במשך שבע שנים עקב צוות חוקרים בינלאומי אחרי לוטרות הענק - טורפות-העל של מערכות המים המתוקים באמזונס, בחלק הנמצא בפרו - במטרה לבחון כיצד פעולות אנושיות אינטנסיביות, ובעיקר כריית זהב, משפיעות על קיומן. המחקר, שפורסם בכתב העת המדעי Ecological Indicators, נערך בהובלת ד"ר עדי ברוקס ממוקד המחקרים החולה של האקדמית תל-חי, מכון המחקר מיגל וקרן קיימת לישראל, ובשיתוף מכון המחקר של גן החיות של סן דייגו.
(צילום: ד"ר עדי ברוקס, מוקד מחקרים החולה, קק"ל והאקדמית תל-חי.)
לוטרת הענק נחשבת לטורף-על במערכות מים מתוקים טרופיות - אגמים ונהרות - ומשמשת אינדיקטור מרכזי לבריאותן של מערכות אקולוגיות אלו.
תוצאות המחקר הראו כי אוכלוסיות לוטרות ענק, הנחשפות לפעילויות כריית זהב, שהיקפן עלה באופן מדאיג בארבעת העשורים האחרונים, מראות נוכחות מופחתת וגודל קבוצות קטן יותר באגמים מזוהמים בהשוואה לשמורות טבע. נראה כי הגורם העיקרי לדגם זה הוא ירידה באיכות המים.
החוקרים מצאו כי תפוצת לוטרות הענק הייתה גבוהה באופן משמעותי בנהרות ואגמים עם איכות מים גבוהה, שהתבטאה במים צלולים יותר עם רמות גבוהות יחסית של חמצן מומס. איכות מים ירודה עלולה לפגוע ביצרנות האקולוגית של גוף המים, לגרום לדלדול וחוסר יציבות של אוכלוסיות הדגים החיוניות ללוטרות הענק, ובכך להפוך את בתי הגידול לפחות אופטימליים לחיפוש מזון. בנוסף נמצא כי לעומת שמורות טבע, במסדרון כריית הזהב יציבות האוכלוסייה נמוכה יותר, וגודל קבוצות הלוטרות מראה שונות גבוהה יותר.
ממצאי המחקר מוסיפים נדבך למה שידוע על תפקידן וחשיבותן של שמורות טבע בשימור המגוון הביולוגי של גופי מים מתוקים ניאוטרופיים. ההסתברות למציאת לוטרות ענק הייתה גבוהה יותר מפי שניים באגמים מוגנים מאשר באגמים ובריכות לא מוגנים בתוך אזור כריית הזהב.
בשמורות טבע, כמו הפארק הלאומי מאנו, היו אוכלוסיות וקבוצות לוטרות ענק יציבות יותר, שהראו תנודות עונתיות או שנתיות מוגבלות. לדברי החוקרים, יציבות זו מעידה כי קיום של גדות מיוערות במצבן הטבעי ומים מתוקים באיכות גבוהה באזורים מוגנים מספקות ללוטרות הענק בתי גידול צפויים ויציבים יותר, המסוגלים לתמוך באופן עקבי באוכלוסיותיהן.
כמו כן, נמצא כי הלוטרות הראו מידה מסוימת של התאמה התנהגותית להפרעות. בניגוד לתחזיות שלפיהן לוטרות ישמרו מרחק מאתרים שהושפעו מכריית זהב, הן נצפו בקרבת אזורים שבשנים האחרונות התבצע בהם הרס סביבתי, במיוחד באגמים שבהם עצמת הכרייה הכוללת הייתה נמוכה יותר.
3 צפייה בגלריה
המחקר על לוטרות הענק נערך במשך 7 שנים
(צילום: ד"ר עדי ברוקס, מוקד מחקרים החולה, קק"ל והאקדמית תל-חי)
3 צפייה בגלריה
הלוטרות הסתגלו למקומות שהאדם עזב אותם
(צילום: ד"ר עדי ברוקס, מוקד מחקרים החולה, קק"ל והאקדמית תל-חי)
לדברי החוקרים, ייתכן שממצא זה מצביע על יכולת ליישב מחדש בתי גידול לחים שנחשפו להפרעות לאחר שפוחתת בהם נוכחות אנושית, המלווה ברעש מנועים, זיהום וירידה באיכות המים. עם זאת, יש לציין כי תוצאות אלה לא מראות על יציבות דמוגרפית ארוכת-טווח של האוכלוסיות או על הסתגלות מלאה של לוטרות ענק אלו לבתי גידול מופרעים.
ד"ר עדי ברוקס אמר: "תוצאות אלו מדגישות את הצורך באסטרטגיות שמירת טבע רב-ממדיות. אף ששמורות טבע מהוות כלי יעיל להגנה על בתי גידול לחים רגישים, יש להרחיב את המאמצים מעבר לגבולותיהן, בין היתר באמצעות שיתופי פעולה עם קהילות מקומיות וזיכיונות קהילתיים שיאפשרו הגבלת גישה לגופי מים נבחרים וניהול מושכל שלהם. במחקרים עתידיים יהיה חשוב לבחון את הפוטנציאל של בריכות שנוצרו לאחר כריית זהב להוות בתי גידול חדשים, תוך שילוב בדיקות מפורטות של איכות המים והערכת סיכונים כגון הצטברות ביולוגית של רעלנים (כמו כספית) בדגים ובלוטרות הענק. שימורם של מיני מפתח גדולים וכריזמטיים בעלי תפקיד אקולוגי מרכזי, כדוגמת לוטרת הענק, עשוי לתרום לשמירה רחבה יותר על מגוון המינים במערכות אקולוגיות לחות באזורים טרופיים".
