איית הצרעים היא אחד העופות הנודדים המרתקים ביותר שחולפים בשמי הארץ, ומאחוריה סיפור של הישרדות יוצאת דופן ושל התאמות מעוררות השתאות. כדי להבין באיזה קשיים היא נתקלת בדרך, ואיפה נוכל לצפות בה בימים אלה ממש, שוחחנו עם יהונתן מירב, צפר בכיר ומומחה נדידה, ובעל חברת התיירות צפרות Flyways.
איות צרעים בשמי ישראל
(צילום: נדב ישראלי, החברה להגנת הטבע)
למה קוראים לה איית הצרעים?
"השם 'איה' מופיע כבר במקרא, ברשימת העופות הטמאים בספר 'ויקרא'. מדובר בדורס ייחודי שהוא תת-משפחה עצמאית בתוך משפחת הדורסים. יש לציין שהיא לא עיט. השם המדעי שלה Pernis apivorus מורכב מהמילים 'עוף דורס' ו'אוכל צרעות או דבורים', ומכאן נגזר שמה העברי - איית הצרעים".
היא באמת אוכלת צרעות?
"איית הצרעים לא ניזונה מהצרעות הבוגרות עצמן, אלא חופרת ומגרדת קנים של דבורי בר ושל צרעות כדי לאכול את הזחלים ואת הגלמים שלהן, שעשירים בחלבון. המזון הזה הוא כ-80 אחוז מכלל התזונה שלה, ובשאר הזמן היא יכולה לצוד באופן אופורטוניסטי זוחלים, חרקים גדולים וציפורים קטנות".
הצרעות לא עוקצות אותה?
"היא מצוידת בהתאמות פיזיולוגיות מדהימות שנועדו להגן עליה. הרגליים שלה בעלות אצבעות ארוכות וטפרים חזקים במיוחד, שמשמשים אותה כמו מגרפה כדי לחשוף קנים באדמה או בתוך גזעי עצים. הנוצות באזור הפנים ובאזור הראש שלה צפופות מאוד וכמעט דמויות קשקשים כדי למנוע עקיצות, ויש לה עפעפיים שקופים שמשמשים כמשקפי מגן לעיניים. נוסף על כך, נחירי האף שלה צרים ומוארכים מאוד - כנראה כדי למנוע חדירה של לכלוך ושל חרקים. בשטח, מנגנון ההגנה שלה הוא אכילה מהירה במיוחד לפני שהנחיל מתעורר ומתנפל עליה".
חיות את הרגע - לכל הכתבות הקודמות
מה מסלול הנדידה שלה?
"בקיץ איית הצרעים מקננת בתפוצה רחבה באירופה ובאסיה, בעיקר במזרח אירופה וברוסיה שבהן עוד נשארו יערות גדולים ומשמעותיים, ואת החורף היא מבלה באפריקה. עונת הקינון מסתיימת באוגוסט, ואז כל האוכלוסייה עוזבת ונודדת דרומה. ישראל היא ציר נדידה מרכזי, מעין משפך שדרכו חולפים בימים אלה אלפי ועשרות אלפי פרטים ביום. האיות מסוגלות לעוף כ-400 ק"מ ביום, והן עושות זאת בעזרת שימוש חכם בתרמיקות – עמודות של אוויר חם שעולה בצורה ספירלית מהקרקע. הן נכנסות לתרמיקה, דואות בה כמו במעלית עד לגובה של כ-2 ק"מ, וכשהרוח נחלשת ברום התרמיקה הן פשוט גולשות דרומה לכיוון אפריקה, וחוזר חלילה".
איות צרעים בשמי ישראל
(צילום: יהונתן מירב)
למה הן עפות בקבוצות גדולות?
"זה מעניין כי במהלך עונת הקינון שלהן כשהן ביערות, הן מתנהגות באופן סוליטרי מאוד. זוג אחד מקנן עמוק ביער ומחזיק טריטוריה במרחק קילומטרים מזוג אחר. אבל לקראת הנדידה, אלפים רבים מתקבצים יחד למסע משותף. הסיבה להתקהלות היא ייעול התעופה וקריאה טובה יותר של המרחב האווירי. במקום שכל ציפור תבזבז אנרגיה בחיפוש עצמאי אחר התרמיקה הבאה, להקה שלמה שמחפשת יחד מוצאת את זרמי האוויר החם בקלות ובמהירות רבה יותר".
המסע הזה לא מסוכן להן?
"אחוז התמותה של הצעירים בשנת חייהם הראשונה הוא גבוה מאוד, והאיום המרכזי מגיע ישירות מהאדם. באגן הים התיכון ובמזרח התיכון עדיין מתקיים ציד בלתי חוקי נרחב מאוד, ואלפי איות נורות מדי שנה. לעיתים קרובות אנחנו רואים בישראל איות שמגיעות עם פצעי ירי גלויים. נוסף על כך, הן נפגעות מהיעלמות יערות באירופה בעקבות פיתוח נרחב, ובשנים האחרונות גם ממלחמת רוסיה-אוקראינה שמפריעה לקינון בגלל כניסה של חיילים וציוד כבד לתוך בית הגידול שלהן. יש גם איום מודרני של רחפנים צבאיים שמחוברים לסיבים אופטיים דקים. הסיבים האלה נשארים תלויים על העצים כמו קורי עכביש ענקיים וגובים מחיר כבד מדיירי היער".
איית צרעים
(צילום: יהונתן מירב)
מה קורה כשהן מגיעות לאפריקה?
"באפריקה יש להן שפע של מזון כמו חרקים וטרמיטים. הבוגרים יחזרו צפונה באביב, אבל הצעירים – שיצאו לנדידה הראשונה שלהם כשהם בני פחות מחודשיים – יישארו באפריקה במשך כשנתיים-שלוש. הם עוד לא בוגרים מינית, ולכן אין להם סיבה לבזבז אנרגיה על מסע מפרך חזרה לאזור הקינון שנמצא כ-6,000 ק"מ משם".
איך אפשר לעקוב אחרי עופות נודדים שעפים כל כך גבוה?
"אנחנו סופרים את הפרטים כשהם עפים בשמיים. זו ספירה סיזיפית ופיזית לחלוטין: צפריות וצפרים עומדים בנקודות אסטרטגיות, מביטים לשמיים בעזרת משקפות וטלסקופים ברמה הגבוהה ביותר, וסופרים פרט פרט באמצעות קליקר שאוחזים ביד".
"מעבר לכך, הספירות אלה מצילות חיי אדם. עשרות אלפי עופות גדולים במרחב אווירי קטן וצפוף הם סכנה בטיחותית אדירה לטייסות ולטייסים במטוסי קרב שטסים במהירות עצומה. לכן אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם חיל האוויר וכיום יש צפרים בבסיסים, שממפים את ציר הנדידה בזמן אמת ומעבירים התראות ישירות לקוקפיט".
האם זה מסוכן גם למטוסים אזרחיים מנתב"ג?
"הסכנה לפגיעה במטוס נוסעים אזרחי היא קטנה כי מטוסי נוסעים הם איטיים יותר, ולציפורים יש מספיק זמן לראות את המטוס מגיע ולזוז מהדרך. אף על פי כן, פגיעות במטוסים אזרחיים מתרחשות מדי פעם ולכן יש גם שיתוף פעולה עם רשות התעופה ועם נתב"ג".
יהונתן מירב
(צילום: באדיבות יהונתן מירב)
איפה ומתי כדאי לנו להסתכל למעלה בשבוע הקרוב?
"ציר הנדידה העצום הזה, של כ-350 אלף עד חצי מיליון איות, יעבור מעלינו במשך השבועיים הקרובים, עד סביבות ה-20 בספטמבר. הן נכנסות לישראל באזור הגליל המזרחי ורמת הגולן, וגולשות דרומה לאורך בקע הירדן. מי שנמצא במרכז הארץ יוכל לראות אותן בקו שבין נתב"ג לירושלים, בערך לאורך הנתיב של כביש 6. מכיוון שהרוחות המערביות מתגברות ככל שהיום מתקדם, ציר הנדידה נדחף מזרחה במהלך שעות היום. בשעות הבוקר, סביב השעה 10:00, הן קרובות יותר למרכז, ובשעות אחר הצהריים עיקר המסה נע לעבר מזרח הארץ. אם יתמזל מזלכם ותפתחו עיניים חדות לשמיים, תוכלו לראות מחזה מרשים ויוצא דופן".
איך אפשר ללמוד עוד על מה שקורה בשמיים שלנו?
"בימים אלה אנחנו משיקים פרויקט חדש שנקרא 'עיניים לשמיים', שאפשר למצוא ברשתות החברתיות. הוא כולל דיווחים מהשטח שמדברים על לוח השנה הצפרי בישראל כמו מה אפשר לראות בכל חודש, אילו ציפורים באות ואילו הולכות, והתראות ודיווחי נדידה בזמן אמת. זה כלי נהדר לכל מי שרוצים להתחבר לטבע המופלא שקורה לנו מעל הראש".
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
