פעמיים עמד עופר (פושקו) מושקוביץ, מנהל גידולי האבוקדו בקיבוץ משגב עם, על אדמת הגליל העליון ועיניו דומעות. בפעם הראשונה - בתחילת המלחמה - היו אלה דמעות של ייאוש, כשהמטע הוותיק בן כמעט 50 שנה נשרף כליל והוא עמד חסר אונים מול הלהבות. השבוע, לעומת זאת, היו אלה דמעות של תקווה: שתילים חדשים הגיעו, והוא החל לשתול אותם באותה אדמה חרוכה – בתקווה שיצמיחו חיים חדשים.
"זה כמו לידה", הוא אומר כשקולו רועד מהתרגשות. "אתה יודע, הלב מתרחב. אחרי כל מה שעברנו בשנה הזאת, זה היה טירוף לגמרי. להגיע פתאום לשקט הזה, ולטעת את השתילים באדמה". ההתרגשות שלו החלה עוד לפנות בוקר. "מ-3:30 הייתי ער, חיכיתי לראות שהשתילים הגיעו. ואז אני רואה את התאילנדים מתחילים לפזר אותם בשטח. מדהים".
הדרך לרגע המרגש הזה הייתה ארוכה וקשה. "זה התחיל כשהתקשרו ואמרו לי 'המטע שלך נשרף'", הוא משחזר את הרגעים הקשים באוקטובר 2023. "אני מגיע ורואה את המטע עולה באש ולא נותנים לי להיכנס. אני אומר לצבא 'אני חייב להיכנס לכבות', והם אומרים לי 'אתה לא יכול, זה שטח צבאי סגור, אזור מסוכן, מי שנכנס לשטח הזה יורים בו מלבנון'".
מושקוביץ, שפונה עם משפחתו לקיבוץ גינוסר לא ויתר. הוא המשיך להגיע כמעט מדי יום למטעים וללולים של הקיבוץ שנושק לגבול לבנון. "הלכתי ופתחתי את כל הברזים בשביל שהמים יזרמו, שיציפו את השטח, וזה מה שעצר את האש מלהמשיך לשאר המטע", הוא מספר. אבל למרבה הצער 40 דונמים של עצים עמוסים פירות לקראת קטיף עלו באש.
במשך קרוב לשנה השטח נותר סגור ופגוע. כשהתאפשר סוף סוף להיכנס אליו, החלה עבודה סיזיפית של שיקום. "צריך היה לעקור הכול מהשורש. לחתוך עצים ענקיים, עם גזעים בני יובל שנים, ואז להוציא את השורשים מהאדמה", הוא מתאר. "צריך לרסק הכול, לפנות, לחרוש את השטח מחדש, לעשות גדודיות, לחפור בורות, לפזר קומפוסט, לשים מערכת השקיה חדשה. הכול מההתחלה".
ההחלטה להישאר עם גידול האבוקדו הייתה טבעית. "השטח הזה, זה נטיעה של שנת 1976. אנשי מקצוע ותיקים אומרים שזה אחד מהשטחים הטובים ביותר בארץ לגידול אבוקדו, בגלל האקלים והאדמה. הרכב מנצח לא מחליפים", הוא אומר בחיוך. "אני מאמין שאנחנו נגיע פה ליבולים יפים מאוד".
השבוע, ניטעו 2,200 עצים צעירים על פני 20 הדונמים הראשונים ובשבוע הבא, אחרי השרב הכבד, כל האדמה החשופה תתמלא בעצי אבוקדו חדשים. מושקוביץ עוקב בדאגה אחרי כל שתיל. "בינתיים יש לנו תמותה של עץ אחד, שזה מצוין. מישהי כתבה לי בפייסבוק, 'העץ הזה תוך שנה-שנתיים עובר אותך בגובה'. מהר מאוד הוא יגיע לגבהים מטורפים. אני מאמין בזה", הוא אומר.
עבור מושקוביץ וכל חברי קיבוץ משגב עם, הנטיעה הזו היא הרבה יותר מפעולה חקלאית. "זה היה רגע כואב, שבו האש כילתה את העצים ושברה את רוחנו", הוא מסכם. "וכעת בשמחה רבה ובהתרגשות גדולה, אנחנו נוטעים מחדש. אנחנו שותלים לא רק עצים, אלא גם תקווה, אמונה והתחדשות".
לדבריו, "הנטיעה הזו היא אמירה של המשכיות, של חוסן, של אהבה עמוקה למקום הזה. השריפה שרצתה לשרוף את רוחנו רק חיזקה אותה. משגב עם מתחדשת – ירוקה, יציבה, ומלאת תקווה לעתיד טוב יותר".
גם הכורמים של יקב רקנאטי ברמת דלתון חגגו השבוע את בציר הגפנים, ולראשונה מזה שלוש שנים שהוא לא נעשה תחת אש. היקפי היבול השנה נמוכים מהממוצע ובעקבות כך גם הענבים צפויים להיות איכותיים מאוד ומרוכזים.
קובי ארביב, היינן הראשי של יקב רקנאטי, אומר כי "אחרי חודשים ארוכים של אי ודאות, השקט שחוזר לצפון מרגיש כמו נשימה ראשונה. זה שקט שעדיין נושא איתו כאב אבל גם פותח פתח לתקווה, לעשייה וליצירה. מתפללים שיישאר".
