עדויות חדשות מצביעות על כך שבני אדם השתמשו בחומרים פסיכואקטיביים בתקופה קדומה בהרבה מכפי שהיה נהוג לחשוב. צוות ארכאולוגים מאוניברסיטת גריפית' באוסטרליה, בהובלת פרופ' אדם ברום מהמרכז האוסטרלי לחקר האבולוציה האנושית, שילב ממצאים ביוכימיים וארכאולוגיים כדי להתחקות אחר שורשיו הפרהיסטוריים של השימוש באגוזי אריקה – חומר ממריץ ופסיכואקטיבי הנמצא בשימוש ברחבי אסיה והאוקיינוס השקט.
גלריה
גולגולת של פרט מקהילת הציידים-לקטים שחיה על האי סולאווסי באינדונזיה. ניתן לראות את השחיקה הקיצונית בשיניים, כתוצאה מהשימוש באגוזי האריקה
(צילום: Fakhri)
החוקרים מצאו כי השימוש באגוזי אריקה כחומר פסיכואקטיבי החל בקרב קהילות מסוימות באינדונזיה כבר לפני 25 אלף שנים - הרבה לפני התקופה הנאוליתית או תקופת הברונזה, שבהן נהוג היה למקם את ראשית השימוש בו, לפני כ-3,500 שנים.
עד כה סברו החוקרים כי המסורות הראשונות בעולם של שימוש בחומרים משני תודעה התפתחו לאחר המהפכה הנאוליתית והמעבר לחקלאות. לפי התפיסה המקובלת, תחילת השימוש בחומרים אלה הייתה בהמצאת משקאות אלכוהוליים מותססים ובהם בירה אלכוהולית שיוצרה לפני כ-13 אלף שנים בישראל, - וכן בעדויות לשימוש בחומרים פסיכואקטיביים אחרים, כמו עקבות בנות 10,000 שנים של אבקת קקטוס פסיכדלי שנמצאו בפרו.
צריכת אגוזי אריקה גורמת, בין היתר, לתחושת אופוריה קלה ולערנות מוגברת. "על אף שהוא מוכר פחות בחברות המערביות, זהו החומר הפסיכו-אקטיבי הרביעי הנפוץ ביותר בעולם, אחרי אלכוהול, קפאין וניקוטין", אמר פרופ' ברום, שגילה יחד עם עמיתיו למחקר שפורסם בכתב העת Science Advances, שרידי שלדים של שני ציידים-לקטים באי סוּלָאוֵוסִי שבאינדונזיה. אחד מהשלדים מתוארך לתקופה שלפני 25-16 אלף שנים, והשני לתקופה שלפני 7,600-6,300 שנים. שני הפרטים מתו בגיל 40 עד 50 שנים, ומינם לא זוהה.
האופן בו נעשה שימוש באגוזי אריקה לפני 25 אלף שנים
(איור: Adam Brumm)
הגולגולת של אחד משני הציידים-לקטים, ששרידיהם התגלו באי סולאווסי שבאינדונזיה
(צילום: Fakhri)
אצל שני בני האדם הקדומים זיהו החוקרים דפוס יוצא דופן מאוד של שחיקת שיניים. החוקרים קבעו כי מדובר בסמן ביו-ארכאולוגי חדש, שנוצר כתוצאה מהתנהגות הקשורה לשימוש בחומר פסיכואקטיבי שלא הייתה מוכרת עד כה: מציצה חוזרת ונשנית של אגוזי אריקה שלמים. מחקרים קודמים הציעו כי האלקלואיד – תרכובת אורגנית המכילה בסיס חנקני – העיקרי באגוז האריקה, ארקולין (Arecoline), משתחרר כאשר האגוז המעובד נלעס עם סידן הידרוקסידי, הקרוי גם סיד כבוי.
החוקרים ערכו ניסויים שבהם השרו אגוזי אריקה ברוק מלאכותי, ולאחר מכן בדקו את הנוזלים שהתקבלו מול מערך של קולטנים אנושיים משובטים, שהוחדרו לתאי ביצית של צפרדע. מדובר בחלבונים ייעודיים המתפקדים כמתגים מולקולריים ומווסתים את הפעילות העצבית.
"הניסוי הראה כי אפילו מציצה של אגוזי אריקה שלמים משחררת כמות מספקת של ארקולין, שיכולה לגרום להשפעה פיזיולוגית ולשנות את פעילות המוח", הסביר פרופ' ברום. "בנוסף, ניתוחים ביוכימיים שערכנו הובילו לזיהוי של ארקולין ברקמות השיניים של הציידים-לקטים. שילוב כל הממצאים מהווה ראיה לכך שציידים-לקטים שהתגוררו על האי סולאווסי עסקו במנהג עתיק ומתמשך של מציצת אגוזי אריקה, אשר הוביל לשינויים משמעותיים במבנה ובמצב שיניהם".
אגוזי אריקה על העץ
(צילום: Chaikom/Shutterstock)
אגוזי אריקה מיובשים
(צילום: pstrongerart/Shutterstock)
החוקרים סבורים שהמנהג הקדום הזה היה משמעותי דיו כדי לגרום למחלת חניכיים קשה, מה שמתכתב עם מצב שיניהם של שני הפרטים ששרידיהם התגלו על האי, הרביעי בגודלו בדרום-מזרח אסיה. מכיוון שארקולין הוא משכך כאבים טבעי, החוקרים שיערו כי אחת הסיבות למציצת אגוזי האריקה הייתה הקלה על כאבי שיניים.
"עם זאת, לאורך זמן, המציצה של אגוזי האריקה שחקה את שיני הציידים-לקטים במידה כה חמורה, עד שבמקרים מסוימים נחשף לחלוטין חלל המוך הפנימי של השן, הרקמה הפנימית ביותר בשן – מצב שהיה כרוך בכאב עז, גרם לקשיים באכילה והגדיל משמעותית את השכיחות והסיכון לזיהום כרוני בשיניים", אמר פרופ' ברום.
האי סולאווסי באינדונזיה
(צילום: Paulharding00/Shutterstock)
"לכן, אף שההרגל עשוי היה לשמש כטיפול בכאבי שיניים, שנים של מציצת אגוזי אריקה הובילו בסופו של דבר להחמרה משמעותית של בעיות בבריאות הפה, ויצרו מעגל שהוביל לשימוש חוזר".
הממצא משנה באופן משמעותי את הבנת ההיסטוריה של השימוש האנושי בחומרים פסיכואקטיביים, שכן כעת ניתן להתחקות אחר השימוש באגוזי אריקה עד לתקופת הפליסטוקן המאוחרת. "הופעת המנהג באי סולאווסי כבר לפני 25 אלף שנים, זמן רב לפני ראשית החקלאות, עשויה להפוך את מציצת אגוזי האריקה לעדות הקדומה ביותר לשימוש בסמים שהתגלתה אי פעם", אמר פרופ' ברום.
"זיהוי המנהג הקדום שעל בסיסו התפתחה צריכת אגוזי האריקה כפי שאנו מכירים אותה כיום, מצביע על כך שחלק מההתנהגויות המודרניות הקשורות לשימוש בסמים נטועות עמוק במסורותיהם של הציידים-לקטים. כמו כן, שימוש קבוע בחומרים פסיכו-אקטיביים – והעלויות הבריאותיות הנלוות – היה קיים בקרב ציידים-לקטים כבר עשרות אלפי שנים לפני הופעת החקלאות".
