בחינה של קנקן בהט עתיק חשפה עקבות של אופיאטים (תרכובות הנוצרות בטבע ומופיעות כאלקלואידים בשרף של פרג האופיום), המספקים את העדות הברורה ביותר עד כה לשימוש נרחב באופיום בחברה המצרית העתיקה.
הממצא מצביע על כך שגם כלי בהט מצריים עתיקים דומים, שעשויים מקלציט שנכרה מאותן מחצבות במצרים - כולל בקברו של פרעה תות ענח' אמון, מלך מצרים בין השנים 1,333 ל-1,323 לפני הספירה - עשויים גם הם להכיל עקבות של אופיאטים עתיקים.
6 צפייה בגלריה
הקנקן העתיק, עליו נחרט כיתוב בארבע שפות על חשיארש הראשון, ששלט באימפריה הפרסית האחמנית בין השנים 486 ל-465 לפני הספירה
(צילום: Yale University)
הממצאים התגלו במחקר שפורסם בכתב העת Journal of Eastern Mediterranean Archaeology and Heritage Studies. בשילוב עם מחקרים קודמים, מצביעים הממצאים על כך שהשימוש באופיום היה יותר מאשר מקרי או ספורדי במצרים העתיקה ובסביבתה.
"במידה מסוימת, היה זה חלק בלתי נפרד מהחיים היומיומיים", אמר ד"ר אנדרו קו, חוקר במוזיאון פיבודי של אוניברסיטת ייל, שמהאוסף הבבלי העשיר שלו הגיע קנקן הבהט במחקר זה. "סביר להניח שקנקני בהט שנמצאו בקברו של המלך תות ענח' אמון הכילו אופיום כחלק ממסורת עתיקה של שימוש באופיואידים (שנבזזו חלקית בשל תכולתם)".
קנקן הבהט שנותח במחקר חרוט בארבע שפות עתיקות – אכדית, עילמית, פרסית ומצרית. הכיתוב עוסק בחשיארש הראשון, ששלט על האימפריה הפרסית האחמנית בין השנים 486 ל-465 לפני הספירה.
6 צפייה בגלריה
סימני הגירוד בתוך קנקן הבהט מקברו של תות ענח' אמון, שמעידים על הניסיון לחלץ מתוכו את האופיאטים
(צילום: Griffith Institute, University of Oxford)
6 צפייה בגלריה
הקנקן העתיק, עליו נחרט כיתוב בארבע שפות על חשיארש הראשון, ששלט באימפריה הפרסית האחמנית בין השנים 486 ל-465 לפני הספירה
(צילום: Yale University)
האימפריה, שבסיסה בפרס, חלשה בשיאה על מצרים, מסופוטמיה, הלבנט, אנטוליה וחלקים ממזרח חצי האי ערב ומרכז אסיה. כתובת שנייה על הקנקן שנכתבה בכתב דמוטי – צורה פשוטה של כתב מצרי עתיק – מצביעה על קיבולת הכלי שגובהו 22 ס"מ.
דוגמאות שלמות של כלי בהט מצריים קדומים עם כתובות הן נדירות במיוחד. מקורם של הכלים השלמים אינו ידוע בדרך כלל, אך ההערכות הן שמקורם בתקופת שלטונם של המלכים האחמניים דריווש הראשון, חשיארש הראשון וארתחששתא הראשון – תקופה שהחלה בשנת 550 לפני הספירה והסתיימה בשנת 425 לפני הספירה.
6 צפייה בגלריה
עמוד מתוך הספר "על עניינים רפואיים" מאת פדניוס דיוסקורידס, בו מופיע צמח הפרג
(צילום: C. Zollo, Medical Historical Library, Harvey Cushing/John Hay Whitney Medical Library, Yale University)
"הכמיהה לחקור כלים עתיקים נובעת בשל תכונותיהם האסתטיות, אך במחקר שלנו התמקדנו בשימוש בהם ובחומרים האורגניים שהם הכילו, ידע שחושף מידע רב על חיי היומיום של עמים קדומים, כולל מה הם אכלו, התרופות בהן השתמשו וכיצד הם בילו את שעות הפנאי שלהם", אמר ד"ר קו.
ד"ר קו, יחד עם עמיתיו למחקר, גילו ראיות חד משמעיות לקיומם של התרכובות תבאין (Thebaine), מורפין (Morphine), הידרוקוטרנין (Hydrocotarnine) ונוסקפין (Noscapine) – סמנים ביולוגיים אבחנתיים ידועים לאופיום.
לדבריו, ישנם סימנים ברורים לשימוש באופיום החורגים מעבר לשימוש רפואי וזולגים לעולם הרוחני לאורך העת העתיקה – לדוגמה, האמונה של בני התרבות המינואית (שהתפתחה באי כרתים, והייתה נפוצה באי זה בתקופת הברונזה) באלת הפרג.
6 צפייה בגלריה
פסלון אלת הפרג, בה האמינו בני התרבות המינואית שהתפתחה באי כרתים, והייתה נפוצה באי זה בתקופת הברונזה
(צילום: Heraklion Archaeological Museum/Wikipedia)
צמח הפרג אף הוא מוזכר בטקסטים עתיקים רבים, כולל פפירוס אברס (פפירוס מצרי קדום בענייני רפואה, המתוארך ל-1550 לפני הספירה) והספר "על עניינים רפואיים" (De Materia Medica) מאת פדניוס דיוסקורידס, שהיה אחד מספרי רפואת הצמחים המשפיעים בעולם, ונותר בשימוש מעשי עד המאה ה-17. כמו כן, גם אבי הרפואה היווני היפוקרטס המליץ על האופיום לצרכי רפואה, בדומה לרופא יווני נודע נוסף בשם קלאודיוס גלנוס, שהסתמך על תורתו של היפוקרטס.
