חנן זיגלבוים, תושב תל אביב בן 67, היה בדרכו למרחב המוגן בבניין הסמוך יחד עם כלבתו, כאשר נשמעו אזעקות בעיר אתמול (יום ב') לפנות בוקר. "אני גר בקומת גג, לא שמעתי את האזעקה, וכשיצאתי החוצה ראיתי המון יירוטים מעליי בשמיים", הוא סיפר בריאיון ל"ידיעות אחרונות" ול-ynet. "הבנתי שהמצב מחייב פינוי מהר, ומיד לקחתי את הכלבה שלי וירדנו לכיוון המרחב המוגן בבניין הסמוך לידינו".
חנן משחזר את הפגיעה
(צילום: קובי קואנקס)
את הכלבה, העונה לשם האירוני - שלוות עולמית עמוקה - אימץ זיגלבוים לפני כשנה. "היא היייתה כזה מנותקת, וכל פעם רבצה לה בשקט אז קראתי לה כך״, הוא הסביר.
לדבריו, הכלבה, שחששה מהאזעקות, השתוללה. ״היא עשתה לי קצת בעיות במדרגות, לקח לי זמן עד שהצלחתי לתפוס אותה, לא הצלחתי לשים עליה רצועה אפילו״, שחזר זיגלבוים.
בעודם בחדר המדרגות, נשמע פיצוץ עז. ״בסיבוב של המדרגות יש חלון, וכשבאתי לרדת לחלק הבא היה פיצוץ אדיר, כל החלון עף עליי - הזכוכיות, חלקים מהקיר, אני עצמי עפתי מההדף. זה היה מפחיד, כמה שניות, אפילו דקה, שאתה לא יודע מה קורה איתך, עד שהתאוששתי וקמתי".
זיגלבוים המשיך בתיאור: "היה חושך, כאב לי כי חטפתי מכות, שפשופים ושריטות, עד שקמתי וניסיתי לאתר את הכלבה שנעלמה. בסוף מצאתי אותה בקומה למעלה, כנראה היא ניסתה לחזור הביתה".
זיגלבוים מעיד כי בפעם הזו באופן חריג, דווקא בזכות הזמן הממושך ששהה בחדר המדרגות עם הכלבה, חייו ניצלו. ״אני גר בבניין ישן מאוד, אין ממ"ד ואנחנו פשוט רצים כל פעם לחניון תת קרקעי בבניין סמוך. הפעם, אולי למזלי, הכלבה עיכבה אותי ולא הגענו לרחוב, כי הטיל נפל באמצע הכביש. היא הצילה אותי. זה שהיא עשתה קצת בלאגן ועיכבה אותי במדרגות, מנע ממני להיות ברחוב כשהטיל נפל".
כשיצא לרחוב, זיגלבוים הבחין בהרס רב במקום. "היו ערמות של פסולת, שאי אפשר היה לזוז", הוא תיאר. "אי אפשר היה לצאת מהבניין, עד שהגיעו כוחות ופינו את הדרך. הכל היה עשן וזכוכיות. הייתה אש בחוץ ועשן, וזרמים של מים מצינורות שהתפוצצו, הייתה מהומה גדולה מאוד".
צוותי מד״א שהגיעו למקום פינו אותו, יחד עם הכלבה שלווה, למרכז הרפואי וולפסון. התמונה המרגשת של השניים על האלונקה הפכה ויראלית ברשתות החברתיות. "הופתעתי כשראיתי שהתמונה התפרסמה והבנתי כמה יש להודות לצוותי ההצלה", אמר זיגלבוים.
כעת הוא מאושפז בבית החולים ומצבו מוגדר קל. הוא סובל מפציעות הדף ופציעות כתוצאה מרסיסים. "אני מרגיש מסוחרר, כאבים, כאבי ראש, צפצופים באוזניים, השמיעה קצת ירדה", הוא אומר.
לצידו כל העת, גם בבית החולים, נמצאת הכלבה שלווה. "אני רוצה לציין לשבח את מד"א, שחילצו אותי עם הכלבה וגם את בית החולים שיצא מגדרו להנעים גם לה את השהות ולאפשר שתהיה איתי, כי אין לי מקום אחר בשבילה״.
לירון לוינברג, מנהלת מחלקת השירות וחוויית המטופל בוולפסון, דאגה לשלווה לכל הציוד הנדרש, כולל אוכל, מים, ומיטה חדשה. "כששמענו שחנן הגיע עם שלווה למלר"ד, לא יכולנו להישאר אדישים ומיד דאגנו להם לכל הציוד הנדרש. ברור לנו שגם הכלבים, כמו האנשים, עוברים ימים קשים ומטלטלים ומחובתנו לדאוג לחברו הטוב של האדם".
זיגלבוים אמנם לא הספיק הפעם להגיע למרחב המוגן, ושרד את הפגיעה, אך הוא מכיר בחשיבות של הימצאות במרחב מוגן. הוא הדגיש כי גם הפציעה שספג יכולה הייתה להימנע אם היה נמצא במרחב מוגן. זיגלבוים מבקש להעביר מסר לציבור ואומר כי "למרות שהפיצוץ היה 50 מטר ממני, ההדף היה עצום. אנשים לא מודעים לרמה של ההדף. איום ונורא להיות בחוץ, חייבים להיכנס למרחב מוגן".
