מדענים גילו בדרום-מזרח אסיה את מה שנחשב כיום למומיות העתיקות ביותר הידועות בעולם - בנות עד 12 אלף שנה. בכך נדחק לאחור ציר הזמן של תחילת החניטה, הרבה לפני המומיות המצריות המפורסמות, ואפילו לפני בני הצ’ינצ’ורו, שנחשבו עד כה לחלוצים בתחום לפני כ-7,000 שנה באזור פרו וצ’ילה.
החוקרים, שפרסמו את ממצאיהם בכתב העת המדעי PNAS (Proceedings of the National Academy of Sciences), בחנו שרידי אדם שנמצאו באתרים ארכיאולוגיים שונים בסין, וייטנאם, הפיליפינים, לאוס, תאילנד, מלזיה ואינדונזיה. חלק מהגופות נקברו בתנוחות ישיבה שפופה או כפיפה, ועל עצמותיהן נראו סימני חיתוך ושרפה.
בבדיקות מעמיקות יותר התברר כי הגופות נחשפו לחום, ככל הנראה במסגרת תהליך של ייבוש בעשן מעל אש - מה שמעיד כי קהילות לקטים-ציידים באזור נהגו לחנוט כך את מתיהן. החוקרים סבורים כי המטרה לא הייתה רק שימור פיזי של הגופות, אלא גם שמירה על קשרים רוחניים עם האבות הקדומים. "הפרקטיקה הזו אפשרה לאנשים לשמר קשרים פיזיים ורוחניים עם אבותיהם, ולחבר בין זמן לזיכרון", הסביר במייל החוקר הירופומי מצומורה מאוניברסיטת סאפורו לרפואה ביפן.
עם זאת, לא כל המומחים משוכנעים. ריטה פיירוטאו סטיירנה, מומחית לאבולוציה אנושית מאוניברסיטת אופסלה בשבדיה, שלא הייתה מעורבת במחקר, ציינה כי שיטות התיארוך יכלו להיות מבוססות יותר, ועדיין לא ברור אם החניטה בעשן הייתה מנהג עקבי בכל האתרים בדרום-מזרח אסיה. למרות זאת, לדבריה, "הממצאים מהווים תרומה חשובה לחקר מנהגי הקבורה הפרהיסטוריים".
המחקר גם ממקם את דרום-מזרח אסיה לצד תרבויות אחרות בעולם, שבהן התפתחו באופן עצמאי טכניקות שונות לשימור גופות - מהמדבריות היבשים של צ’ילה ועד לביצות הקרות של אירלנד. בעוד שבמקומות מסוימים התהליך התרחש באופן טבעי, הרי שבדרום-מזרח אסיה נראה שהייתה כאן בחירה תרבותית מודעת.
החוקרים מזכירים כי חניטה אינה תופעה ששייכת רק לעבר הרחוק. גם כיום, קהילות ילידיות באוסטרליה ובפפואה גינאה החדשה נוהגות לחנוט בצורה דומה את מתיהן ולשמר את גופותיהם, כחלק ממסורת מתמשכת שמחברת בין דורות ובין עולמות.
