היא עצומה בגודלה, חוצה אוקיינוסים וצוללת לעומק של יותר מקילומטר. עם זאת, גורלה שברירי. הטונה כחולת הסנפיר האטלנטית (שמכונה גם טונה כחולה), אחד היצורים המרשימים והאייקוניים ביותר במערכת הימית, היא הרבה יותר מדג יוקרתי לסושי; מדובר בטורף-על שמספר את סיפורו של הים. שוחחנו עם ד"ר אייל ביגל, פוסט-דוקטורנט שמוביל מחקר בנושא באוניברסיטת סטנפורד ובתחנת מוריס קאהן לחקר הים (קדס נקסוס) בבית הספר למדעי הים ע"ש צ'רני של אוניברסיטת חיפה. המחקר שלו, שהוצג בוועידה השנתית ה-54 למדע ולסביבה, ושממומן בחלקו על ידי משרד האנרגיה של ישראל, מתמקד בתיוג ובתפוצה של דגי הענק הללו, במטרה להבין טוב יותר את אורחות חייהם ולהגן עליהם ברמה הבין-לאומית.
נתחיל מההתחלה. ספר לנו על הטונה כחולת הסנפיר, ומה מצבה כיום?
"הטונה כחולת הסנפיר היא דג גרם (דג עצמות, בניגוד לדגי סחוס כמו הכרישים) מהגדולים בעולם. היא חיה מעל 30 שנה, מגיעה למשקל של מעל 650 ק"ג, ולאורך של יותר משלושה מטרים. ברמה האקולוגית, היא 'טורף-על', מה שאומר שהיא נמצאת בראש מארג המזון. התפקיד שלה חיוני למערכת הימית כי היא מווסתת את האוכלוסיות של מיני בעלי החיים שנטרפים. ברמה המדעית, היא משמשת כאינדיקטור לבריאות הים – המצב של טורפי-העל מספר לנו על שינויים שקורים ברמות הנמוכות יותר של מארג המזון".
"הטונה הכחולה שוחה למרחקים עצומים. היא חוצה את האוקיינוס האטלנטי ואת הים התיכון. למעשה מדובר בשתי אוכלוסיות עיקריות: האוכלוסייה המערב-אטלנטית שמתרבה במפרץ מקסיקו, והאוכלוסייה המזרח-אטלנטית שמתרבה בים התיכון ושכוללת את הדגים שיש גם בישראל. שתי האוכלוסיות הללו חופפות באזורים בצפון האוקיינוס האטלנטי. בשנות ה-60 החלו האוכלוסיות להיכנס למסלול של הידלדלות חמורה בעקבות דיג תעשייתי, אך בשנים האחרונות הן מתאוששות בזכות מאמצי ניהול ושמירת טבע בין-לאומיים".
חיות את הרגע - לכל הכתבות הקודמות
איך אפשר לנהל מין שנודד על פני חצי עולם?
"הניהול מתבצע על ידי הוועדה הבין-לאומית לשימור טונות אטלנטיות, שנמצאת בספרד. זה ארגון שאוסף נתונים מדעיים על מצב האוכלוסיות ומחלק מכסות דיג לכל המדינות שחברות בו כדי להישאר במסגרת הניצול המקיים. ישראל [נמצאת] כרגע בתהליך הצטרפות לארגון, וכיום מנהלת את הדיג בעצמה. זה בעייתי משום שלא מדובר במין מקומי, אלא בדגים ששוחים חצי עולם. כדי להבטיח את שרידות המין מול לחצי דיג אדירים בכל טווח התפוצה שלו, חשוב להתייחס אליו כאל משאב משותף שמנוצל על ידי מדינות רבות".
מה הופך את הטונה כחולת הסנפיר לייחודית כל כך בהשוואה לחיות אחרות?
"לטונה הכחולה יש התאמות פיזיולוגיות שמאפשרות לה להתקיים במגוון רחב של תנאים סביבתיים. לדוגמה, יש לה מערכת חילוף חום ייחודית בכלי הדם שמאפשרת לה לשמור על טמפרטורה פנימית גבוהה מהסביבה ולשהות במים קרים מאוד. נוסף על כך, יש לה רקמת שריר עתירת שומן שמשמשת לאגירת אנרגיה ולנדידה על פני מרחקים אדירים, ומנגנון הידראולי שמאפשר שליטה בסנפיר הגב שמעניק לה יעילות ציד מרבית".
"מצדו השני של המטבע, הבשר הייחודי שלה ותפוצתה הרחבה הפכו אותה לסחורה מבוקשת ונגישה בשווקים ברחבי העולם. כיום, הטונה הכחולה היא בין המינים המסחריים והיקרים ביותר בעולם".
זאת בעצם אותה הטונה שקונים בקופסת שימורים בסופר?
"הטונה כחולת הסנפיר היא לא הטונה שיש בקופסאות השימורים, אלא במה שלרוב אוכלים בסושי. השימוש בה למזון התחיל ברחבי הים התיכון לפני יותר מ-2,500 שנים. באגן המזרחי של הים התיכון נמצאו שרידי עצמות של טונה ומפעלים עתיקים להמלחת טונה ולייצור רוטב ממנה. נוסף על כך, נמצאו מטבעות קדומים עם איורי טונה, ואפילו ההוגה הקלאסי של העת העתיקה, אריסטו, כתב על הטונה הכחולה. זה דג עם חשיבות היסטורית – לא רק מבחינה כלכלית, אלא גם מבחינה תרבותית".
טונה כחולת סנפיר
(צילום: Shutterstock)
איך דגים את הטונה כחולת הסנפיר בארץ?
"השיטה המרכזית בישראל היא 'מערך חכות צף'. מדובר במעין חוט באורך של כ-15 ק"מ שצף על פני הים, ושתלויים עליו חוטים אנכיים עם קרסים ופיתיון. זו שיטת דיג לא סלקטיבית, כלומר יחד עם הטונות עולים כרישים, דגי חרב, ומינים אחרים, כולל פרטים צעירים שעוד לא הספיקו להתרבות. הדגים 'המיותרים' מחכים על הקרס הרבה שעות, וגם אם מחזירים אותם למים בחיים - לרוב הם מותשים או פצועים ולא מצליחים להתאושש. התפקיד של החקיקה הבין-לאומית הוא להגן גם על המינים הנוספים שנלכדים כשלל לוואי. השווי של טונה כחולת סנפיר בודדת עשוי להגיע לעשרות אלפי דולרים, אבל המחיר האמיתי כאן הוא המחיר הסביבתי".
איך אתה חוקר את הטונה כחולת הסנפיר ומה גילית לאחרונה?
"אנחנו משתמשים בטכנולוגיה של תיוג לווייני שפותחה במעבדה של פרופ' ברברה בלוק בסטנפורד. אנחנו לוכדים את הטונה, ובתוך דקה מצמידים אליה מחשב קטן בגודל של לימון ומשחררים אותה בחזרה לים. המחשב הזה מקליט נתונים של הטמפרטורה, של העומק ושל עוצמת האור בסביבת הטונה ברזולוציה של דקות. מכיוון ש-GPS לא עובד מתחת למים, אנחנו משתמשים באלגוריתמים מתוחכמים. לפי השינוי בעוצמת האור במהלך היממה ופרמטרים נוספים, אנחנו מעריכים את קו האורך וקו הרוחב שבו הדג נמצא בכל יום לאורך מסלול הנדידה. החישוב מתבצע בסוף התקופה, לאחר שהמכשיר מתנתק מהטונה, צף על פני המים ומשדר לנו את הנתונים. בנוסף, אנחנו מפענחים את פרופיל הצלילה [של הדג] כדי לזהות דפוסי התנהגות שעשויים להעיד על טריפה, על רבייה או על נדידה, וכך מגלים אזורים חשובים להשלמת מחזור החיים ולקידום חקיקה סביבתית".
"לאחרונה התגלה אזור רבייה חדש לחלוטין לאורך חופי ארצות הברית. זה שובר את המודל הישן שגרס שיש רק שני אזורי רבייה. נוסף על כך, גילינו שהטונה מתחילה לחזור לאזורים שמהם היא נעלמה לחלוטין בסוף המאה הקודמת. אלה ממצאים שמשפיעים על האופן שבו הוועדה הבין-לאומית מנהלת את אוכלוסיות הטונה".
ד"ר אייל ביגל
(צילום: Deniel Brinckmann)
איך משבר האקלים משפיע על הטונה כחולת הסנפיר?
"משבר האקלים עלול להשפיע באופן ישיר ובאופן עקיף. התחממות מי הים צפויה לגרום לכך שהטונות יעדיפו בתי גידול בקווי רוחב צפוניים יותר בחיפוש אחר מים קרירים, ואזורי הרבייה המרכזיים בים התיכון ובמפרץ מקסיקו יהפכו למתאימים פחות. נוסף על כך, הזמינות של מיני הטרף שלהם עלולה לדעוך".
מה הציבור יכול לעשות כדי לשמור על הטונה כחולת הסנפיר?
"הכי חשוב שנדע מה אנחנו אוכלים – איפה הדג נתפס ואיך הוא מנוהל. כשמדובר בטורפים ימיים שלא מגדלים בשבי כמו טונה כחולה או דגי חרב, חשוב לוודא שמדובר בשיטות סלקטיביות ובמינים שמצבם בטבע יציב. לשיטת הדיג הנהוגה כיום יש השפעות משמעותיות של שלל לוואי, ולכן נדרשים צעדי ניהול נוספים כדי להבטיח קיימות ארוכת-טווח. מדינת ישראל נמצאת בתהליך הצטרפות לאמנות הבין-לאומיות. לטובת כך, הממשלה תצטרך להשקיע במחקר אקולוגי ארוך-טווח ולשתף את הנתונים שיאספו. אומנם זה דורש משאבים, אבל זה הכרחי כדי לשמור על היציבות של המערכת הימית וכדי להבטיח את עתידם של משאבי הטבע."
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
