מהיוונים והרומאים ועד לאימפריה העות'מאנית, ההיסטוריה של העיר העתיקה סרדיס (Sardis) בטורקיה היא כזו של תחלופה מתמדת. מאז 1958 מבוצעות בשטחה חפירות ארכאולוגיות במסגרת אחד הפרויקטים הוותיקים ביותר, על ידי אוניברסיטת הרווארד ואוניברסיטת קורנל.
במשך מספר שנים, תועדו במסגרת זו חומות ומבני האקרופוליס של העיר, שהייתה חלק עיקרי מההתיישבות בתקופה הביזנטית, לאחר התקופה הרומית. "סרדיס מופיעה במקורות היסטוריים עתיקים רבים", אמר ד"ר בנג'מין אנדרסון מאוניברסיטת קורנל, שחוקר את תרבויות הים התיכון מהעת העתיקה ועד ימינו. "רק ב-75 השנים האחרונות בערך, עלה בידינו לספר את סיפורה, גם דרך מה שהתגלה בפרויקט מבחינה ארכאולוגית".
8 צפייה בגלריה
תצלום אווירי של מקדש ארטמיס והאקרופוליס שהתגלו בסרדיס
(צילום: Archaeological Exploration of Sardis/President and Fellows of Harvard College)
הקיץ הזה, הודות למאמצי חברי הפרויקט וכן לקהילה המקומית שמילאה תפקיד קריטי בחפירות, האתר נכלל ברשימת אתרי מורשת עולמית של אונסק"ו. "ההזדמנות להבין תרבות דרך שרידים חומריים היא די יוצאת דופן. נדרשת לשם כך מחויבות ארוכת טווח", אמר ד"ר אנדרסון.
סרדיס, בירת ממלכת לידיה מתקופת הברזל, הממוקמת בין הים התיכון לרמת אנטוליה (אסיה הקטנה), הייתה מקום של מפגש תרבותי בין מזרח למערב. המצאת המטבעות מיוחסת לממלכת לידיה, מה שמתכתב עם היותו של המלך קרויסוס - אשר מלך עליה באמצע המאה ה-6 לפני הספירה - האיש העשיר ביותר בעולם.
האימפריה הלידית נכבשה בסופו של דבר על ידי אלכסנדר הגדול, הלא הוא אלכסנדר מוקדון. כמה מאות שנים לאחר מכן, היא שולבה באימפריה הרומית, ולאחר מכן באימפריות הביזנטית והעות'מאנית – מה שממחיש את סיפורה המרתק והרב-גוני.
סרדיס גם מילאה תפקיד חשוב בפיתוח הארכאולוגיה האמריקנית. הניסיון המודרני הראשון לחשוף את העיר בתחילת המאה ה-20, בוצע בהובלת האגודה האמריקנית לחפירות סרדיס. מקדש ארטמיס והנקרופוליס נחפרו, אך חפצים רבים ניזוקו, אבדו או הגיעו לארצות הברית באמצעים מפוקפקים, כולל עמוד ענק שעדיין מוצג במקום בולט במוזיאון המטרופוליטן לאמנות שבניו יורק. חפירה ראשונית זו הופסקה עם מלחמת יוון-טורקיה בתחילת שנות ה-20. אט אט, במרוצת השנים, החלו חפצים לשוב חזרה לטורקיה.
שיתוף הפעולה בין אוניברסיטת קורנל לאוניברסיטת הרווארד החל בשנת 1958. בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20, הצוות שיחזר קומפלקס מרחץ-ספורט מונומנטלי ואת בית הכנסת הגדול ביותר בעולם העתיק, פרויקטים שהיו ראשונים מסוגם ושימשו מודלים לשחזורים באתרים אחרים. לאחר מכן התגלו חומות לבני בוץ של העיר, האקרופוליס, בור אשפה מהתקופה הפרסית, אתר לזיקוק זהב, מרכז קניות עתיק ולאחרונה, רחבת מקדש שדרשה 15 שנות חפירה.
לצוות מטעם אוניברסיטאות הרווארד וקורנל מצטרפים חוקרים המייצגים מגוון תחומים מרחבי העולם, יותר ממחציתם מומחים וסטודנטים טורקים. אך גם התרומות המקומיות הן קריטיות. "נושא שמלווה באופן קבוע את מה שאנחנו עושים הוא איך אנחנו עושים את זה? איך אנחנו משלבים מומחיות מקומית?", אמרה ד"ר אנטה אלכסנדרידיס מאוניברסיטת קורנל, שחוקרת את האמנות והארכאולוגיה של יוון ורומא מהעת העתיקה. נכון לעכשיו, בנוסף לגברים, קבוצה גדולה של נשים מאזור סרדיס חופרות ומבצעות עבודות שיקום.
אחת מאותן נשים היא לילה אוגורר, דוקטורנטית להיסטוריה של האמנות והארכאולוגיה של הים התיכון ומערב אנטוליה, אשר נולדה וגדלה באזור סרדיס. "זו הייתה עיר שישבה על אחת מדרכי המסחר החשובות ביותר בעולם העתיק. לא רק שהמטבע הראשון הוטבע בה, אלא היה זה מקום מושבו של אלכסנדר הגדול למשך תקופה", אמרה אוגורר. "כתושבת מקומית, אני יכולה לומר שההכרה מצד אונסק"ו חשובה מאוד. כעת, ייתכן שהמימון לחפירות יגדל, כמו גם העניין מצד חוקרים ותיירים כאחד. ככל שההכרה תגדל, כך גם תסופק הגנה רבה יותר לממצאים העתיקים".
8 צפייה בגלריה
שרידי העיר סרדיס, העיר הראשונה בה הוטבעו מטבעות זהב וכסף
(צילום: Ender Bayindir/Shutterstock)
הגנה זו הייתה נחוצה מזמן. הטופוגרפיה של העיר הופכות את סרדיס לפגיעה מפני מזג האוויר. בנוסף, הרס רב נגרם על ידי פעילות חקלאית, בעוד שממדי הביזה הרקיעו שחקים, נוכח מחפשי אוצרות (חמושים בחלקם) פועלים באתר באמצעות דחפורים.
סיפורה של סרדיס נמשך, אך חתיכה אחר חתיכה, הוא מתגבש ומתחבר אט אט. "זו הסיבה שהמחויבות ארוכת הטווח כל כך חשובה", אמר ד"ר אנדרסון. "לא בהכרח חושפים תגליות משמעותיות בעונה אחת של חפירות ארכאולוגיות. זה בהחלט יכול לקרות גם בחלוף עשור, כך שסיפורה של העיר, כמו פאזל בעל חלקים רבים, נבנה בהדרגתיות עם השנים".
