"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם"
הקוסמולוגיה המקראית, בדומה למיתוסים רבים אחרים בימי קדם, תיארה את הרקיע ככיפה מוצקה עצומה שאלוהים יצר במסגרת מעשה הבריאה הבראשיתית, כדי להפריד את הים הקדמוני לשני חלקים – עליון ותחתון – ולאפשר ליבשה להופיע. התפיסה של שמיים מוצקים מעלינו הייתה משותפת לתרבויות רבות ברחבי העולם ובמשך השנים. בשבט ונדה בדרום אפריקה, למשל, האמינו שהכוכבים תלויים מכיפת הרקיע, או שהם פשוט חורים ברקיע שדרכם מאירה השמש בלילה. המצרים, לעומת זאת, חשבו שהכוכבים הם חלק מהאלה נוּת שגופה המעוטר כוכבים מתוח מעל פני הארץ.
בכל התפיסות הללו שלטה הנחת יסוד מרכזית, שלפיה הארץ היא מרכז היקום. התפיסה הזאת, שנקראת "המודל הגיאוצנטרי", מתיישבת היטב עם החוויה האנושית היומיומית. האדמה שעליה אנו חיים נראית לנו מוצקה, יציבה ונייחת. כמעט מכל מקום על פני כדור הארץ אנו רואים את השמש נעה על פני השמיים, שוקעת וזורחת פעם ביממה. גם הירח וכוכבי הלכת נראים לנו כאילו הם חגים סביבנו.
גם הפילוסופים של יוון העתיקה דגלו ברובם הגדול בתפיסה הגיאוצנטרית. אומנם במאה השלישית לפני הספירה הציע אריסטרכוס הסבר שמציב את השמש במרכז (המודל ההליוצנטרי), אבל התפיסה השלטת הייתה זו של אריסטו שתיאר את המכניקה של היקום כסדרה של סְפֵרות חלולות המקיפות זו את זו ובמרכזן כדור הארץ. על הסְפֵרות הללו, טען, נמצאים הירח, השמש, כוכבי הלכת ושאר כוכבי השמיים וסביב כל אלה מצויה סְפֵרת “המניע הראשוני” (Primum mobile), הנעה ללא הפסקה ומניעה את הסְפֵרות האחרות. האסטרונום היווני תלמי, איש אלכסנדריה, פיתח את המודל של אריסטו והוסיף לו תיקונים שהצליחו לחזות בדיוק לא רע את מיקום גרמי השמיים, ואפשרו למודל הגיאוצנטרי לשלוט בחשיבה האנושית במשך שנים רבות.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
טיפול בתינוק בעריכה גנית מותאמת אישית
תאי גזע לריפוי עיוורון
ואם כבר לשתות אז שיהיה בתנועה
חלפו כ-1,700 שנה לפני שהאסטרונום ניקולאוס קופרניקוס הציע מחדש את המודל ההליוצנטרי. אחרים המשיכו לחקור ולפתח את המודל הזה כדי לענות על השאלות שעורר: טיכו ברהה ביצע תצפיות מדויקות יותר מאי פעם, יוהנס קפלר גילה את חוקי התנועה האליפטית של כוכבי הלכת, וגלילאו גליליי פרסם את תצפיותיו על הירחים של צדק באיטלקית במקום לטינית, וכך הפך את הדיון המדעי לנחלת הכלל. עד אמצע המאה ה-17 המודל ההליוצנטרי התקבל כהסבר המדעי הנכון למבנה מערכת השמש והיום הוא חלק ממודל מקיף יותר שבו השמש עצמה חגה סביב מרכז גלקסיית שביל החלב, שגם היא רק אחת ממיליארדי גלקסיות ביקום.
ועדיין, גם בימינו יש אנשים הדבקים במודל הגיאוצנטרי. המטיף רוברט סנג’ניס (Sungenis), השייך לזרם האפולוגטיקה הנוצרית, אף פרסם ספר שמכריז "גלילאו טעה!" הוא טען בו שהתנ”ך והברית החדשה הם מקור הסמכות היחיד שיש לאנושות, וכל מידע שסותר את הכתוב בו, לרבות המדע המודרני, חייב להיות שגוי. לצד הטענה הזאת, הוא השתמש בתיאוריות פיזיקליות עכשוויות, כולל תורת היחסות של אלברט איינשטיין, כדי לטעון שהגיאוצנטריות תקפה מבחינה מדעית.
5 צפייה בגלריה
התפיסה שנקראת "המודל הגיאוצנטרי", מתיישבת היטב עם החוויה האנושית היומיומית. מפת היקום הגיאוצנטרי מאיסלנד במאה ה-18
(צילום: ויקיפדיה, נחלת הכלל )
המודל הגיאוצנטרי נוכח גם בטענותיהם של רבנים ומחזירים בתשובה, העוסקים בניסיון להסביר שכל מה שנמצא בכתבי הקודש היהודיים הוא אמת מוחלטת. גם הם משתמשים בז’רגון מדעי כדי לטעון טענות המנוגדות למדע, ומהווים דוגמה מובהקת לפסאודו-מדע: תיאוריות שמתיימרות להיות מדעיות אבל למעשה אינן כאלה.
מה הופך תיאוריה ל”פסאודו-מדע”?
איך מזהים פסאודו-מדע? סימן בולט הוא שההסברים נשמעים מדעיים, אך מעט מאוד מדע אמיתי עומד מאחוריהם - אם בכלל. לעיתים קרובות נעשה שימוש במילים שנשמעות מדעיות כמו "קוונטי" או "אנרגיה", אך הן חסרות משמעות בהקשר שבו משתמשים בהן. מאפיין נוסף הוא הטענה שרשויות מדעיות מוכרות או מדענים בעלי שם תומכים בתיאוריה, כשלמעשה אין תמיכה כזו ולא סביר שתהיה.
כשנכנסים לפרטים מגלים לעיתים קרובות שההסבר המוצע מבוסס על "קטיף דובדבנים": התעלמות מכוונת מנתונים שאינם מתיישבים עם ההשערה, ובחירה סלקטיבית של אלה שתומכים בה. בשונה מהמדע האמיתי, ששואף להתמודד עם כל הנתונים, ובכלל זה אלה שמאתגרים את ההשערה, פסאודו-מדע בוחר להתעלם מכל מה שעלול לסתור את הנרטיב המועדף. טקטיקה נפוצה נוספת היא עיוות מחקרים: שימוש בציטוטים מתוך מחקרים מדעיים אמיתיים, אך בצורה שמסלפת את משמעותם כדי להראות שהם תומכים בתיאוריה. בצורה הזאת אפשר להשתמש במשפטים שאכן הופיעו במקור אך להוציא אותם מהקשרם, לפרש ממצאים באופן שגוי וליצור קישורים לוגיים מוטעים בין תופעות שאין ביניהן קשר אמיתי.
המאפיין המרכזי בתיאוריות פסאודו-מדעיות הוא הזלזול הבוטה שלהן בשיטה המדעית. שוב ושוב מוצאים בהן דחייה גורפת של תהליכי ביקורת עמיתים, ניסויים מבוקרים ועקרונות מדעיים אחרים כגון עקרון ההפרכה האמפירית. לעיתים נלווית לכך גם האשמה בוטה של “הממסד המדעי” בקנוניה להסתרת האמת.
פסאודו-מדע נולד לא פעם מתוך עולמן של תיאוריות השוליים - השערות ורעיונות חדשניים שנמצאים קרוב מאוד לקצה גבול ההיגיון המדעי. לעיתים מדובר בהשערות פרובוקטיביות שעדיין לא נבחנו לעומק, ולעיתים בתפיסות שנתקלו בהתעלמות או בדחייה מצד הקהילה המדעית. כשהן מתנתקות מכלי הבדיקה וההפרכה של המדע, תיאוריות שוליים עלולות להפוך לפסאודו-מדע: עטופות בז’רגון מדעי, אך בפועל מבוססות על אמונה, אנקדוטות או הטעיה.
כמובן לא כל תיאוריית שוליים היא פסאודו-מדע. יש כאלה שהממסד המדעי של זמנן מסרב לקבל עקב מחסור בראיות מוצקות או שמרנות יתר, אך בסופו של דבר התברר שהן נכונות. כזאת הייתה למשל תיאוריית נדידת היבשות של אלפרד וגנר (Wegener), שנדחתה במשך עשרות שנים עד שהפכה לבסיס של תיאוריית טקטוניקת הלוחות, שתופסת כיום מקום מרכזי בהבנתנו את הגיאולוגיה של כדור הארץ. מוכרת מאוד גם תיאוריית הקוואזי-גבישים של דן שכטמן, שנדרשו לה שנים רבות לגבור על הספקנות של עמיתיו ולזכות אותו בפרס נובל. אך בניגוד לתיאוריות הללו, שהתבססו על תצפיות ונתונים עקביים שאפשר לשחזר, לרוב התיאוריות הפסאודו-מדעיות אין בסיס מדעי אמיתי והן נדחות בצדק.
סיפורם של האנונאקי
בתחום האסטרונומיה קיימות תיאוריות פסאודו-מדעיות נוספות, שמתבססות בחלקן על מיתוסים עתיקים. אחת מהן היא תיאוריה שטוענת כי האלים של התרבות השומרית הקדומה היו למעשה חוצנים שהגיעו מכוכב הלכת ניבירו - כוכב הלכת ה-12 במערכת השמש, שמקיף את השמש אחת ל-3,600 שנה במסלול אליפטי ארוך במיוחד. לפי הוגה התיאוריה, הסופר היהודי-אמריקני זכריה סיטשין (Sitchin), המבקרים הללו, שנקראו אנונאקי (Anunnaki), הגיעו לכדור הארץ לפני כ-400 אלף שנה כדי לכרות זהב לתיקון האטמוספרה של עולמם.
לטענת סיטשין, במהלך שהותם יצרו המבקרים את המין האנושי באמצעות הנדסה גנטית, כביכול על ידי הכלאת ה-DNA של עצמם עם החומר התורשתי של הומו ארקטוס, במטרה להשתמש בברואים החדשים בתור עבדים במכרות. בהמשך, הסביר, סכסוך בין פלגים של האנונאקי הסתיים בהפעלת נשק גרעיני, אירוע שניתן לכאורה למצוא לו זכר בפואמות שומריות המתארות את חורבן העיר אוּר עקב "רוח רעה", ובסיפור המקראי על חורבן סדום ועמורה. לפני כ-4,000 שנה עזבו האנונאקי את כדור הארץ, לדבריו, עקב אסון המבול.
התיאוריה הסיפורית מאוד הזאת של סיטשין הלכה בדרכם של הוגי רעיונות דומים, שטענו כי התרבות האנושית החלה כתוצאה מביקורם של חייזרים קדומים בכדור הארץ. הוגי התיאוריות הללו על אסטרונאוטים קדומים, כגון אריך פון דניקן, מחבר הספר "מרכבות האלים", טענו שיש אזכורים לקיומם של חייזרים קדומים גם בתנ"ך, כגון הנפילים שמוזכרים לראשונה בספר בראשית, מרכבות יחזקאל או השפעות מסתוריות שמיוחסות לארון הברית.
תיאוריית האנונאקי היא דוגמה ברורה לפסאודו-מדע. מומחים לשפה השומרית הסבירו שסיטשין פירש מילים באופן שגוי כדי שיתאימו לסיפור שהמציא, והוציא מהקשרם קטעים וציטוטים כדי ליצור סיפור שלא קיים במקור. בפועל אין כל ממצא ארכיאולוגי שתומך בקיומה של טכנולוגיה מתקדמת בימי קדם. אילו הייתה תרבות טכנולוגית כזאת היינו מצפים שתותיר אחריה כלי מתכת מתקדמים, מבנים מחומרים שלא היו מוכרים באותה תקופה, ואולי אפילו שרידי מכשירים או חלליות.
בפועל, כל הממצאים שבידינו מצביעים על התפתחות אבולוציונית הדרגתית של האנושות. סיטשין מניח ששינוי גנטי שנעשה לפני כ-300 אלף שנה יצר מיד בני אדם מודרניים, אבל הממצאים הגנטיים מראים דווקא המשכיות, ללא חתימה של התערבות חיצונית או של הטמעת חומר תורשתי זר. ולבסוף, קיומו של כוכב לכת כמו ניבירו, שחג סביב השמש כל 3,600, שנה אינו נתמך בשום תצפית אסטרונומית. כוכב לכת בגודל כזה בתוך מערכת השמש היה בהכרח משפיע על מסלולי כוכבי הלכת האחרים ונראה בתצפיות.
5 צפייה בגלריה
לפי הוגה התיאוריה, האנונאקי הגיעו לכדור הארץ לפני כ-400 אלף שנה כדי לכרות זהב לתיקון האטמוספרה של עולמם. אנונאקי בחברת בני האדם
(איור: gemini, בינה מלאכותית)
התיאוריה החייזרית של סיטשין עוררה עניין רב, בעיקר בתרבות הפופולרית ובמדע הבדיוני. החשיפה הגדולה ביותר שהיא זכתה לה הייתה דרך סדרת הטלוויזיה "חייזרים מן העבר" (Ancient Aliens), המשודרת בין השאר בערוץ ההיסטוריה של רשת הכבלים HOT בישראל. החיבור הזה תמוה במיוחד עקב כך שהוא מציג פסאודו-מדע בערוץ שאמור לקדם ידע היסטורי מבוסס. יש כיום קבוצות מאמינים ואפילו דתות אזוטריות שהטמיעו בתוך מערכת האמונה שלהן את האנונאקי, או רעיונות דומים אחרים על אסטרונאוטים קדומים. עם זאת, רוב הציבור לא מתייחס לתיאוריות הללו ברצינות.
האדמה השטוחה
המודל הגיאוצנטרי שרד שנים רבות בין השאר משום שהוא הצליח להסביר לא מעט תופעות שאנחנו רואים בעולם סביבנו. הוא הוחלף לבסוף כשמודל טוב ממנו הצליח להסביר אותן טוב יותר. במובן הזה, תומכיו המודרניים עשויים להיחשב רציונליים יותר ממי שטוענים שכדור הארץ אינו כדורי אלא שטוח. לתפיסתם, הארץ היא דיסקה עגולה שטוחה שמוקפת מכל עבריה בחומת קרח שאוצרת את האוקיינוסים ומונעת מהם לזרום החוצה. המאמינים בכך טוענים לרוב שהשמש נעה במעגלים סביב הקוטב הצפוני, כלומר במרכז הדיסקה, ושהאור שלה פועל כמו זרקור. גם את רעיון הכבידה הם דוחים, ומציעים הסברים חלופיים. למשל חלקם סבורים שהארץ השטוחה מאיצה בקצב מהיר, ויוצרת כך אשליה של כוח הכבידה.
גם לתיאוריה הזאת יש שורשים היסטוריים. ביוון העתיקה, בסין, בתרבויות מסופוטמיה לרבות היהדות, בהודו וגם אצל הנורדים בצפון אירופה, האמינו בעבר בגירסה זו או אחרת של עולם שטוח שמעליו נמצאת כיפת השמיים. עם זאת, גם בשנים שבהן שלט המודל הגיאוצנטרי של אריסטו, לא היה ויכוח משמעותי בשאלה אם העולם כדורי, כיוון שהראיות לכך נראות לעין וניתנות לאימות. ארטוסתנס אפילו הצליח לאמוד את היקף כדור הארץ בדיוק מרשים כבר במאה השלישית לפני הספירה.
הופעת האינטרנט והרשתות החברתיות הגדילה מאוד את מספרם של האנשים המאמינים בכדור הארץ השטוח – תפיסה שמאז אמצע המאה ה-19 הייתה נחלתם של תמהונים ספורים ותו לא. סקרים מהשנים האחרונות חושפים נתונים מדאיגים. על פי מחקר שפרסמו לאחרונה חוקרים מאוניברסיטת רייכמן, כ-6 אחוזים מהישראלים מאמינים בכך, ובחברה הערבית שיעורם עולה ל-13 אחוזים, לעומת ארבעה אחוזים בחברה היהודית. בארצות הברית המספרים גבוהים אף יותר, וההערכות מדברות על כך שכל אמריקאי עשירי מאמין שהארץ שטוחה. סקר שנעשה בברזיל הראה ששיעור המאמינים בארץ השטוחה האמיר שם עד לכעשרים אחוז מהאוכלוסייה.
מעבר לכך שיש ידע מדעי רחב ומבוסס היטב שמפריך את התיאוריה הזאת, קיימות עוד בעיות רבות שהמודל מתקשה להסביר. למשל, קימור האופק ניכר היטב לעין כשמביטים בו ממקום גבוה, ותמונות שצולמו מהחלל או מהשכבות הגבוהות של האטמוספרה מראות בבירור את עקמומיות כדור הארץ. כל מי שראה ספינה גדולה מפליגה אל האופק יודע שבשלב מסוים חלקה התחתון נעלם עקב עקמומיות כדור הארץ, בשעה שהסיפונים העליונים נשארים גלויים לעין עוד זמן מה, עד שגם הם נמוגים באופק.
תיאוריית הארץ השטוחה אף אינה מסוגלת לתת הסבר עקבי להבדלים בעונות השנה באזורים שונים ברחבי העולם, או להבדלים במראה שמי הלילה בין חצי הכדור הדרומי והצפוני. בעולם שטוח היינו מצפים שכל הצופים יראו את אותם כוכבים. אולם בפועל, בחצי הכדור הדרומי נראות קבוצות כוכבים שונות מאלה שרואים בחצי הכדור הצפוני. זוהי ראיה חותכת לכך שהצופים פונים לכיוונים שונים במרחב כדורי. את כל הבעיות הללו פותרים מאמיני הארץ השטוחה באמצעות התאמת פתרונות לכל בעיה בנפרד, אף על פי שההסבר של עולם כדורי פותר את כולן.
במשך השנים מאמיני הארץ השטוחה עשו שורה של ניסויים במטרה להוכיח את טענתם. שוב ושוב ניסוייהם נכשלו ופעמים רבות אף הובילו למסקנה הפוכה מזאת שקיוו לגלות. היוטיובר ג’ראן קמפנלה (Campanella), שהתפרסם בתור "שטוחיסט" בולט במיוחד, היה מעורב בכמה ניסויים כאלה. אחד מהם הוא ניסוי הקרן האופקית, שהתקיים בשנת 2018 ותועד בסרט התיעודי "Behind the Curve". במסגרת הניסוי הציבו קמפנלה ושותפיו שני לוחות עם חורים בגובה של חמישה מטרים ובמרחק של כ-2,400 מטרים זה מזה, וניסו להעביר קרן אור דרך שני החורים. בסרט רואים שהקרן לא נראתה במצלמה שבצד השני עד שהגביהו את מקור האור, מה שהוכיח את עקמומיות כדור הארץ. תגובתו של קמפנלה הייתה: פשוט "מעניין… מאוד מעניין".
בשנת 2024 השתתף קמפנלה בניסוי באנטארקטיקה, שכונה גם "הניסוי הסופי". במסגרתו נסעה ליבשת הדרומית הקפואה משלחת של שמונה אנשים, מהם ארבעה שטוחיסטים, כדי לצפות בתופעה שנקראת "שמש חצות" - המצב שבו בשיא הקיץ בחצי הכדור הדרומי השמש נראית 24 שעות ביממה באזור הקוטב. המצב הזה אינו מתיישב כלל עם מודל הארץ השטוחה. לפי ההסבר השטוחיסטי, השמש היא כדור אש שמסתובב מעל דיסקת כדור הארץ ומאיר בכל רגע חלק אחר ממנה. אנטארקטיקה, לטענתם, היא חומת קרח עצומה שפרוסה מסביב לעולם כולו, ומכיוון שהיא בהיקף, לא ייתכן שהשמש תיראה בה ברציפות במשך כל שעות היממה. והנה, כשהגיעו לאנטארקטיקה השמש אכן לא שקעה במשך 24 שעות רצופות וקמפנלה צולם אומר, "לפעמים אנשים מגלים את הטעויות שעשו בחייהם".
בשובם מאנטארקטיקה פרסמו חברי המשלחת את מה שראו. אבל העדויות שלהם לא שכנעו את קהילת מאמיני הארץ השטוחה. חבריה טענו שמדובר בזיוף, שהצילומים נעשו באולפן על רקע מסך ירוק, ושהמשתתפים, שעד לפני רגע היו שטוחיסטים מושבעים, הם חלק מקנונייה רחבה, שמניעיה לא ברורים, לקידום מודל כדור הארץ הכדורי.
בין פסאודו-מדע לתורות קונספירציה
מדוע אנשים מאמינים בתיאוריות מופרכות כמו הארץ השטוחה, שסותרות את המציאות שאנחנו חווים באופן יומיומי ואת הידע הרב שלנו על העולם שבו אנו חיים? חוקרים שמתמחים בחקר התנועה השטוחיסטית וחסידיה מתארים מנטליות של חשיבה קונספירטיבית: תופעה פסיכולוגית שבה אנשים מאבדים את היכולת לשפוט מתי לבטוח באחרים ובמי לבטוח, ומתי מוטב להיות ספקנים. האינטרנט והרשתות החברתיות מספקים פלטפורמה שקל להפיץ בה רעיונות ולמצוא קהילות תומכות, בלי מעורבות של שומרי הסף המסורתיים שסיננו בעבר את המידע שמגיע לציבור, וכך מאיצים את ההתפשטות של תיאוריות כאלה.
תנועת מאמיני הארץ השטוחה מתייחסת לכל התמונות של כדור הארץ מהחלל כאל זיופים. כמו כן היא מטילה ספק בסמכותם של מדענים ושל גופים מדעיים כמו סוכנות החלל של ארצות הברית, נאס”א, שכן היא רואה בהם חלק מקנונייה חובקת עולם שמטרתה להסתיר את האמת, כביכול, על צורתו הפחוסה של עולמנו. משום מה סוכנויות חלל וממשלות יריבות ואפילו עוינות זו לזו משתפות פעולה בהסתרת האמת.
לשיטתם, מושגים מדעיים כמו כוח הכבידה והיקף כדור הארץ הם המצאות, וטיסות, לוויינים וחלליות אינם אלא בדיה מבוימת למטרות הטעיה. הם גם מציעים הסברים למניעי ההטעיה, החל בהיותה אמצעי לשליטה בהמונים, דרך השגת כוח פוליטי ותקציבים – למשל הצדקת תקציב המיליארדים של נאס”א, וכלה במזימה להסתיר מהאנושות את דבר קיומו של אלוהים, שהרי בתנ”ך לא נכתב שהעולם הוא כדור.
כנס כדור הארץ שטוח
יש קרבה רבה בין תיאוריות פסאודו-מדעיות לתורות קונספירציה, אבל לתורות קונספירציה יש גם מאפיינים ייחודיים. בדרך כלל הן מציגות קבוצה מרושעת כל-יכולה העומדת כביכול מאחורי המזימה. אלה אנשים וארגונים בעלי יכולות עילאיות, שפועלים באופן מתואם וקפדני כדי להזיק, להשלות את הציבור התמים ולהסתיר ממנו את האמת. לא פעם התיאוריה שלהם מניחה את קיומו של שיתוף פעולה בלתי סביר שמעורבים בו מאות אלפי אנשים, וכולם מפגינים נאמנות מוחלטת למובילי המזימה ומקפידים לשמור אותה בסודיות מוחלטת.
מאפיין נוסף הוא ההנחה ששום דבר אינו כפי שהוא נראה, ושאסור להאמין לאף אחד ולשום מקור – כמובן פרט לדבריהם של אלה שגילו את המזימה וכעת מספרים את תורת הקונספירציה שלהם. זוהי חשיבה פרנואידית במהותה, המובילה לכך שכל ראיה נגדית נתפסת כחלק מאותה קנונייה, ולכן מחזקת בעיניהם את התיאוריה במקום להחליש אותה. כך התיאוריה נותרת חסינה באופן מובנה מכל ביקורת.
האירוניה היא שככל שמישהו מאמין יותר בתיאוריות קונספירציה, כך הוא עשוי להיות חשוף יותר להטעיות אמיתיות, כיוון שיכולת החשיבה הביקורתית שלו פחותה. האמונה בכל תיאוריה מצוצה מהאצבע, ללא בדיקה ואימות, לא מעידה על חשיבה עצמאית אלא דווקא על כניעה לכל אותן הטיות חשיבה ותפיסה שאנו כבני אדם חשופים להן.
האתגר של חשיבה ביקורתית בעידן המידע
אנו חיים בתקופה שבה שפע עצום של תורות קונספירציה מציף אותנו מכל עבר, לצד גילוין של קנוניות אמיתיות – מעשי שחיתות והונאה מצד גורמי כוח. היכולת להבחין בין האמת ובין תורות קונספירציה חסרות בסיס חשובה מתמיד, ומאתגרת במיוחד. בעידן שבו המידע זמין ונגיש יותר מאי פעם, הפרדוקס הוא שלעיתים קשה יותר להבחין בין עובדות לאשליות. אין לנו ברירה אלא להיזהר ולעמוד על המשמר, לזכור שלא כל מה שנשמע מדעי הוא אכן כזה, לפתח חשיבה ביקורתית ולהיזהר לא למעוד במקומות הלא נכונים.
הכתבה התפרסמה באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
