי היסטוריונים ערבים מהמאה ה-15 והיסטוריונים ברחבי אירופה בשלבים מאוחרים יותר. "כל הדרכים המובילות לתיאור עובדתי שגוי של התפשטות המגפה מובילות חזרה לטקסט הזה. זה כאילו הוא נמצא במרכז רשת עכביש של מיתוסים על איך המוות השחור התפשט ברחבי האזור", הסביר פרופ' פנסי.
המקאמה הומצאה בסוף המאה ה-10 לספירה, אך תפסה תאוצה מהמאה ה-12 לספירה ואילך. משכילים ממלוכים מהמאה ה-14 לספירה העריכו במיוחד צורת כתיבה זו. כמה מהמקאמות שלהם, כולל על מגפה, ניתן למצוא בכתבי יד בספריות ברחבי העולם, כשאותן מקאמות נועדו להיקרא בקול רם במלואן במפגשים שנערכו.
6 צפייה בגלריה
שרידי קורבן מגפת "המוות השחור", שהתגלו באנגליה כעדות למה שאירע בסביבות המאה -14 לספירה
(צילום: Lefteris Pitarakis/AP)
המקאמה של אל-ווארדי הייתה אחת משלוש מקאמאות לפחות על המגפה, שחוברו בשנים 1349-1348. מחברי המחקר מראים כיצד יש למקאמה פוטנציאל עצום להראות כיצד קהילות באותה תקופה התמודדו עם אירועים קטסטרופליים.
בכך היסטוריונים יכולים לבחון את משמעותן של התפרצויות מגפה קודמות (כגון ההתפרצות בדמשק בשנת 1258, או ההתפרצות בקאיפנג שבסין בין השנים 1233-1232), את השפעתן על חברות אלה, וכיצד ההתפרצויות הללו נחקקו בזיכרון ונבחנו מחדש מחקרית.
"כתבים אלה יכולים לסייע בהבנת האופן שבו יצירתיות שימשה כאמצעי שליטה והתמודדות בתקופה של תמותה נרחבת, בדומה לאופן שבו אנשים פיתחו כישורי קולינריה חדשים או כישורים אמנותיים במהלך מגפת הקורונה", הסביר פרופ' פנסי. "ייתכן שהמקאמות הללו לא מספקות מידע מדויק על אופן התפשטות מגפת המוות השחור. אבל הטקסטים הם פנומנליים משום שהם עוזרים לנו לראות כיצד אנשים באותה תקופה חיו עם המשבר הנורא שפקד אותם".
