כבר 50 שנים שעמוס נחום, "לוכד" בעדשת מצלמתו רגעים עוצרי נשימה מהטבע. נחום, שנולד בשכונת גבעת עלייה ביפו בשנת 1950, קיבל לידיו את המצלמה הראשונה בגיל 12 והחל לתעד את הנעשה סביבו בהתלהבות רבה. "אהבתי לצלם את האנשים ואת האירועים שקרו בעיר. למזלי, גם התאהבתי בים ולא חלמתי בכלל לשלב בין שני הדברים", אומר נחום. גם בגיל 75 הוא יוצא למסעות ולאחרונה תיעד בקניה מחזה נדיר - נמרה שחורה יחד עם הגורים שלה.
לאחר שירות קרבי ארוך בצה"ל בסיירת שקד, וקריירה קצרה בתור צלם עיתונות ומלחמה, החליט נחום להתמקד בתחום צילומי האופנה, ולאחר כמה שנים ניסה את מזלו בארה"ב. אך מכיוון שלא היה לו כסף לשלם את שכר הלימוד שם, הוא החל ללמד צלילה, וצילם במסעות מסביב לעולם, שאליהם יצא.
עם השנים, החליט נחום לעסוק באופן מקצועי בצילום חיות ימיות גדולות והפך לאחד הצלמים הגדולים והמפורסמים בתחום, תוך שהוא גורף פרסים יוקרתיים ומקבע את מעמדו, עם צילומים מרהיבים ונדירים ביותר, דוגמת דוב קוטב מתחת למים (חוויה שתועדה בסרט הדוקומנטרי 'תמונת חייו' שיצא ב-2019).
צילומים ומאמרים של נחום התפרסמו במגזינים מהנחשבים בעולם, ביניהם נשיונל ג'יאוגרפיק, TIME, LIFE, הניו יורק טיימס, Condé Nast Traveller ועוד רבים אחרים. הוא זכה בפרסים בינלאומיים יוקרתיים, ביניהם שתי זכיות במקום הראשון בקטגוריית התנהגות בעלי חיים בתחרות "צלם חיות הבר של השנה" (Wildlife Photographer of the Year).
"מה שהתחיל בטיולי צלילה בים סוף התפתח במרוצת השנים לטיולים באתרים אקזוטיים, אבל עם הזמן, הבחנתי גם בנזקים הגדולים שגורם האדם לסביבה הימית", אומר נחום. "בגיל 40, הבנתי שהגיע הזמן שלי להפסיק עם העבודה השוחקת ולהתחיל לחיות את החיים האמיתיים. אחרי עשור של צילומים מתחת למים, ידעתי שזה הזמן לתרום את זווית הראייה שלי על החיות הגדולות סביבנו".
"אני מקווה שהתמונות שלי יצליחו לגרום לאנשים להתאהב בבעלי החיים הגדולים ולהבין כי אם לא נשמור עליהם, הדורות הבאים יסתפקו בתמונות בלבד"
ב-1992 הקים נחום חברה שתממש את חזונו, "Big Animals Photography Expeditions", ומאז, במשך עשרות שנים, הוא מצלם ומוביל משלחות צילום רבות לאתרים שונים בעולם, במטרה להעלות את החשיבות שטמונה בשמירה על הסביבה והטבע החי.
נחום שמקפיד להגיע בכל שנה לביקור מולדת בישראל, מתרגש להראות את צילומיו לאוהבי הטבע בארץ. "זכיתי כבר בתחרויות יוקרתיות ברחבי העולם, אבל יש משהו מיוחד במפגש עם הקהל בישראל. אני מקווה שהתמונות שלי יצליחו לגרום לאנשים להתאהב בבעלי החיים הגדולים ולהבין כי אם לא נשמור עליהם, הדורות הבאים יסתפקו בתמונות בלבד".
לאחרונה, יצא נחום למסע בן קצת יותר משבועיים באפריקה, שבו תיעד בעדשת המצלמה שלו נמרה, שנגועה במלניזם. בניגוד לפרטים אחרים מאותו מין, בעלי הפרווה הזהובה עם החברבורות השחורות, הנמרה שתיעד עמוס הייתה שחורה כמעט לגמרי (מלניזם הוא תופעה הפוכה ללבקנות ולאוציזם שבהן יש העדר מלנין). בנמרים, התכונה נובעת מאלל רצסיבי, ולכן זיווג של שני נמרים שחורים יניב תמיד גורים שחורים. לעומת זאת, מכל זיווג אחר יכולים להיוולד צאצאים שחורים או מנומרים. במקרה הספציפי, הנמרה שנצפתה על ידי נחום, יחד עם גוריה המנומרים, הזדווגה עם נמר מנומר.
בתאורה מסוימת, במיוחד באור יום, ניתן היה לראות את חברבורותיה של הנמרה. "נמרים שחורים נדירים מאוד בטבע. הם מתועדים לעתים קרובות ביערותיה העבותים של אסיה (הודו, סרי לנקה, מלזיה), ולאחרונה בחלקים מאפריקה כמו למשל בקניה, שם יש דיווחים על עשרה נמרים שחורים לפחות", מסביר נחום. "בתרבויות שונות, נמרים שחורים סימלו מסתורין, כוח, אלגנטיות ואת הבלתי נראה – ממש כמו הנמר שצילמתי, שהייתה לו נוכחות מסתורית וכמעט מיתית בטבע".
למעשה, מעריכים כי הסיבה להיותם של הנמרים השחורים נפוצים באזורים המיוערים בדרום-מזרח אסיה היא ברירה טבעית הנובעת מיכולת ההסוואה המשופרת שלהם באזורי היער, המאופיינים בצמחייה סבוכה וסביבה חשוכה. זו כנראה הסיבה למיעוט פרטים כהים באפריקה, שם הנמרים חיים בסביבה דלילה יחסית בצמחייה.
חיות בר ביבשה, באוויר ובים מתמודדות עם לחץ עצום וסיכון להכחדה עקב הרס בתי גידול הנגרם על ידי התחממות כדור הארץ והתפשטות האדם, אשר מצמצמים את אזורי ההישרדות שלהם ומפחיתים את הטרף. כדי ליצור קשר חזק יותר עם אנשים מכל תחומי החיים והשפות למען שימור חיות הבר, אימץ עמוס סגנון צילום המתמקד בהתנהגות החיות בטבע, אשר באופן מפתיע חולקת קווי דמיון עם התנהגות בני האדם.
"על פי העקרונות המנחים אותי עשיתי מאמץ לצלם את משפחת הנמרים השחורים היחידה הידועה בעולם", מסביר נחום. "לראשונה בהיסטוריה המודרנית, נמרה שחורה הצליחה לגדל שני גורים בעלי חברבורות, הישג יוצא דופן ששבה את העולם. לאם קוראים גיזה (Giza, "שחרחורת" בשפה הסוואהילית אותה דוברים בני שבט המסאי), אם חכמה ומסורה שמניקה ומאכילה את גוריה ומגלה אומץ רב בהגנה על משפחתה מפני צבועים, אריות ונמרים זכרים אחרים".
סיפור מעניין הוא שעד להגעתו של נחום לסוואנה שבקניה, לא ניתנו לשני הגורים שמות. אלא שכעת, כמחווה של כוונה טובה ניתן לאחד מהם השם עמוס (על שמו של צלם הטבע), בעוד שלגורה ניתן השם דאהא (Dhaha), שם שמשמעותו בשפה הסוואהילית "צבע זהוב שמקורו בזהב", שכן גוון פרוותה בוהק יותר בהשוואה לאחיה. שניהם בני 9 חודשים, בעוד שאימם גיזה בת 3 שנים.
גיזה, הנמרה השחורה, כפי שתועדה בסוואנה של קניה
(צילום: עמוס נחום)
לדבריו של נחום, זו הייתה הסיבה שבגינה מיהר לסוואנת לאיקיפיה (Laikipia) בקניה לתעד במשך שבועיים את אירוע חיות הבר הנדיר והייחודי הזה. לא היה זמן להתמהמה כדי לראות את המשפחה יחד, כי בעוד כמה חודשים, במידה והגורים נשארים בחיים, הם מתבגרים מספיק ועוזבים את המשפחה.
"לראשונה בהיסטוריה המודרנית, נמרה שחורה הצליחה לגדל שני גורים בעלי חברבורות, הישג יוצא דופן ששבה את העולם"
התיעוד בוצע בשטח סגור שמיועד למחקר ומעקב אותנטי אחר חיות הבר (שמשתרע על פני 50 אלף דונם). "קיבלתי אישור חריג, לאחר שהסברתי עד כמה התיעוד של הנמרה השחורה וגוריה חשוב עבורי ומה אני עושה עם זה בהמשך. אני מאמין שהתמונות המעטות הללו של הגורים הצעירים המנוקדים בחברבורות, על רקע פרוותה השחורה של אימם, ניגוד שלא נראה מעולם, יעוררו עניין, סקרנות ודאגה לחיי הנמרים ולחיות הבר בכלל ברחבי העולם", אומר נחום.
גיזה, הנמרה השחורה הנדירה, כפי שתועדה מקרוב על ידי עמוס נחום
(צילום: עמוס נחום)
כעת, עם סיום מסעו, מודה נחום גם לצוות המסאי המקומי שליווה אותו. פיטר, הגשש המיומן, בעל "עיני נשר ואוזניים של חתול", וסטיב, הנהג האמיץ שהצליח לנווט בבטחה בשטח, דרך השיחים, הסלעים, הגבעות והעמקים. לאורך כל מסעו, ראה נחום את גיזה במשך 12 ימים, 80% מהזמן הזה בשעות אחר הצהריים המאוחרות ובלילה, כשזו יצאה לצוד טרף.
"היו לי רק שלושה מפגשים נדירים, קצרים ונמרצים, עם הגורים יחד עם אימם. באחד המפגשים הללו, גיזה הניקה את שני גוריה בשעות הצהריים, במרחק של 7 עד 8 מטרים ממני בלבד", משחזר נחום. "נדהמתי לגלות עד כמה גיזה הרגישה בנוח עם נוכחותנו לצידה, מה שסייע לנו לצפות בה בפעולה. אמנם שני גוריה היו מעט הססניים, אך לא פעם קרה שגיזה הביטה בי ישר אל תוך עיניי בעיניה הצהובות הגדולות ואישוניה השחורים והעגולים. באחד המפגשים הללו, שבהם גיזה הניקה את שני גוריה, רכב הספארי שלנו נתקע. לאחר כשעתיים, כשמשפחת הנמרים עזבה את המקום, יכולנו לרדת בבטחה מהרכב, לטפל בתקלה ולהמשיך את המעקב המרתק אחרי גיזה ושני גוריה".
עמוס מסביר כי כל מה שהוא עושה מגיע מהלב וממה שהוא מאמין בו. אף אחד לא מממן את ההשקעה שלו. "אני מונע על ידי אהבתי לחיים שאני חי, מה שמעורר בי השראה לצלם תמונות למען המטרה העליונה שלשמה אני פועל: שימור, חינוך והרפתקאות. תמיד האמנתי שלמעשיי חייבת להיות משמעות כדי להצליח להנחיל זאת בקרב אנשים אחרים", אומר נחום. "כצלם חיות בר, בחרתי לעבוד תחילה מתחת למים, במטרה להתמחות בנישה שלא נחקרה היטב ולצבור הכרה. במרוצת השנים התפתחתי ועברתי לצלם על ומתחת למים, על היבשה ועל אזורים קרחוניים – מהאזור הארקטי ועד אנטארקטיקה. כל זאת בהרמוניה עם חוקי הטבע. אמשיך לעשות חיל כדי להיות שגריר טוב עבור חיות הבר וסביבתם מחייתן".
כצלם טבע עם ניסיון עולמי של חמישה עשורים, מעל ומתחת למים, מדגיש עמוס כי יש יותר תמונות של חיות בר מאשר חיות בר שנותרו בטבע. לדבריו, אשליה זו של שפע מטשטשת את המציאות הקשה – חיות בר ביבשה, באזורים קרחוניים ובאוקיינוסים נמצאות תחת לחצים חמורים בשל אובדן בתי גידול, שינויי אקלים והתפשטות אנושית. כדי לגשר על הפער הזה, עמוס לא מתכנן לעצור במסעותיו שמקדשים את מטרתו, להגן ולהציל את מה שעוד נותר בטבע.
"הפרויקט הבא שאצא אליו יתקיים באוקטובר, כשאצא לחקור את אורח חייו של הנמר הערפילי המצוי במלזיה. בשל מראהו ומבנה גופו, היווה הנמר הערפילי המצוי חידה למדענים במשך תקופה עד שסווג בבירור", אומר נחום. "לאחר מכן, בחודש נובמבר, אצא למסע לאתיופיה בעקבות הזאב החבשי, כדי להתחקות אחר אורח חייו. הזאב החבשי מצוי ברמות ההרריות של אתיופיה, והוא נחשב לאחד ממיני הכלביים הנדירים ביותר. בנוסף לכך, מין זה מצוי בסכנת הכחדה, מה שמגביר בי את הרצון לעשות כל שביכולתי למאמץ להגן עליו".
