לולה, כלבה שאומצה מעוטף עזה לאחר 7 באוקטובר, הפכה לבת לוויה צמודה של ד"ר יואב פרלמן ולנקודת אור בתקופה קשה. בשבוע שעבר היא מתה מהרעלה. מדובר בקרה נוסף בשרשרת ההרעלות הפוגעת מדי יום בטבע הישראלי ובמי שחי וצמוד אליו.
ד"ר פרלמן, מנהל מרכז הצפרות בחברה להגנת הטבע, אימץ את הכלבה לולה זמן קצר אחרי מתקפת הטרור של מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר. זאת, לאחר שמשפחתה של הכלבה בעוטף לא יכלה לקחת אותה בזמן פינוי היישובים, והיא חברה לחיילים שנשלחו ליישוב. אחד החיילים, חבר של ד"ר פרלמן, ידע שמשפחתו מחפשת כלב וכך נוצר השידוך.
לולה הכניסה שמחה לבית בתקופה של קושי וטראומה לאומית עמוקה. "כשהיא נכנסה אלינו הביתה זה היה פשוט מדהים", שיחזר פרלמן. "בשבועות הראשונים אחרי 7 באוקטובר ההרגשה הייתה ממש אפוקליפטית. כאילו בכל יום נהיה רק יותר גרוע, עוד אסונות ועוד טראומה שרק הולכת ומעמיקה. ואז היא נכנסה אלינו הביתה ופתאום היא הכניסה שמחה שלא הייתה קיימת כל הזמן הזה".
בדרך הביתה, כשהכלבה, עדיין ללא שם, נכנסה לרכבו של פרלמן, התנגן השיר "לולה" של להקת הרוק הבריטית – הקינקס, וכך היא זכתה לשמה החדש. לולה הייתה כלבה רגישה ואינטליגנטית, ועבור משפחת פרלמן הייתה כמעט אנושית. היא התאקלמה במהירות, למרות היותה כלבה בוגרת. כמו כן היא הפכה לשותפתו של ד"ר פרלמן לצפרות.
לולה למדה ללכת צמודה ושקטה לפרלמן בעת תצפיות על ציפורים, אך בשגרה הייתה משוחררת ושובבה. "היא קלטה בני אדם והבינה את הרגש בצורה כמעט אנושית. הרגשתי לפעמים שאם הייתה יכולה לדבר – הייתה עושה זאת. היא התאימה עצמה למשפחה שלנו, ובמיוחד אליי. היא הפכה להיות הפרטנרית שלי לצפרות ולמדה מהר מאוד מה לעשות", הוא אמר.
ד"ר פרלמן סיפר כי הכלבה נהנתה מאוד מתצפיות הציפורים. "היא הייתה שלווה בשדות ומאוד קשובה אליי. היא נעצרה כשנעצרתי, הלכה כשהלכתי. היא הייתה מאוד סבלנית ושקטה", הוא שחזר. מאז שאתר הצפרות eBird הוסיף אפשרות להעלות תמונות של הסביבה של הציפורים, לולה הופיעה בחלק מהתמונות שהעלה לשם. בשל האופי הרגיש שלה, נהג ד"ר פרלמן לקחת אותה כמעט לכל התצפיות שלו.
כל מי שעוסק בתחום הצפרות מכיר את תופעת ההרעלות. ד"ר פרלמן מכיר את התופעה ההרסנית היטב, בקיא בתחום ומעודכן על כל אירוע הרעלה. הרעלות הן תופעה יומיומית ארצית חמורה, מכת מדינה ממש. הן גורמות לנזקים קשים ביותר לטבע, בדגש על עופות דורסים ואוכלי פגרים כמו נשרים, רחמים ודיות.
"ידעתי מיד שזו הרעלה", סיפר פרלמן. אחרי עוד תצפית שגרתית לפני כשבוע הוא הבחין כי לולה חשה ברע. "ידעתי מה צריך לעשות כדי לטפל בה, וניסינו לפנות אותה כמה שיותר מהר לווטרינר. אבל לא הספקנו. היא מתה תוך כחצי שעה".
המוות של לולה הוא עוד אסון בשרשרת האסונות הסביבתיים והאקולוגיים שהרעלות גורמות להם. כבר שנים מנסים גורמי המקצוע ברשויות ובארגוני הסביבה להילחם בתופעה. חלק ניכר מההרעלות הן תוצאה של פעילות בלתי חוקית, כמו הרעלות בזדון של חיות בר הגורמות נזק לחקלאות (דוגמת חזירי בר, תנים וזאבים), או הרעלות הנעשות תוך שימוש רשלני בחומרי הדברה. החקיקה בישראל לא מצליחה לתת מענה אפקטיבי להגנה על חיות הבר, וכך תופעת ההרעלות תמשיך לגבות קורבנות – האחרונה שבהם היא הכלבה האהובה לולה.
