כלבים משוטטים הפכו בשנים האחרונות למכת מדינה. להקות של כלבים נראות בקביעות באזורים שונים בארץ – לא רק ביישובים מבודדים אלא גם בשולי ערים – בעוד שהגורמים האחראים, ובראשם משרד החקלאות, מתקשים למצוא פתרון יעיל לתופעה, גם לאחר שימוש באמצעים קיצוניים כמו ירי והרעלה.
כלבים משוטטים בעוטף
(צילום: קובי סופר, רשות הטבע והגנים)
עמותת "תנו לחיות לחיות" וד"ר ליאת מורגן, וטרינרית וחוקרת רווחת בעלי חיים, מציגים לראשונה תוכנית סדורה, המבוססת על מחקרים בינלאומיים ושהמלצותיה גובשו תוך התייעצות עם ארגונים בינלאומיים עם ניסיון בנושא, שמטרתה לנהל באופן הוליסטי את אוכלוסיית הכלבים במדינת ישראל ולצמצם, ככל הניתן, את התופעה המסוכנת של כלבים משוטטים. התוכנית חוברה יחד עם החוקרים המובילים בתחום בזירה הבינלאומית, האחראים על תוכניות דומות בעולם, לרבות בארצות הברית ואירופה.
התוכנית, שעקרונותיה מבוססים על המדריכים של ICAM - הקואליציה הבין-לאומית לניהול אוכלוסיות כלבים וחתולים - מציעה לנהל את אוכלוסיית הכלבים בישראל כ"שירות קהילתי קבוע" - ולא כהתמודדות עם משבר - על בסיס חקיקה ואכיפה, חינוך והסברה ומעורבות של הקהילה. התוכנית דוחה על הסף הרג כלבים ככלי ניהול, ומעדיפה צעדים הומניים כגון עיקור וסירוס, עידוד אימוץ, רגולציה על סחר והרבעת כלבים.
מנתוני התוכנית עולה תמונת מצב מדאיגה למדי. בכל שנה נרשמים בישראל כ-64 אלף כלבים חדשים, כשההערכה היא שאוכלוסיית הכלבים החיה בישראל מונה כ-600 אלף כלבים. מכיוון שמערכת האימוץ עמוסה באופן תדיר, קנייה (בעיקר של כלבים גזעיים), כמו גם סחר בכלבים, לא רק שמגבירה נטישות (בעיקר של כלבים בני שנה ומעלה) אלא גם מעלה את מספר ההמתות של הכלבים.
אם לא די בכך שבולט היעדר תוכנית סדורה על פי עקרונות בין-לאומיים מקובלים. הרי שכיום ישנו שימוש בשיטות המגדילות את גודל האוכלוסייה במקום להקטין אותה ומסכנות את בריאות הציבור. גם חוק איסור מכירה והרבעה של כלבים נכלל בשתי הצעות חוק שאוחדו אך תקועות בכנסת כבר יותר משנה.
התוכנית מדגישה שניהול אוכלוסיית הכלבים צריך להיות שירות קהילתי קבוע – בדומה לחינוך או תחזוקת תשתיות, עם כלים קבועים ועקרונות הומניים. כל רשות צריכה לתת סל שירותים קבוע, המותאם למצב בשטח. באזורים עירוניים למשל צריך פחות התמודדות עם כלבים משוטטים אבל יותר חינוך שמעודד התנהגות אחראית (לא לקנות כלבים ולא לנטוש). ביישובים מרוחקים יותר צריך לתת את הדגש על בעיית הכלבים המשוטטים.
על פי ד"ר מורגן, השימוש בהרג כלבים כאמצעי לצמצום תופעת המשוטטים התברר כבלתי יעיל על פי מספר מקרי בוחן בינלאומיים, ואף כגורם המעודד התרבות של הכלבים. לדבריה, כלבים משוטטים באזור מסוים הם בדרך כלל לא כלבי פרא אלא כלבים בבעלות לא אחראית (כלבים או גורים שהוזנחו והצטרפו ללהקות).
כשמבצעים הרג של כלבים כאלה באזור מסוים, דילול הלהקות ללא טיפול במקורות המזון מושך לאזור כלבים מאזורים אחרים, וגם מעודד שגרים גדולים בקרב הנקבות, ובגיל צעיר יותר. התוצאה היא שתוך פרק זמן קצר האוכלוסייה באותו אזור חוזרת לגודלה המקורי ואף מתרחבת. טיפול שיטתי של עיקור וסירוס, והחזרה לשטח בשילוב טיפול במקורות המזון, הוא אמנם איטי יותר אך יעיל יותר לאורך זמן.
מהדוח של ד"ר מורגן עולה כי יש לחזק חקיקה ואכיפה באמצעות רישוי חובה לכל מגדל, סטנדרטים לתשתית ורווחה, חובת תיעוד ודיווח לכל גור, בקרת פרסום ומכירה מקוונת, וקנסות משמעותיים למפרים. כמו כן, יש לשקול איסור הרבעות של גזעים/מאפיינים בעייתיים.
ד"ר מורגן סבורה כי יש להטיל "מס המלטה" שמטרתו הפחתת המלטות לא רצויות ומימון שירותי ניהול אוכלוסיית הכלבים ברמה המקומית (רשות/מועצה), וכן לקדם אימוץ במקום קנייה באמצעות מיתוג חיובי, הנגשה אקטיבית (ירידי אימוץ, אילוף מקדים, ליווי לאחר האימוץ), ותמריצים שונים, וכן תמריצים שליליים לתופעות הסחר וההרבעה.
תוכניות חינוך פורמליות לילדים ונוער, לרבות בטיחות סביב כלבים, שפת גוף, אחריות, ואופציות התנדבות, הן חיוניות – בהשראת הצלחות חינוך סביבתי בישראל. בנוסף לכל האמור, יש לחזק שירותים וטרינריים נגישים וברי־קיימא, תוך טיפול במקורות מזון ומסתור לכלבים משוטטים.
"ניהול אוכלוסיית כלבים צריך להיחשב שירות קהילתי קבוע. הדגש על הפעילויות השונות ישתנה לאורך זמן, אך תמיד יהיה צורך לנהל את אוכלוסיות הכלבים, כל עוד כלבים הם חלק מהקהילה. זה לא שונה משירותים קהילתיים אחרים כמו תיקון כבישים או חינוך. באופן אידיאלי, ניהול הכלבים משולב בחברה כך שישנה בעלות אחראית על כלבים ואימוץ אחראי תוך מניעת שוטטות. ללא ניהול נכון של אוכלוסיית הכלבים ברמה מדינית, תופעות שוטטות כלבים וריבוי יתר עלולות להיות בעלות השפעות מרחיקות לכת על רווחת בעלי חיים שונים ועל בריאות הציבור", מבהירה ד"ר מורגן.
היא הוסיפה כי "לצד התוכנית יש ליצור כלים לניטור התמורות בשטח ועדכון שוטף של תוכנית הפעילות כך שתישאר אפקטיבית ותוביל לפתרון הבעיה בטווח הארוך. תוכנית זו סוקרת את הבסיס המדעי העדכני ביותר לניהול אוכלוסיית כלבים ברמה ארצית. היא מספקת את הכלים והידע ליצור תוכניות נוספות ולעדכן אותן עם הזמן. זוהי התוכנית המקיפה הראשונה מסוגה שפורסמה בישראל, לאחר שהידע העדכני ביותר בספרות המדעית, והצהרות הארגונים הרשמיים העולמיים הגדולים ביותר לקביעת מדיניות ולתפעול בשטח, תורגמו והותאמו למדינת ישראל".
כדי לשפר את המצב ולהתמודד באופן ראוי עם תופעת הכלבים המשוטטים בישראל, ממליצים מחברי התוכנית על חינוך של האוכלוסייה בנושא האחריות של גידול כלבים, מניעת נטישה וקנייה. כמו כן, יש לשפר בדחיפות את איכות הכלביות. "אם מערכת הכלביות תהפוך יעילה, הכלבים יאומצו וישהו שם לתקופות קצרות כך שניתן יהיה להכניס יותר כלבים למערכת (לטפל ולמצוא להם בית)", מסבירה ד"ר מורגן.
לדבריה, "אם יש המשך של יבוא, סחר והרבעות בלי פיקוח ובקרה – זה כמו לרוקן בריכה עם צינור אחד ולמלא אותה עם ארבעה צינורות. יש מקומות מסוימים שכלב לא נחשב חיית מחמד שמגדלים בבית. שם צריך לתת פתרונות שמותאמים לאוכלוסייה. יש אזורים שעדיף לתפוס את הכלבים, לעקר ולחסן אותם – ולהחזיר לשטח (כדי לא לגרום להגירת כלבים משוטטים לאזור). בנוסף לכך, יש לתת דגש על ניטור ומעקב ומידע זמין. לשם כך צריך לשפר את הרישום שפועל בשיטה מיושנת".
בנושא הרג הכלבים המשוטטים, מוסיפה ד"ר מורגן ואומרת כי מנגנוני הפיצוי של אוכלוסייה הם כאלה שהרג כלבים משוטטים מוביל לכך שכלבים אחרים מהגרים לתא השטח שהפך פחות צפוף ועם יותר משאבי מזון. בנוסף, יכולות הרבייה של הנקבות באותו תא משתפרות, ההריונות מגיעים בגיל צעיר יותר והשגרים הופכים גדולים יותר. התוצאה היא שלא רק שלא פתרנו את הבעיה, אלא שהיא הוחמרה".
התוכנית שגובשה מבוססת מדע, מותאמת לישראל, אתית ומדידה, ויש לה פוטנציאל לייצר שינוי עמוק ומתמשך ברווחת הכלבים ולהגן על בריאות הציבור. חשוב להבין שהספרות המדעית וכן הארגונים הגדולים בעולם לבריאות בעלי חיים ובריאות ציבור מאוחדים בעמדה גורפת שפתרונות קצה נקודתיים כמו הרג כלבים משוטטים עלולים רק להגדיל את מספרם, ולהגביר את הסיכון למחלות.
"הכלבים המשוטטים הם רק קצה הקרחון של הבעיה הגדולה והחמורה של העדר ניהול אוכלוסיית הכלבים. יש עומס כרוני של כלבים בכלביות העירוניות והפרטיות, מה שמגביר את קצב המתתם. יש אפילו תמריצים שניתנים מצד המדינה, שמעודדים את הצעדים הנקודתיים הללו על פני פתרונות עמוקים יותר – אך בהכרח גם איטיים יותר", אומרת יעל ארקין, מנכ"לית עמותת "תנו לחיות לחיות". לדברי ארקין, יש אנשים שלא מבינים את האחריות של גידול כלבים ונוטשים אותם, בעוד שיש אנשים שקונים כלבים ויש תעשייה שלמה סביב הנושא של מכירה והרבעה. "כשאין אימוץ, אין חוק ואכיפה ואין פתרונות עמוקים - התופעה רק תתגבר. אנו קוראים למשרד החקלאות לאמץ את התוכנית, ואחת ולתמיד לפתור את הבעיה מהיסוד ולא בדרך של הרג וסבל".
