כאשר נפוליאון ולגיון חייליו נסוגו מרוסיה בקיץ 1812, הם לא ידעו כמה גרוע צפוי להיות העתיד לבוא. בזמן הנסיגה, לפחות מחצית מהכוח, שמנה 600 אלף איש, נפגע עקב תנאי החורף הקיצוניים, הרעב והתחלואה הגוברת. מחקר חדש זיהה את הפתוגנים שגרמו לפגיעה אנושה בכוחות המוחלשים של שליט צרפת.
רופאים באותה תקופה אבחנו תחלואה בטיפוס הבהרות (Typhus) – שם של קבוצת מחלות זיהומיות הנגרמות על ידי חיידקי Rickettsia prowazekii המועברים לאדם על ידי חרקים וקרציות. תסמינים נפוצים כללו חום גבוה, כאבי ראש ופריחה. אך המיקרוביולוג רמי ברביירי ועמיתיו מאוניברסיטת פריז סיטי לא מצאו עקבות של החיידק.
2 צפייה בגלריה
משמאל לימין: נסיגת נפוליאון מרוסיה, מיקום של אתר בו נקברו חלק משרידי הלוחמים ותיעוד של השרידים בשטח
(צילום: Michel Signoli, Adolph Northen)
לאחר חילוץ וניתוח של דנ"א עתיק משיניהם של 13 חיילים, הם מצאו ראיות לכך שהנפגעים סבלו משילוב של קדם-טיפוס הבטן (Paratyphoid fever) – מחלה זיהומית הנגרמת על ידי חיידקי Salmonella Paratyphi, שהם קרובים לחיידקים הגורמים לטיפוס הבטן (Typhoid fever) – וקדחת חוזרת אנדמית (Relapsing fever), מחלת חום שנגרמת על ידי חיידק בשם Borrelia recurrentis, המועבר על ידי כינת הגוף.
מחלה זו ידועה בארץ בשם קדחת המערות, ובארצות אחרות בשם קדחת הקרציות או קדחת הרעב. החוקרים דגמו שרידים מתוך קבר אחים בווילנה (שקושר לנסיגה המדוברת), מאתר שבו נקברו לפחות 3,269 אנשים.
ברביירי וצוותו, שכלל חוקרים גם מאוניברסיטת אקס-מרסיי ומאוניברסיטת טרטו האסטונית, סבורים כי שילוב זה, בהחלט עשוי היה להחליש משמעותית את הלוחמים שהיו תשושים גם כך מתנאי הסביבה והאספקה המצומצמת. עם זאת, חוקרים אחרים הצביעו על מספר מחלות התואמות את התיאור ההיסטורי של התסמינים, כולל של טיפוס הבהרות.
רבים מהלוחמים נקברו במדיהם וגם עם סוסיהם. היעדר כלי נשק מרמז על כך שהם לא מתו בקרב, אלא בשל גורמים אחרים. "ניתוח של מספר גדול יותר של דגימות יהיה הכרחי כדי להבין באופן מלא את קשת המחלות המגפתיות שפגעו בצבא נפוליאון במהלך הנסיגה הרוסית", אמרו החוקרים. "לאור ממצאי המחקר, תרחיש סביר למותם של חיילים אלה הוא שילוב של עייפות, קור ומספר מחלות, כולל קדם-טיפוס הבטן וקדחת חוזרת אנדמית הנישאת על ידי כינת הגוף".
מלחמת רוסיה-צרפת פרצה עם פלישת נפוליאון לרוסיה. היה זה האירוע המרכזי במלחמות נפוליאון, אך גם זה שסימל את תחילת סוף שלטונו של אחד מגדולי המצביאים בהיסטוריה.
הנסיגה של הצבא הרוסי בעקבות הפלישה נעשתה בהתאם לאסטרטגיית "אדמה חרוכה" – טקטיקה צבאית של נסיגה תוך הריסת כל דבר העשוי להיות שימושי לאויב, והשמדת מקורות אספקה (מזון, מים, דלק וכדומה), במטרה לעכב את התקדמות האויב. כאמור, החורף הרוסי והשיבושים באספקה נתנו את אותותיהם. רק כ-22 אלף מחייליו של נפוליאון שרדו את הפלישה הנודעת, כשיתר הכוח הצבאי הצרפתי נפל קורבן לרעב, היפותרמיה, כוויות קור ומסעות מפרכים.
