במהלך חודש פברואר 2021 זוהם כל קו החוף הים תיכוני של ישראל, לאורך כ-190 ק"מ, בנפט ובזפת שמקורם בדליפה שהתרחשה מחוץ למים הטריטוריאליים שלה. אף שהתקרית נחשבת לאחד מאירועי הזיהום הימיים החמורים שהתרחשו באזור, עד כה לא העריכו באופן מקיף את הסיכון שנשקף למינים השונים במערכת האקולוגית הימית.
זיהום זפת רחב היקף בחופי ישראל בפברואר 2021
(צילום: הראל בז ואביתר בן אבי, רשות הטבע והגנים)
כעת, במחקר שפורסם בכתב העת Marine Pollution Bulletin, בהובלת אוניברסיטת חיפה, נמצא כי באזור שבו ריכוזי הזיהום היו הגבוהים ביותר, עד 75.4% מהמינים המרכזיים החיים בשכבות המים העליונות נחשפו לריכוזים של חומרים רעילים שמקורם בנפט, הקשורים להשפעות מזיקות ואף קטלניות. המחקר בחן את אירוע "זפת בסערה", ומחבריו שילבו לראשונה בין מודל המעריך את רגישות המינים הימיים לחומרים הרעילים שבנפט, ובין מודל ששחזר כיצד כתם הנפט התפשט בים במהלך האירוע.
"כשבוחנים אירוע זיהום רק לפי בעלי החיים שנמצאו מתים או מכוסים בזפת עלולים להחמיץ חלק גדול מהפגיעה האפשרית במערכת הימית. מינים קטנים ושלבי חיים מוקדמים יכולים להיפגע מתחת לפני המים בלי להשאיר עדות גלויה ומיידית", אמר ד"ר יגאל ברנשטיין, ראש המעבדה לאקולוגיה ובריאות הסביבה הימית מהחוג לביולוגיה ימית בבית הספר למדעי הים ע"ש ליאון צ'רני באוניברסיטת חיפה, מעורכי המחקר.
פעילות לניקוי הזיהום בחוף פלמחים
(צילום: עומרי לפידות)
עקבות זיהום הנפט והזפת בחוף פלמחים
(צילום: עומרי לפידות)
במחקר הנוכחי ביקשו הדוקטורנט עומרי לפידות, ד"ר ברנשטיין ועמיתיהם מבית הספר למדעי הים ע"ש ליאון צ'רני, מהמכון לחקר ימים ואגמים לישראל, מהשירות המטאורולוגי לישראל, מאוניברסיטת מיאמי ומאוניברסיטת תל אביב, לבחון כיצד ניתן להעריך את הסיכון הנשקף למינים ימיים שונים באירוע זיהום נפט, גם כאשר אין מידע ישיר על רגישותו של כל מין לחומרים הרעילים שבנפט.
לשם כך פיתחו החוקרים מודל חדש שמעריך את רגישותם של מינים ימיים לפחמימנים ארומטיים רב-טבעתיים, קבוצה של חומרים רעילים המצויים בנפט גולמי, גם כאשר אין עליהם נתוני רעילות ישירים. המודל מבסס את ההערכה על נתונים ממינים קרובים מבחינה ביולוגית, תוך התחשבות בשלב החיים של המין ובמיקומו במארג המזון.
גוש זפת שנמצא בחוף ניצנים, 2021
(צילום: ויקיפדיה)
מאמצי ניקוי הזיהום בחוף פלמחים
(צילום: עומרי לפידות)
לצורך בניית המודל ריכזו החוקרים נתוני רעילות שנאספו מספרות מדעית וממאגר שנבנה בעקבות אסון דליפת הנפט במפרץ מקסיקו, שהתרחש באפריל 2010 לאחר פיצוץ שאירע באסדת קידוח הנפט דיפווטר הורייזון (Deepwater Horizon), מה שגרם למותם של 11 עובדים ולשקיעת האסדה, והוביל לאסון אקולוגי מהחמורים בהיסטוריה. לאחר שבדקו את ביצועי המודל, שילבו אותו עם סימולציה ששחזרה במשך 18 ימים את תנועת הנפט בים על סמך נתוני זרמים, רוחות, טמפרטורה ומליחות.
ד"ר יגאל ברנשטייןצילום: גל שון
עומרי לפידותצילום: דבי רמוןמתוצאות המחקר עולה כי המודל שפיתחו החוקרים הצליח להעריך באשר לכ-88% מהמינים שנכללו בניתוח באילו ריכוזים נפגעו מהחומרים הרעילים. באזור שבו ריכוזי הזיהום היו הגבוהים ביותר נחשפו כ-75% מכלל המינים שנבדקו (46 מינים) לרמות זיהום הקשורות להשפעות מזיקות ואף קטלניות. בריכוז המרבי שנבחן הצביע המודל על פוטנציאל לפגיעה ב-28 מתוך 31 מיני הדגים, ב-10 מתוך 11 מינים של סרטנים פלנקטוניים ובכל חמשת מיני החלזונות שנכללו בניתוח. עוד נמצא במחקר כי ככל שהמרחק מאזור הזיהום המרכזי גדל וריכוז החומרים הרעילים ירד, כך פחת שיעור המינים שנפגעו.
החוקרים מדגישים כי מדובר בהערכת סיכון המבוססת על מודלים, ולא במדידה ישירה של תמותה. "היתרון של המודל הוא ביכולת לזהות מראש היכן צפויה הפגיעה האקולוגית החמורה ביותר ואילו מינים נמצאים בסיכון. הוא מאפשר לעבור מהערכה כללית של התפשטות כתם הנפט להערכת סיכון ממוקדת למינים החיים בכל אזור", אמר לפידות. "מידע כזה יכול לסייע לרשויות להחליט במהירות היכן לבצע דיגום, לאן להפנות צוותי ניטור וכיצד לתעדף את פעולות התגובה בעת אירוע זיהום עתידי".
