לפני קצת יותר משלוש שנים נכנס צוות של חוקרים וצוללנים ישראליים לעומק הים מול קו החוף במרכז הארץ, בשטח שנקרא "הפרעת פלמחים". בעזרת רובוט תת-ימי הם הצמידו לקרקעית הים, בעומק של מאות מטרים, שישה "לוחות התיישבות".
לפני מספר שבועות הם חזרו לאותו המקום כדי לאסוף את הלוחות ואת בעלי החיים שהספיקו להצטבר עליהם. הממצאים הראשונים כבר מלמדים על תנאי החיים הייחודיים באתר שנגלה למדע רק בשנים האחרונות. צפו בתיעוד מ"הפרעת פלמחים".
(צילום: מקסים רובין-בלום ויצחק מקובסקי)
בזכות הטכנולוגיה
"הפרעת פלמחים", או בשמה המקצועי "גלישת פלמחים", היא שטח ימי במרחק של 15–65 ק"מ מחופי ישראל שמשתרעים בין תל אביב לחוף פלמחים. השטח מאופיין בגלישת קרקע בעלת מבנה גיאולוגי ייחודי שמתחילה בעומק 400 מטר ומגיעה עד יותר מ-1,200 מטר מתחת לפני הים. השטח התגלה לראשונה בסוף שנות ה-70 של המאה הקודמת, אבל עד שנת 2010 כמעט שלא נחקר עקב היעדר כלים טכנולוגיים מתאימים. בספטמבר 2022 הוכרזה "הפרעת פלמחים" כשטח ימי מוגן.
בשל העומק הרב והיעדר מוחלט של אור שמש התפתחו ב"הפרעת פלמחים" מערכות אקולוגיות תת-ימיות ייחודיות ורגישות. הן שונות מהמערכות האקולוגיות בכדור הארץ שמתבססות על אור השמש כמקור לאנרגיה. במהלך השנים נמצאו שם, בין היתר, שוניות של אלמוגי עומק שמתפרסות על פני מספר קילומטרים, מרביתם הוגדרו מינים בסכנת הכחדה, לצד בית גידול עשיר ומגוון שכולל סרטנים, כרישים, קיפודי ים ושושנות ים. בהמשך גם התגלו שם נביעות גז קרות, אזורי הטלה שופעים של כרישים, אגמי תמלחות ועוד.
חלק מבעלי החיים שהצליחו להתקיים ולהתבסס בשטח מתפתחים וניזונים באמצעות ניצול מקור האנרגיה העיקרי שזמין שם – נביעות גז מתאן ותרכובות אחרות שמפעפעות מבטן האדמה. "מדובר בתנאי חיים ייחודיים מאוד. בזכות גזי החממה, כמו מתאן, שנפלטים מהקרקעית נוצרות מערכות אקולוגיות מיוחדות ומרתקות, שמשמשות את בעלי החיים", מסביר ד"ר מקסים רובין-בלום, חוקר בכיר במכון לחקר ימים ואגמים לישראל (חיא"ל) ומרצה בכיר בבית הספר למדעי הים באוניברסיטת חיפה, שמוביל את הפרויקט ביחד עם פרופ' יצחק מקובסקי מבית הספר למדעי הים באוניברסיטת חיפה. "קודם כול, המטרה שלנו היא לנטר את הסביבה, לעקוב אחרי המערכות [האקולוגיות] ולזהות אם יש שינויים. בשביל זה אנחנו משתמשים בכלים שיודעים לסרוק בצורה טובה את השטח ואוספים דגימות", מסביר רובין-בלום.
שימור הים העמוק
הפרויקט הוא חלק מפרויקט אירופי גדול בשם "REDRESS" לשיקום בתי גידול בים העמוק, שמתמקד בשאלות איך ואם אפשר לשמר, לשחזר ולשקם את המערכות האקולוגיות הייחודיות האלה. "הפרויקט כולו מתעסק בשיקום מערכות אקולוגיות פגועות בים העמוק, בעיקר באוכלוסיות של אלמוגי עומק שנחשבים למערכות רגישות מאוד", אומר רובין-בלום.
הלוחות שהוצבו בעומק הים נקראים ARMS (Autonomous Reef Monitoring Systems). מדובר במתקנים שבנויים מלוחות שמונחים אחד על גבי השני לצורך לניטור התיישבות של אורגניזמים ימיים. זו הפעם הראשונה בעולם שלוחות כאלה מוצבים בשטח ימי עמוק כל כך. "הלוחות האלו לא אופטימליים, ולכן עושים להם כל הזמן עדכונים ותוספות של חומרים חדשים, כי בעלי חיים לא כל כך אוהבים להתיישב על מצע חלק", הוא מסביר. במקביל לאיסוף המתקנים שנעשה לאחרונה, הציבו החוקרים מתקנים חדשים, משוכללים יותר ומחוספסים יותר, שאמורים לשפר את תנאי ההתיישבות ולאפשר ליותר בעלי חיים להתיישב שם בצורה טובה יותר. "המטרה היא לדמות את המצע כמה שיותר לסביבה טבעית", אומר רובין-בלום.
"ראינו על הלוחות שהוצאנו יצורים מיוחדים כמו קיפודי ים וחיידקים נדירים מאוד. לראות אותם בתמונות ובווידאו מהרובוט זה מדהים. אני זוכר שכשהתחלתי להיכנס לתחום וראיתי את סדרת הסרטים 'The Blue Planet', עם דייוויד אטנבורו, אמרתי לעצמי שאני חייב לעשות משהו דומה, והנה הגענו לתוצאות ותמונות פשוט מדהימות", הוא מספר.
"אנחנו עובדים בשתי דרכים כדי להבין טוב יותר מה קורה שם: דרך מורפולוגיה – תיאור ויזואלי של היצורים, ודרך זיהוי מולקולרי של [דגימות] DNA. המטרה היא להסתכל על מגוון המינים שקיים, ולהבין מה קצב ההתיישבות", מסבירה פרופ' תמר גיא-חיים מאוניברסיטת באר שבע ומנהלת המחלקה לביולוגיה ימית בחיא"ל. "הכוונה הייתה להציב את הלוחות ולחזור אחרי שנה", היא מספרת. "אבל זה התעכב, בין היתר בגלל המלחמה. חזרנו אחרי שלוש שנים וזו בעצם הפעם הראשונה שיש לנו הערכה של קצב התיישבות בעומקים כאלה ובבית גידול כזה". "מצאנו שקצב ההתיישבות נמוך מאוד. כלומר, אחרי שלוש שנים, ראינו מעט מאוד התיישבות, בעיקר של שושנות ים", מספרת גיא-חיים. לדבריה, קצב ההתיישבות האיטי מעיד בעיקר על הרגישות של השטח כולו.
התפריט בעומק הים
"ההתפתחות האיטית נובעת מהתנאים הייחודיים של השטח, וכנראה בגלל שהאוכלוסייה שם מורכבת מהרבה בעלי חיים 'אוכלי כול' (omnivorous) כמו חלזונות קטנים וקיפודי ים שבאים לשם בהמוניהם ומחסלים את כל מה שגדל על הלוחות. אנחנו מקווים שבלוחות החדשים נראה שיפור בעניין הזה", מסביר רובין-בלום.
תגלית מעניינת נוספת מדגישה את הייחודיות שבבית הגידול. "חיברנו למשטחים ידיות נירוסטה בשביל שהרובוט יוכל להחזיק בהן ולהצמיד את המתקנים לקרקעית. כשהוצאנו אותם ראינו שכל הנירוסטה הפכה לגושי חלודה ענקיים כתוצאה מזרם חשמלי שנוצר בעקבות הרכב כימי ייחודי במערכת. זה לא היה מתוכנן אבל זו הוכחה לכוח הרב שאגור בנביעות הגז", אמר רובין-בלום.
אף על פי ש"הפרעת פלמחים" נמצאת במעמקי הים, היא עדיין חשופה לאיומים. הסיכונים העיקריים לאזור הם קידוח והפקה של גז ונפט ודליפת דלקים. האלמוגים שחיים באזורים אלה ידועים ברגישותם לזיהומים, וגם דליפה קטנה בהיקפה עלולה לגרום לנזק משמעותי. עד כה לא נתגלו באזור פגיעות פיזיות, אבל לדברי רובין-בלום כבר נמצאו שם כמויות לא קטנות של זבל ופלסטיק.
"נביעות הגז מייצרות בשטח בורות בגדלים שונים, בקוטר של כמה מטרים עד עשרות מטרים, והזבל שמגיע לאזור נוטה להצטבר בבורות האלה. כשיש בור של נביעת גז, אנחנו בדרך כלל מוצאים יותר זבל מסביב, ועצוב מאוד לראות את זה. באחת הצלילות האחרונות אספנו עם הרובוט שקית זבל מהקרקעית. הכנסנו גם אותה למעבדה בשביל להבין את התהליכים שקורים לפלסטיק בים העמוק", הוא מסביר ומוסיף שהם ממתינים לתוצאות.
באשר לקצב ההתיישבות האיטי של בעלי החיים בניסוי, גיא-חיים מספרת שמעבר לאכזבה, "זה מלמד אותנו על החשיבות הגדולה של השימור באזורים האלה. בגלל שהמערכת מתפתחת לאט מאוד, אז במקרה של פגיעה בה, קצב ההתאוששות יהיה איטי מאוד", היא מסכמת.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
