בחלקת מטעים נסתרת בקיבוץ אלרום שבצפון רמת-הגולן, המשתרעת על פני תשעה דונמים, מתקיימת תחרות סמויה בין זני תפוחים שלא גודלו מעולם בישראל ומבקשים להיכנס לאסם הפרי.
תוך שנים ספורות, הזנים הטובים והטעימים שבהם, אלו שיש להם את ה"אקס-פקטור", שמניבים הרבה פרי במעט מאמץ, ומקבלי ההחלטות בתחום יבחרו בהם, הם יגודלו במטעי פרי ברחבי הארץ ותוכלו לטבול אותם בדבש כשתסבו לשולחן החג המסורתי של ראש השנה.
בין שורות העצים הצעירים שניטעו לפני כשנה, וכבר נושאים פירות מלאי צבע, מסתובב איל יונאי, חוקר מו"פ ב"מיגל" – חברת היישום של אוניברסיטת תל-חי בקריית-שמונה – וחבר שולחן התפוח במועצת הצמחים. הוא בוחן את היבול בקפדנות. עבורו, הם מהווים את קו החזית של ענף הנשירים הישראלי, שמנסה בימים אלה לאקלם את הדור הבא של זני התפוחים.
"הרעיון הוא לבחון אותם, לראות שהם עונים לכל הפרמטרים שאנחנו מבקשים למצוא, ולהפיץ כמה שיותר מהם למשקים", מסביר יונאי. "בגלל זה לא נטענו חלקה של עץ אחד או שניים מכל זן, אלא הרבה עצים – 50 מכל זן – כדי שנוכל לבחון בצורה מעמיקה ורחבה יותר שונויות בין העצים בתוך הזן עצמו, ונדע איך כולם מתאקלמים כאן".
שלא יהיה הדבר פשוט בעיניכם. הפעם האחרונה שזן תפוח חדש נכנס למטעים הישראליים הייתה בשנות ה-80, עם ה"פינק ליידי". קודם לכן, בתחילת שנות השבעים, התחלנו לגדל כאן לראשונה את הגרני סמית'. בצל שינויי האקלים והביקושים בשוק העולמי והמקומי, מבקשים במדינה לגוון את מבחר התפוחים בזנים שפופולריים ברחבי העולם.
זן חדש של תפוחים בגולן
(צילום: לילך רונן מו"פ צפון)
המרתון לאקלום התפוחים החל כבר לפני כעשור. אל קו הזינוק הגיעו אז כ-40 זנים שונים. שישה מתוכם הגיעו עד הלום, למקצה האחרון שמתקיים באלרום. הטובים מתוכם יהפכו לבני בית קבועים אצלנו.
לכבוד ערב ראש השנה תשפ"ו, יונאי מציג אותם בפנינו: "בראבו" האוסטרלי, שצבעו אדום כהה ועמוק ומועד הקטיף שלו מאוחר; "קרימזון קריספ" האדום המבריק, שעמיד למחלת הגרב ומבשיל מוקדם במיוחד; "סוויט טנגו" האמריקאי, שמציג שני צבעים ונחשב פציח, עסיסי וטעים במיוחד; "אלפי גאלה" המנומר, שמותאם לגידול באזורים שבהם קשה לקבל צבע מלא על העץ; "זינגי", שצבעו כתום עז וטעמו מאוזן ומעט חמצמץ; וכן זני הפטנט הצרפתיים, "אינוגו" ו"אינובי", שמניבים פירות גדולים בצבע צהוב לימוני בוהק ואדום עמוק.
"לדעתי הזינגי הכי טעים, אחר כך האינוגו" פוסק יונאי. אבל אתם יודעים – הכל עניין של טעם אישי.
אחד מזני התפוחים המתחרים
(צילום: לילך רונן מו"פ צפון)
(צילום: לילך רונן מו"פ צפון)
תוכנית האקלום שלה שותף גם ד"ר עומר קראיין, ונעשית במימון המדען הראשי של משרד החקלאות, בוחנת שורת פרמטרים קפדניים. החוקרים מחפשים התאמה למשבר האקלים, עמידות למחלות כמו קמחון וגרב שמצמצמת את הצורך בריסוס, חיי מדף ארוכים ופוריות גבוהה. עבור הצרכן הישראלי, הדרישה המרכזית היא מרקם פציח, צבעוניות עזה, ופרי שאינו "מתקמח" עם הזמן.
התוצאות המבטיחות של המחקר בשטח מראות עד כה כי התפוח הישראלי של השנים הבאות עומד להיות טעים יותר, צבעוני יותר ועמיד בהרבה לאתגרי המחר. האם בקרוב ניפרד מחלק מהזנים הוותיקים בישראל, כפי שקרה ל"יונתן"? "זה יכול לקרות בשל חוסר התאמה כלכלית או אקלימית", אומר יונאי, "יונתן נכשל בישראל כי הוא פרי קטן שמתקשה לקבל צבע בתנאי האקלים שלנו. היו זנים נוספים כמו אורליאנס, גרנד ואנה שלא הצליחו בישראל, בין השאר כי הם היו קמחיים והתקשו לקבל צבע ולהחזיק מעמד זמן רב בקירור".
