העולם עוסק יותר ויותר בשאלות של בזבוז ומצוקת מזון, לצד חיפוש פתרונות הצלה. מספר הפתרונות רק הולך וגדל, ואין שום סיבה שלא נאכל ירקות ופירות שגדלים על הגגות בעיר שלנו. הטכנולוגיה כבר כאן (כמו הידרופוניקה), אך לצד הקיימות והחדשנות קיימים גם אתגרים פחות מתוקשרים: כלכלה, רגולציה (או היעדרה) וכל מה שביניהם.
למשל, אם מקום מסוים בתל אביב יחליט להקים גג ירוק לטובת הציבור, אך העירייה תקבע שגובה הארנונה תהיה כשל עסק, הפגיעה הכלכלית תהיה משמעותית לא פחות מהפגיעה במזון, והמהלך הכללי עלול להפסיד את הכדאיות שלו. ואם יש משהו שחשוב לנו כולנו – זה חיסכון.
הדילמות הסביבתיות רק הולכות וגוברות, העולם משתנה במהירות ונהיה צפוף יותר, ואילו המערכות שאמורות לנהל אותו מתקשות לפעול בסינרגיה. כל אלה מחדדים את ההבנה שלא ניתן לעסוק בקיימות בלי להבין לעומק היבטים נוספים: סביבתיים, כלכליים ופוליטיים.
הנושא הסביבתי מורכב מהיבטים רבים וצריך שמומחים מתחומים שונים ישבו יחד וייצרו פתרון אינטגרטיבי בראייה מערכתית. בדומה למערכות אחרות, מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל ממשיכה להפריד בין התחומים הללו, במקום לחבר ביניהם ולתת מענה אינטגרטיבי לבעיות מורכבות.
במבט על מפת הלימודים האקדמיים בישראל, פועלות שלוש "משפחות" תוכניות לימודיות המנסות לשלב בין מדעי החברה לעולמות הסביבה – כל אחת מהן חשובה, אך אף אחת מהן לא מצליחה לחבר את שלושת הממדים הקריטיים: ידע, מצוינות וקיימות.
המשפחה הראשונה היא תוכניות פכ״מ (פילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה): מסלולי מצוינות יוקרתיים ומבוקשים באוניברסיטאות המובילות. אלו תוכניות מצטיינות, תרתי משמע - בוגרי ובוגרות התוכנית משתלבים בעמדות מפתח בשירות המדינה, בבנק ישראל וביחידות חשיבה. אך למרות היוקרה, אין בהן כל אזכור או עומק סביבתי. משאבי טבע? כלכלה דלת-פחמן? אקולוגיה, שלא לומר משבר האקלים? כל אלה נמצאים מחוץ לתמונה. כך נבנה דור של מקבלי החלטות שלא מקבל הכשרה סביבתית עמוקה או מצויד בכלים להתמודדות עם אתגרי העתיד.
כך נוצר פער אסטרטגי – אין כיום בישראל אף תוכנית אחת שמאחדת הכשרה סביבתית עמוקה, כלים של מדעי החברה, ומיקוד בשירות הציבורי.
המשפחה השנייה כוללת את תוכניות התואר במדעי הסביבה או בגיאוגרפיה ופיתוח סביבתי - תוכניות סביבתיות "קלאסיות". הן מעניקות בסיס אקדמי-מדעי-טכנולוגי חשוב: אקולוגיה, GIS, טכנולוגיות מים. אבל מה עם ממד היישום או התרומה לחברה? הוא נעדר.
תוכניות אלה כמעט ואינן מציידות את הסטודנטים בכלים ממשלתיים, כלכליים או משפטיים הנחוצים לשינוי מדיניות או השפעה מערכתית. התוצאה? סטודנטים וסטודנטיות עם פוטנציאל לשנות את העולם, לא ממצים אותו וגם לא מקבלים את הכלים להשפיע באמת.
המשפחה השלישית היא תוכנית אחת שמשלבת באופן אינטגרטיבי בין סביבה, כלכלה ומדע המדינה. אוניברסיטת תל אביב אישרה באחרונה תוכנית חדשה - סכ״מ: סביבה, כלכלה, ממשל. המטרה כאן היא ברורה: הכשרת דור העתיד של מובילי ומובילות מדיניות ציבורית סביבתית.
התוכנית מאחדת את יתרונות מסלולי פכ״מ עם עומק סביבתי מעשי ותיאורטי, ויוצרת מסלול מצוינות ייחודי וראשון מסוגו בישראל. מדובר במסלול תלת-שנתי לתואר ראשון בכלכלה ומדע המדינה, הכולל חטיבת לימודים רחבה ומעמיקה במדעי הסביבה, בשיתוף בית הספר החדש לסביבה של האוניברסיטה.
המהלך הוא לא רק חדשני, הוא הכרחי. תוכנית סכ״מ נועדה להכשיר קבוצה איכותית וסלקטיבית של סטודנטיות וסטודנטים שמבקשים להשפיע במדיניות, ולעשות זאת מתוך הבנה אמיתית של הכלים הכלכליים, המסגרות המשפטיות והידע הסביבתי הנדרש לשם כך. השילוב הזה – בין כלכלה פוליטית, משאבי טבע, משבר האקלים ועתיד התחבורה והאנרגיה – הוא בדיוק מה שחסר היום במוסדות קבלת ההחלטות.
מעבר ללימודים עצמם, התוכנית כוללת פרקטיקום מעשי: התנסות ממשית בעבודה עם משרדי ממשלה, ארגוני חברה אזרחית, חברות עסקיות ויוזמות מדיניות. כך הופך הידע התיאורטי לכלי פעולה, בדיוק כפי שדור העתיד של מקבלי ההחלטות צריך.
העתיד כבר כאן – השאלה היא האם ההשכלה הגבוהה תדביק את הקצב
מדינת ישראל מתמודדת בימים אלה עם אתגרים שונים ומגוונים, אבל דווקא בתקופה זו חשוב שנזכור שמשבר האקלים והנזק הסביבתי פוגעים בכולנו ובעלי נזקים לטווח הארוך - למדינה, לאזרחיה ולמעשה, לאנושות כולה. ההתחממות הגלובלית פוגעת בכל רבדי החיים - בכלכלה, בבריאות, בחקלאות ובכלל, בביטחון האישי שלנו.
מי שיביט על ההשכלה הגבוהה בעשור הקרוב יבין שאין ברירה: העולם מחייב הכשרה בין-תחומית. התפקיד שלנו הוא להכשיר את דור המנהיגים והמנהיגות הבא, שארגז הכלים שלו יכלול הכשרה רב-תחומית, לא פחות מסביבתית. לא די באקולוגים מבריקים שאינם מבינים במבני תמריצים, ולא מספיק פקידי אוצר מוכשרים שאינם מבינים במנגנוני משבר אקלימי. ישראל זקוקה לבוגרות ובוגרי מצוינות שיחשבו במונחים של קיימות, יעצבו רגולציה סביבתית, ויחזקו את ההון האנושי הירוק של המדינה.
הגיע הזמן לשנות את הפרדיגמה - תוכנית סכ״מ היא הצעד הראשון בכיוון הזה. היא לא רק מסלול לימודים – היא השינוי שאנו מחכים לו. אם נחזור לסיפור של הגג הירוק, חשיבה אינטגרטיבית שנושאת בחובה שיקולים סביבתיים, רגולטוריים וכלכליים יכולה לעודד פתרונות אלגנטיים לבזבוז מזון ולגידול עתידי של מזון טרי וזמין לכל.
ד״ר נטע ליפמן, מנהלת בית הספר החדש לסביבה, אוניברסיטת תל אביב
