מחקר חדש שופך אור על אחד ההיבטים הפחות מובנים של הארכאולוגיה וההיסטוריה של מונגוליה וסין בימי הביניים: חומת גובי. החומה, המשתרעת לאורך 321 ק"מ במדבריות ההרריים של מונגוליה, היא חלק ממערכת חומות רחבה יותר שהשתרעה בעבר מסין ועד מונגוליה. עד כה, שאלות כגון מי בנה את החומה, מטרתה וההקשר ההיסטורי שלה נותרו בגדר תעלומה.
את המחקר הובילו פרופ' גדעון שלח-לביא ודן גולן מהחוג ללימודי אסיה באוניברסיטה העברית בירושלים. המחקר נערך בשיתוף פעולה עם פרופ' צ'ונג אמרטובשין מהאוניברסיטה הלאומית של מונגוליה ופרופ' ויליאם הניצ'רץ' מאוניברסיטת ייל. במסגרת המחקר נעשה שימוש באמצעים טכנולוגיים מתקדמים כמו חישה מרחוק, סקרים רגליים וחפירות ממוקדות. פרופ' שלח-לביא וצוותו הצליחו לחשוף עדויות חדשות ומשכנעות באשר לתאריך בניית החומה, המטרות שלשמה היא נבנתה ודרך תפקודה.
מהמחקר, שפורסם בכתב העת Land, עולה כי החומה והמתחמים המבוצרים שלאורכה נבנו בעיקר בתקופת שושלת שי שיאה (Xi Xia), שידועה גם כשיאה המערבית (Western Xia), בין השנים 1227-1038 לספירה. הייתה זו שושלת שהוקמה על ידי הטונגוטים - עם שמוצאו באזור שבין טיבט למונגוליה, שהיווה חלק חשוב מההיסטוריה המורכבת של מרכז אסיה וסין, והשאיר חותם תרבותי ואתני על האזור - במערב סין ודרום מונגוליה.
תקופה זו התאפיינה בהתרחבות של מערכות הגנה בגבולות בעקבות שינויים גאופוליטיים משמעותיים. בניגוד לתפיסה המסורתית הרואה בחומות אלו מבנים הגנתיים בלבד, המחקר מדגיש את תפקידה הרב-תכליתי של חומת גובי - כסמן גבול, כמנגנון לניהול משאבים, שליטה במסחר ובמעבר של אוכלוסיות וכאמצעי לחיזוק השליטה הקיסרית.
אנשי שיאה המערבית, שהייתה כוח אזורי משמעותי, ששימש כחוצץ ואף יריב לשושלות הסיניות הגדולות (כמו שושלת סונג) ולשבטי הערבה הנוספים (כמו שושלת ליאו), ניהלו יחסים מורכבים של מלחמה ושלום עם שכניהם. השושלת הגיעה לקיצה לאחר שנכבשה לבסוף על ידי האימפריה המונגולית בהנהגת ג'ינגיס חאן בשנת 1227. הכיבוש היה הרסני ביותר, והביא להכחדה כמעט מוחלטת של התרבות והשפה הטנגוטית, לרבות הרשומות הכתובות והארכיטקטורה הטנגוטית.
4 צפייה בגלריה
השטח בו נערכו החפירות הארכאולוגיות באזור חומת גובי, ופריטים שהתגלו בחפירות
(צילום: טל רוגובסקי, דן גולן)
למרות שעיקר הבנייה והשימוש בחומה התרחשו בתקופת שי שיאה, נמצאו עדויות לשימוש חוזר באזור מבודד זה מתקופות שונות, מהמאה ה-2 לפנה"ס ועד המאה ה-19 לספירה. שכבות הממצאים הארכאולוגיים מצביעות על חשיבותה האסטרטגית המתמשכת של החומה לאורך מאות שנים. הביצורים נבנו מאדמה מהודקת, תוך שימוש באבנים ועץ לחיזוק - עדות להסתגלות לבנייה בסביבה מדברית קשה תוך שימוש במשאבים מקומיים.
יתרה מזאת, ניתוח אקולוגי ומרחבי שביצעה המשלחת מראה כי תוואי החומה נבחר בקפידה על סמך זמינות משאבים, במיוחד מים ועץ. מיקום המחנות והביצורים ניצל מאפיינים גיאוגרפיים טבעיים כגון מעברי הרים ודיונות חול כדי להגביר את יעילות ההגנה של החומה.
"מחקר זה מערער על הנחות רווחות בנוגע למערכות גבול קיסריות במרכז אסיה, שכן בדרך כלל החומות נבנו על ידי שושלות סיניות (המפורסמת שבהן היא החומה הגדולה של סין, שנבנתה על ידי שושלת מינג)", אמר פרופ' שלח-לביא. "חומת גובי לא הייתה רק מחסום - היא הייתה מנגנון דינמי לשליטה בתנועה, מסחר ושליטה טריטוריאלית בסביבה מאתגרת. גם בזה היא שונה בהשוואה לחומות הסיניות מפורסמות יותר".
ממצאי המחקר תורמים להבנת יחסי הגומלין בין הסתגלות לסביבה לבין כוח מדיני באימפריות ימי הביניים, ומשליכים על הבנת התשתיות הקדומות והשפעתן על הנוף הפוליטי והאקולוגי לאורך תקופה אורכה ועד ימינו.
