בינואר השנה גילו מדענים ממצפה הכוכבים הר למון באריזונה גרם שמיים חדש, שביט שקיבל את השם C/2025 A6. בהמשך הוצמד לו השם למון (Lemmon), על שם מצפה הכוכבים שגילה אותו. כמו שקורה לא פעם, בדיקות נוספות העלו שהוא כבר תועד בצילומים אסטרונומיים, אך עד כה לא זיהו שמדובר בעצם לא מוכר.
מסלולו של השביט C/2025 A6 Lemmon בין יולי 2025 לינואר 2026 תרשים: Phoenix777, ויקיפדיה
תצפיות כאלה, שהאסטרונומים מכנים Precovery, כלומר "לפני הגילוי", סייעו לחשב את מסלולו של השביט, ולגלות שהוא אורח נדיר למדי בסביבתנו. הוא מקיף את השמש במסלול שנמשך כ-1,350 שנה, ורק חלק זעיר מפרק הזמן הזה הוא נמצא באזור שאפשר לראות אותו מכדור הארץ. מוקדם יותר השבוע, ב-21 באוקטובר, הוא הגיע לנקודה הקרובה ביותר אלינו, ובימים בקרובים - בסוף אוקטובר ובתחילת נובמבר - הוא יגיע לבהירותו המרבית. ייתכן אפילו שאפשר יהיה לראות אותו בעין באזורים חשוכים במיוחד, בלי צורך באמצעי עזר.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
מחלות ללא גבולות: חצבת וקדחת השבר הסורי-אפריקני
החלבון שמציל חיים
סכנה לסביבה: תחמושת שמכילה עופרת
עצם עם זנב
שביט הוא גרם שמיים קטן שמקיף את השמש, בדומה לאסטרואידים. ההבדל ביניהם הוא ששביטים מורכבים בעיקר מקרח, שבו לכודים לעיתים גזים, גרגירי אבק ושברים גדולים יותר של אבנים וסלעים. שביטים רבים מקיפים את השמש במסלול אקסצנטרי מאוד - מעין אליפסה ענקית שהשמש קרובה לאחד הקצוות שלה. כתוצאה מכך הם רחוקים מהשמש בדרך כלל. כשהם מתקרבים אליה, חלק מהקרח מפשיר - או ליתר דיוק ממריא, כלומר הופך ישירות ממוצק לגז - והחומרים שבו משתחררים. כשזה קורה עשוי להיווצר להם מעין שובל או זנב שיכול להגיע לאורך של מיליוני קילומטרים ויותר. הזנב הזוהר הוא המאפיין של רוב השביטים שאנו רואים, והוא זה שמאפשר לפעמים לראות אותם בלי עזרת טלסקופ.
3 צפייה בגלריה
מבט מקדים מרחוק. השביט למון כפי שצולם ב-2 באוקטובר בטלסקופ קטן (70 מילימטר)
(צילום: Dimitrios Katevainis, Wikipedia)
לשביטים מסוימים יש יותר מזנב אחד. דבר כזה יכול לקרות אם השביט נמצא קרוב מספיק לשמש. במקרה כזה, חלקיקים כבדים כמו גרגירי אבק ייפלטו בכיוון התנועה שלו, ואילו יוֹנים שנפלטים ממנו - אטומים בעלי מטען חשמלי - ייטו לכיוון אחר בהשפעת רוח השמש - החלקיקים הטעונים שהשמש פולטת כל הזמן. צבעם של הזנבות תלוי בהרכב החומרים שנפלטים מהשביט.
שביטים שזמן המחזור שלהם קצר למדי, ומשלימים הקפה של השמש בתוך פחות ממאתיים שנה, מכונים "שביטים מחזוריים", או שביטים בעלי מחזור קצר. אחד המפורסמים מביניהם הוא השביט האלי (Halley), שפוקד את אזורנו כל 76 שנה בממוצע, ונקרא על שם האסטרונום הבריטי אדמונד האלי שהבין את המחזוריות שלו בשנת 1705. שביטים כמו למון, שמשלימים הקפה של השמש בתוך יותר מאלף שנים, מכונים "שביטים לא מחזוריים", או "שביטים בעלי מחזור ארוך".
מטרי המטאורים העונתיים הם תוצאה של המפגש בין כדור הארץ לזנב של שביטים מסוימים. חלקיקי אבק מזנב השביט נשרפים בחיכוך עם האטמוספרה, ויוצרים את שובלי האור המכונים "כוכבים נופלים". בימים אלה ממש אנו בשיאו של מטר האוריונידים, שבו המטאורים נראים כאילו בקעו מקבוצת הכוכבים אוריון, אך בפועל הוא מתרחש כשאנו חוצים את הזנב של אותו שביט האלי.
המסלול המהיר
מאז הגילוי בתחילת השנה נעשו מאות תצפיות על השביט למון, והוא זוהה בדיעבד בתצפיות קודמות רבות כבר מאז ספטמבר 2024, כשהיה במרחק של כמעט 700 מיליון קילומטרים מהשמש. עם זאת, מאחר שבתצפיות על שביטים רואים בעיקר את ההילה של החומרים שנפלטים מהם, קשה מאוד לאמוד את גודלו של השביט עצמו.
3 צפייה בגלריה
אורח קבוע בסביבה שלנו, ואחראי גם למטרי מטאורים. השביט האלי במעבר האחרון שלו ליד כדור הארץ ב-1986
(צילום: NASA/W. Liller)
חישוב המסלול ארוך הטווח של שביטים הוא משימה מאתגרת במיוחד. אפילו השביט האלי, שזמן ההקפה שלו קצר יחסית, מושפע מאוד מהכבידה של גרמי שמיים אחרים, כגון כוכבי הלכת במערכת השמש, ומשך ההקפה שלו עשוי לסטות עד כדי ארבע שנים מהממוצע. ככל שזמן המחזור של שביט ארוך יותר, כך קשה יותר לחשב את מסלולו המדויק. יתרה מזאת, פליטת החומר כשהשביט מתקרב לשמש עשויה להאיץ את מהירותו, ואף להפחית את המסה שלו, וגם זה משפיע על המהירות.
כאמור, על פי ההערכות המסלול של השביט למון אקסצנטרי מאוד. ב-8 בנובמבר הוא יגיע לנקודה הקרובה ביותר לשמש, במרחק של קצת פחות משמונים מיליון קילומטר ממנה – כ-0.53 יחידות אסטרונומיות, שהן המרחק הממוצע בין כדור הארץ לשמש. לעומת זאת, הקצה הרחוק ביותר של מסלולו מוערך בכ-243 יחידות אסטרונומיות, או כ-37 מיליארד קילומטר מהשמש. לשם השוואה, כוכב הלכת הננסי פלוטו, שנמצא בשולי מערכת השמש שלנו, נמצא במרחק ממוצע של כשישה מיליארדי קילומטרים מהשמש.
החוקרים מעריכים כי המעבר בקרבת השמש יאיץ את מסלולו של השביט למון ויקצר את זמן המסלול שלו ל-1,150 שנה. על כן נוכל לראות אותו שוב כבר בשנת 3175 - כלומר אלה מאיתנו שיאריכו ימים מאוד. עבור מי מאיתנו שלא יצליחו להביס את הסטטיסטיקה של תוחלת החיים האנושית, המעבר הנוכחי יהיה ההזדמנות היחידה לחזות בשביט הזה.
שאלה של בהירות
אסטרונומים מסווגים גרמי שמיים לפי סולם שמכונה בהירות נראית (Apparent Magnitude), ומשקף את עוצמת האור שנפלטת מעצם כלשהו או שמוחזרת ממנו, כפי שהיא נראית מחוץ לאטמוספרה שלנו. ככל שדירוג הבהירות הנראית נמוך יותר, כך העצם בהיר יותר. סולם הבהירות הוא לוגריתמי, כך שעצם ברמת בהירות נראית 1 אינו בהיר כפליים מעצם ברמת בהירות 2, אלא בערך פי 2.5. לימים נוספו לסולם גם ערכים שליליים, שמייצגים רמות בהירות גבוהות במיוחד, כמו 12.6- שמייצג ירח מלא.
כשהשביט למון התגלה הבהירות הנראית שלו הייתה נמוכה מאוד, בערך 21. ככל שהוא התקרב אלינו הוא נראה ברור יותר. בספטמבר הוא כבר ירד לפחות מ-8, ובאמצע אוקטובר לפחות מ-5 לפי חלק מהדיווחים. לפי הערכות אופטימיות רמת הבהירות שלו צפויה לרדת עד 4.5 כשהוא יתקרב לשמש. תחזיות מציאותיות יותר מדברות על רמת בהירות נראית בסביבות 6.
בני אדם בעלי ראייה תקינה מסוגלים בדרך כלל לראות בלי צורך באמצעי עזר עצמים עד דרגת בהירות 6 בערך. אבל כאן נכנסים למשוואה גורמים נוספים, כגון תנאי האטמוספרה, תנאי הראות ורמת זיהום האור באזור התצפית. הזיהום יכול להיגרם מתאורה מלאכותית, אבל גם מגרמי שמיים טבעיים, ובראשם הירח. כך שאף על פי שלכאורה אפשר בהחלט לחזות בבהירות נראית של 4.5 בעין בלתי מזוינת, בפועל דרושים לכך תנאים אופטימליים, שכוללים תצפית ממקום חשוך במיוחד בשמיים בלי ירח.
בנוסף יש לקחת בחשבון שרמת הבהירות הצפויה היא רק תחזית. קשה מאוד להעריך מראש ברמת דיוק גבוהה את רמת הבהירות הנראית של עצמים, וכשמדובר בשביטים ההערכות האלה מאתגרות במיוחד. לכן מסתמן שהסיכוי לראות את השביט הזה אינו נמוך, אבל לשם כך תצטרכו לצאת מהעיר למקום חשוך מאוד, וכדאי מאוד שתצטיידו גם בעזרי ראייה. גם אם השביט לא ייראה לעין חשופה, יש סיכוי מצוין שתוכלו לראות אותו במשקפת שדה. מומלץ להיעזר באפליקציית זיהוי כוכבים כדי לאתר אותו בהצלחה.
3 צפייה בגלריה
להסתכל מערבה מעט אחרי השקיעה. המיקום הצפוי של השביט למון (בעיגול) בשמי ישראל ביום ראשון, 26 באוקטובר בשעה 18:00
(צילום: הוכן באמצעות אפליקציית Stellarium)
מתי ואיפה?
לשמחתנו השביט למון נראה מחצי הכדור הצפוני, כך שאפשר להלכה לראותו מישראל. ההזדמנות הטובה ביותר לעשות את זה היא קצת אחרי שקיעת השמש. בימים אלה השביט אמור להיראות בכיוון מערב צפון-מערב, מעל הכוכב הבהיר ארקטורוס שבתחתית קבוצת הכוכבים “רועה הדובים” (Boötes). בימים הבאים הוא ייראה יותר ויותר מערבה. סיום שעון הקיץ יקדים את השקיעה ויסייע לתצפית בשבוע האחרון של אוקטובר, אבל צריך לקחת בחשבון גם את הירח המתמלא והולך לקראת סוף החודש, שעלול להקשות על הצפייה בערבים האחרונים של החודש.
זנב השביט אמור להגיע לאורך של 3-2 מעלות, כך שהוא ייראה כמו פס בהיר ודק בשמיים. הבהירות הנראית של השביט צפויה להיות גבולית, כאמור, כך שרצוי להצטייד במשקפת או בטלסקופ, לצאת למקום חשוך ולקוות שלא יהיו עננים. אפשר כאמור לנסות לחפש גם מטאורים ממטר האוריונידים, אבל הם ייראו מהכיוון ההפוך (מזרח), והסיכוי המרבי לראות אותם יהיה בשעה מאוחרת יותר, לקראת חצות והלאה. פספסתם? לא נורא. את השביט הזה כנראה לא תראו שוב, אבל האנושות מכירה קרוב ל-5,000 שביטים במערכת השמש שלנו, וכל כמה שנים יש הזדמנות טובה לראות שביט שחולף בקרבתנו.
איתי נבו, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
