יללות התנים, שנשמעות למרחקים, מעוררות לא פעם רתיעה בקרב תושבי צפון הארץ והמרכז, שם הם נפוצים. הרשויות פועלות במרץ למיגור התנים, אך מתברר שיש גם דרך אחרת, שבה יוכלו אדם ותן לחיות זה לצד זה בשלום.
למעשה הם כאן עוד מתקופת התנ"ך, אבל סובלים מיחסי ציבור רעים. בישראל נפוץ בעיקר התן הזהוב (Canis aureus), שנמנה עם משפחת הכלביים (Canidae). אפשר לפגוש בהם פנים אל פנים בעיקר בצפון ובמרכז, אך גם בצפון הנגב ובמדבר יהודה. הם פעילים בעיקר בשעות הלילה וחיים באזורים מגוונים, לרבות חורשים, סבך צמחייה וסביבה אנושית.
התנים מסתגלים היטב לסביבה האנושית, ואפשר למצוא אותם ליד מזבלות ופחי אשפה פתוחים, שהם עבורם מקור מזון זמין. הבנייה המואצת וצמצום השטחים הפתוחים דוחקים את התנים לאזורים מיושבים, שם הם מוצאים כאמור מזון בשפע. מעבר לחשיבות שיש בהגנה על בתי הגידול של התנים, כמו כל בית גידול של חיות הבר השונות, יש עוד מספר צעדים שלא יזיקו לתנים ועשויים לאפשר את המחיה בשלום לצידם. סגירת פחי אשפה, ניקיון אזורי מגורים והימנעות מהאכלה הם הצעדים הראשונים שאפשר לנקוט לשם כך.
"נחשף בפניי עולם מופלא עם ערכים שמדברים לכולנו: משפחתיות, נאמנות (הם פרטנרים לכל החיים), מחויבות, מסירות, אהבה, שיתוף פעולה, דאגה, הנאה, יופי ועוד. התנים לא יכולים לדבר בשפתנו, אבל הם מדברים, ואני שם כדי להקשיב ולתרגם. כל אחד מהם הוא עולם ומלואו"
"תנים אמורים לחיות בטבע, הם חלק מהטבע וחשובים למערכת האקולוגית, בין השאר על ידי ויסות אוכלוסיות של בעלי חיים קטנים כמו מכרסמים, פיזור זרעים ופינוי פגרים", מסבירה צלמת הטבע וחיות הבר עירית דרוב, תושבת רמת גן, שפועלת באופן נמרץ למען רווחת התנים, כולל העברת סיורים בפארק והרצאות בנושא. "עיקר הבעיה היא שצמצום שטחי מחיה מאלץ אותם להתקרב אלינו. כך למשל בתל אביב הבנייה בשדה דב הביאה כ-100 תנים לשכונות - מה שכמובן יוצר חיכוכים בינינו לבינם".
הטענה של דרוב היא שיש לשנות את היחס כלפי התנים, לנוכח העובדה שהם היו כאן הרבה לפנינו. לדבריה, היות שהתנים חכמים וסתגלנים מאוד, יש ביכולתם לשגשג לצד האדם אם אנחנו מאפשרים זאת. "אזורי פארקים הם מקומות מעולים עבורם כי הם מספקים להם שפע מזון ומסתור", היא אומרת. "בשנים האחרונות תנים מגיעים לכל מקום, כאמור בגלל הבנייה. זה קורה בכל הארץ, אבל עיקר ההתייחסות שלי היא לאזור המרכז. ככל שניקח יותר בתי גידול לחיות הבר, כך נראה אותן יותר לצידנו". עם זאת היא מדגישה שלא כל חיות הבר משגשגות לצידנו, וחלקן הולכות ונעלמות, בשונה מהתנים.
"רשויות רואות בתנים מטרד"
במשך שנים היא עוקבת אחר אותם תנים. "לחלקם קראתי בשמות, ותושבים אף מזכירים לעיתים את השמות של התנים ברשתות החברתיות, הודות להסברה שאני עושה", מספרת דרוב. "זה הפך למעין מסע אישי, כמעט אינטימי, של היכרות עם יצורים מדהימים שחיים לצידנו, אך לרוב נעלמים מעינינו".
דרוב מודה שגם היא פחדה מהתנים לפני שהכירה אותם, אבל מהרגע שהחלה לתעד אותם מבעד לעדשת המצלמה שלה, הם נכנסו לליבה. "נחשף בפניי עולם מופלא עם ערכים שמדברים לכולנו: משפחתיות, נאמנות (הם פרטנרים לכל החיים), מחויבות, מסירות, אהבה, שיתוף פעולה, דאגה, הנאה, יופי ועוד", היא מעידה. "אני לא רק מצלמת אותם - אני גם כותבת. חלק מהסיפורים שלי יצאו לאור בספר שהייתי שותפה לכתיבה שלו. אני מתעדת את המפגשים, את החוויות, את הרגעים הקטנים שמרכיבים את הסיפור הגדול. התנים לא יכולים לדבר בשפתנו, אבל הם מדברים, ואני שם כדי להקשיב ולתרגם. אני עושה את זה בשבילם - מביאה לעולם את מה שאני רואה דרך המצלמה בתקווה שיתאהבו בהם כמוני, או לכל הפחות יבינו אותם טוב יותר. כי כל אחד מהם הוא עולם ומלואו, ואסור לנו לשכוח את זה".
נושא התנים בישראל הוא מורכב ויש לו השלכות רבות על הסביבה ועל חיי האדם. האכלת התנים מעודדת אותם להתקרב לאזורי מגורים ומגבירה את התלות שלהם במזון אנושי. התנים לומדים לנצל את המשאבים הזמינים בסביבה העירונית, ומתרגלים לנוכחות בני האדם. עם זאת, מקרי העבר מלמדים שלא פעם בוצעה תקיפה מצד התנים. תקיפה כזו מתרחשת כשהם נגועים בכלבת. "באזור המרכז לא היה מקרה של כלבת יותר משני עשורים והרשויות דואגות לפזר להן חיסונים", מבהירה דרוב.
טיפולי המנע בתנים החלו עוד בשנת 1964, אז פוזרו על ידי משרד החקלאות עשרות אלפי אפרוחים מורעלים כדי למגר את מחלת הכלבת. כתוצאה מכך, נפגעה אוכלוסיית התנים בארץ באופן קשה ביותר. בעלי חיים טורפים נוספים נפגעו מהרעלה ישירה ומשנית, ובעקבות כך חל ריבוי גדול באוכלוסיות מכרסמים, ארנבות וחוגלות, שגרמו לחקלאות נזקים קשים יותר מאלה שגרמו התנים לפני מבצע ההדברה.
"באופן כללי חלק מהרשויות רואות בתנים סוג של מטרד, רשות הטבע והגנים מגדירה אותם כמין מתפרץ - הגדרה בעייתית כשלעצמה בעיניי. תנים מוגדרים כחיית בר מוגנת וחל איסור על פגיעה בהם", מזכירה דרוב. "מכיוון שהאינטרס של רשויות מקומיות הוא התושבים, דעת הקהל היא קריטית בטיפול של הרשויות בנושא התנים. ככל שתושבים רבים יותר יתלוננו - כך יופעל יותר לחץ על העירייה והיא תיאלץ לעשות מעשה. הרבה תושבים פוחדים מהם כי הם לא מכירים אותם, ולכן מצאתי את עצמי עושה הסברה לתושבים עם השנים".
"תנים הם אופורטוניסטים שיאכלו כל דבר. זאת לא אשמתם - הם בסך הכול מנצלים כל הזדמנות, מתוך רצון לשרוד בעולם קשה. בעיר הם נאלצים להתמודד עם יחסי הציבור הרעים, היחס של הרשויות, מקרי דריסות, היתקעות בפסולת או אתרי בנייה שהם מלכודת של ממש"
דרוב רואה חשיבות עליונה בהעלאת המודעות בקרב הציבור לגבי הסכנות והדרכים למניעת מפגשים עם תנים, ובהסבר כיצד לצלוח מפגשים כאלה במקרה שהם מתרחשים. היא אף מזכירה בדבריה את מחקרו של ד"ר גיא רותם, מומחה לאקולוגיה מאוניברסיטת בן-גוריון, שמדגיש כי תנים הם חלק מהמערכת האקולוגית ועל כן אין סיבה להרחיקם או למנוע מהם להיכנס לשטחים עירוניים. ד"ר רותם, שייסד את EcologyWise - משרד לייעוץ אקולוגי וסביבתי לתהליכי תכנון וביצוע, המתמחה בשטחים פתוחים - מתמקד בשינוי בהתנהגות האדם ומציע תכנית ממשק ספציפית המורכבת ממעקב וניטור, חינוך והסברה, פרוטוקול תגובה ואכיפה (בעניין האכלות וכלבים משוחררים), פיקוח ושיפור סניטציה.
עיקר טענותיה של דרוב מופנות כלפי חלק מהרשויות המקומיות, שלוקות בהבנת נושא חיות הבר. "מי שאמון על חיות בר בישראל זו רשות הטבע והגנים. הבעיה היא שאנשיה עושים מעין סלקציה על מינים מסוימים כמו תנים, שועלים, חזירי בר ועוד. חלק מהאחריות לטיפול בחיות הללו עוברת לידיים של הרשות המקומית, אם כי זה מורכב, והנושא מטופל גם על ידי רשות הטבע והגנים", היא אומרת. "בתל אביב, למשל, הוחלף לאחרונה הווטרינר העירוני. דרך הטיפול של העירייה לאחרונה היא לכידה, סירוס, עיקור והשבתם של התנים לאזור המזרחי של פארק הירקון. הם קוראים לזה פיילוט, ואני קוראת לזה לעשות עליהם ניסויים. מעבר לעניין המוסרי - זו התערבות קשה בטבע בעיניי. זה בעצם לוקח את ה'בר' מחיות הבר. זו טעות קשה שכמובן מי שישלם עליה הם התנים, ומאחר שהתנים הם חלק מהטבע - בסופו של דבר זה גם עלול לפגוע בנו בצורה עקיפה, שכן לכל פעולה שלנו יש השלכות בסופו של דבר".
האירוע בפארק שעורר בהלה
בינואר האחרון סערו הרוחות סביב מקרה שבו תן הרים תינוקת בת כשנה מחולצתה בפארק חמשת החושים, אך בסופו של דבר ברח לאחר שהמטפלת של אותה תינוקת הניסה אותו - מקרה שגרם לבהלה רבה, כולל חשש שהתן ניסה לחטוף את התינוקת למחילה שלו. האירוע הזה הוא הדבר האחרון שהתנים, שבכל מקרה סובלים מיחסי ציבור רעים, היו צריכים. לדברי דרוב, בהיעדר תיעוד או סרטונים ברורים, קשה לקבוע בוודאות את כל פרטי האירוע, אך לאחר שיחה עם המטפלת, נמסר לה מידע חשוב שמוכיח כי הצגת הדברים כפי שצוינו בתקשורת לא הראתה את התמונה המלאה.
"המטפלת הייתה עם תאומות בנות כשנה בגינה בפארק. אחת מהתאומות הייתה על מגלשה במרחק של מספר מטרים מהמטפלת, בזמן שזו הייתה ליד התאומה השנייה. כאשר סובבה המטפלת את ראשה חזרה אל התינוקת במגלשה, הבחינה שנקבת תן רזה ובהירה הרימה את התינוקת מהחולצה בצורה שלא גרמה נזק כלשהו. היא שמטה אותה לידיים של המטפלת לאחר שהיא צעקה לעברה. על כן, חשוב לציין שנקבת התן לא ניסתה לגרור אותה למחילה כפי שפורסם", היא מבהירה. "התאומות אכלו עוגיות לוטוס, ולכן סביר להניח שנקבת התן הריחה את שאריות העוגיות שנותרו על התינוקת, ולכן ניגשה אליה. יתרה מזו, ישנו אדם שמאכיל תנים באופן קבוע באזור הזה, דבר שעלול לגרום להם לאבד את הפחד מבני האדם ולהתקרב אליהם יותר".
דרוב מוסיפה כי "תנים הם אופורטוניסטים שיאכלו כל דבר. זאת לא אשמתם - הם בסך הכול מנצלים כל הזדמנות, מתוך רצון לשרוד בעולם קשה. זו אשמת האדם, וזו האחריות של הרשויות לבצע הסברה, חינוך, אכיפה ופיקוח. בעיניי החיים בעיר עבור התנים הם הרבה יותר קשים מהחיים בטבע האמיתי, אם בכלל נותר דבר כזה, כי הם נאלצים להתמודד עם האינטראקציות איתנו, עם יחסי הציבור הרעים, היחס של הרשויות, תלונות תושבים, מקרי דריסות או אירועים אחרים כמו היתקעות בפסולת שמושלכת לרחוב או באתרי בנייה שהם מלכודת של ממש".
המקרה המדובר לפני כשלושה חודשים לא רק הגביר את הבהלה סביב התנים, אלא גם הוביל את העירייה לסגור אזור מגודר בתוך שטח הפארק באופן זמני ולהשתמש במלכודות רגל בשעות הלילה, שבאמצעותן נלכדו שלושה תנים. "האכלת תנים היא לא תופעה חדשה, ואפשר להבחין היטב בהבדלים בין תנים שמתרגלים להאכלה יזומה ובין כאלה שלא", אומרת דרוב. "אצלי בחצר, למשל, חיה משפחת תנים שמעולם לא הואכלה באופן ישיר - והם שומרים על מרחק, נזהרים מבני אדם, וטוב שכך. מנגד, רק לאחרונה נתקלתי בגבר שהאכיל תנים בפארק הירקון. אותם תנים כבר איבדו את הפחד, הם מתקרבים לבני אדם באופן טבעי. במקרה, פגשנו אותם בסיום אחד הסיורים שערכתי לתושבים - שנערך בשעות החשכה - והייתה לי הזדמנות להדגים בשטח איך אפשר להגיב נכון ובפשטות למפגש כזה.
"חשוב לזכור, כמובן, שבלילה תנים נוטים להרגיש בטוחים יותר - זה הזמן הטבעי שלהם לפעול, בשל היותם חיות לילה. העניין הוא שתופעת ההאכלה קיימת בפארק כבר יותר מעשור, ואני עדה לה כל הזמן. אז מה השתנה עכשיו? האם מדובר בצעד מקצועי ומדוד, או שההחלטה נובעת ממניעים אחרים שדורשים עיון נוסף?"
ההסברה והאכיפה לוקות בחסר
עם הזמן, גילתה דרוב לשמחתה את עמותת "למען חיות הבר" שפועלת לטובת כל חיות הבר ללא סלקציה, ואנשיה הם אלו שהיא פונה אליהם במקרים דחופים. למשל, במקרים של תן שנדרס - זמן הגעה של מייסד העמותה אביהוא שרווד הוא מהיר מאוד (עד חצי שעה), להבדיל מפקח של העירייה (עד שעתיים-שלוש). יתרון נוסף בפנייה לעמותה הוא ההבנה העשירה בחיות הבר שרכשו עמיתיה, כמו גם ציוד שמותאם לטיפול במקרי חירום.
"בעיניי הפתרון הוא ללמוד לחיות בדו-קיום וזה מה שאני מנסה להעביר במשך שנים לציבור. הסברה, חינוך, אכיפה, פיקוח וכמובן טיפול בסניטציה - כל אלו באחריות הרשויות כמובן", טוענת דרוב. "הציבור לא תמיד מודע להשלכות של דברים כמו האכלות, השארת מזון (פינות האכלה למשל מושכות גם תנים, קיפודים ועוד חיות בר), כלבים משוחררים ועוד. לכן, מחובתן של הרשויות לפעול בנושא. עם כל הטכנולוגיה הקיימת כיום, אני בטוחה שאפשר למצוא פתרונות יצירתיים ולחשוב מחוץ לקופסה. אמנם יש ניסיונות להסברה כמו השילוט החדש שתלו בפארק או מסתורי הפחים החדשים, אבל בפועל השלטים לא בולטים, הם בשפה אחת, ופחי האשפה פתוחים ומפוזרים מחוץ למסתורים באזורים שנתקלתי בהם. גם אכיפה ופיקוח לא מספקים - כלבים עדיין משוחררים בפארק ורודפים אחרי תנים, ולעיתים פגעו ואף הרגו אותם. לגבי האכלות - עדיין אין מספיק אכיפה בפועל, לפחות לא באזורי הפארק".
היא מציינת כי "גם בהנחה שיש לרשויות כוונות טובות - וזה לא תמיד ברור מאליו - לעיתים חסרים הכלים, הידע או המקצועיות בתחום מורכב כמו טבע וחיות בר בעיר. דווקא בגלל זה, שיתוף פעולה עם אנשים שפועלים מתוך מחויבות, הבנה וניסיון אישי הוא לא רק נכון, אלא חיוני. במהלך השנים יצרתי קשרים עם חלק מהרשויות, אבל לצערי לא כולן באמת משתפות פעולה. הרצון שלי לשיתוף פעולה מגיע מתוך תחושה של אהבה ושליחות לשמירה על טבע וחיות בר, ומידיעה שיש לי יכולת נדירה לעקוב אחר פרטים מסוימים לאורך שנים - זהו למעשה סוג של מחקר אישי ועמוק שהפך לדרך חיים".
"העירייה קוראת לציבור לנהוג באחריות"
מעיריית תל אביב-יפו נמסר כי היא פועלת להתמודדות עם נוכחות התנים בעיר ואף יצאה למאבק בהאכלת תנים באמצעות אכיפה מוגברת החל מחודש מרץ. "חדירת חיות בר לערים היא תופעה עולמית, אך בשנים האחרונות חלה התרבות נרחבת של התנים בעיר (בעיקר מאז תקופת הסגרים בעקבות מגפת הקורונה), מה שמוביל לעלייה במספר המפגשים עם התושבים", נמסר. "תנים שיתרגלו לאכול מבני אדם עלולים להיות תוקפניים כאשר האוכל לא מסופק להם. העירייה רואה חשיבות רבה בהתמודדות עם תופעת התנים בעיר ופועלת בהתאם להנחיות רשות הטבע והגנים, בשיתוף פעולה הדוק עם גורמי מקצוע בתחום האקולוגיה וניהול חיות בר. התנים הם חיית בר מוגנת, ואין כל כוונה לפגוע בהם - אך נוכחותם הגוברת באזורים מאוכלסים היא אתגר המחייב טיפול מקצועי ואחראי למען שלום הציבור ובריאותו".
עוד מסרה העירייה כי "המדיניות העירונית אינה כוללת לכידת תנים, אלא מציאת פתרונות לצמצום אוכלוסייתם בעיר בדרכים חוקיות ויעילות, כשתנים אשר נלכדים בעיר משוחררים בפארק שמהווה להם את סביבתם הטבעית".
עיריית תל אביב-יפו: "מאחר שאין לתנים טורף טבעי בסביבה העירונית, וזמינות המזון גבוהה, מתרחש ריבוי שאינו טבעי - ולכן יש לפעול לצמצום האוכלוסייה באמצעים הומניים ויעילים, תוך שמירה על בטיחות הציבור ובריאות התנים עצמם"
בעיריית תל אביב-יפו מדגישים כי יש תוכנית מקיפה להתמודדות עם התנים, שכוללת סימון 16 תנים בעזרת משדרים (בשיתוף אוניברסיטת חיפה) כדי למפות את תנועתם, הגבהת פינות האכלה לחתולים כדי למנוע נגישות תנים למזון, מיפוי מסלולי התנים וזיהוי אזורי חדירה לעיר בשיתוף פורום רשות נחל הירקון, וכן פיזור פיתיונות המכילים חיסון נגד מחלת הכלבת בשטחים הפתוחים המקיפים את העיר, שם חיה אוכלוסייה של שועלים ותנים, למניעת הפצת מחלות.
"כדי להקטין את המפגשים עם תנים ולהרחיקם מאזורים מאוכלסים, העירייה פועלת להסרת מקורות מזון זמינים ברחבי העיר", נמסר מטעם העירייה. "במסגרת זו, מתוגברים מאמצי ניקיון בשטחים פתוחים ובפארקים, מוצבות גדרות במוקדי חדירה ידועים, ומבוצעות פעולות הסברה נרחבות לתושבים ולבתי עסק לגבי אופן סילוק אשפה ומניעת גישה לחיות בר. במקביל, נבחנות דרכים נוספות להפחתת האטרקטיביות של השטח העירוני עבור תנים, בשיתוף פעולה עם מומחים לאקולוגיה ולניהול חיות בר. מאחר שאין לתנים טורף טבעי בסביבה העירונית, וזמינות המזון גבוהה, מתרחש ריבוי שאינו טבעי - ולכן יש לפעול לצמצום האוכלוסייה באמצעים הומניים ויעילים, תוך שמירה על בטיחות הציבור ובריאות התנים עצמם".
הגורמים האמונים על כך בעירייה רואים בחומרה את תופעת האכלת התנים במרחב הציבורי. עם זאת, מטרתה של העירייה היא לגייס את הציבור ולא ליצור אנטגוניזם באמצעות הטלת קנסות כבדים וכתבי אישום. בשל כך, האכיפה תתבצע בשלבים: תחילה אזהרה רשמית והסבר על הסכנות, לאחר מכן קנס כספי בסך 730 שקלים למאכילים שייתפסו בשנית ולבסוף הגשת כתב אישום במקרים חמורים או חוזרים.
מול הטענות שהעלתה דרוב בנוגע לכניסת התנים לעיר בעקבות הבנייה בשדה דב, הגיבו בעיריית תל אביב-יפו ואמרו: "נדידת חיות בר היא תופעה טבעית, והגורם לנדידתן הוא זמינות גבוהה של מקורות מזון. כאשר מזון 'משובח' נגיש באופן קבוע - חיות הבר מתרגלות לנוכחות אנושית ונכנסות לעיר באופן תדיר. העירייה קוראת לציבור לנהוג באחריות, להימנע מהאכלת חיות בר, ולהקפיד על סביבה נקייה וסגירת פחי אשפה - למען מרחב עירוני בטוח, בריא ומאוזן".
כמו כן, מבקשים בעירייה להבהיר כי השימוש במלכודות הרגל לאחר המקרה שאירע בינואר היה עם מלכודות מפלסטיק ולא מברזל, שאינן גורמות לנזק והן תקניות על פי חוק. "חשוב להדגיש כי כל נושא הטיפול בתנים הוא בשלב הפיילוט, כך שאנו עוד פתוחים לשינויים ושיפורים ככל שיידרשו, גם בהקשר של מספר השפות על השילוט הייעודי. אנחנו בעד התנים ומכירים בחשיבותם למערכת האקולוגית, אך מעוניינים בהרחקתם מהעיר אל הפארקים", הוסיפו מטעם העירייה.
מטעם רשות הטבע והגנים נמסר כי היא מטפלת בפניות העוסקות בתן הזהוב (ערך טבע מוגן) המגיעות משלל גופים, מתוקף ההגנה על התן בחוק. "בשטחי העיר תל אביב-יפו, אין אזורים טבעיים (לרבות פארק הירקון) שבהם התן הזהוב מקיים אורח חיים טבעי, כפי שמקיימים תנים זהובים החיים בשמורות טבע ובשטחים הפתוחים", נמסר מהרשות. "בשל כך, הפעילות וההתנהגות של התנים מושפעת מהתנהגות האדם - בדרך חיובית ושלילית כאחד. רשות הטבע והגנים ועיריית תל אביב-יפו משתפות פעולה בדרך קבע במטרה למתן את הקונפליקט בין תנים ובין בעלי חיים אחרים בעיר. כלל הפעולות שהרשות מבצעת או מתירה לבצע מבוססות על מחקרים מדעיים המבוצעים על ידי מגוון חוקרים מהשורה הראשונה".
ברשות הטבע ובגנים אמרו כי "הפעולות שנוקטת עיריית תל אביב-יפו סבירות והגיוניות. מעת לעת עולה הצורך לבצע לכידה של תנים, הן לצורכי מחקר והן לצרכים אחרים. מעת לעת עולה הצורך לבצע לכידה של תנים, הן לצורכי מחקר והן לצרכים אחרים, כמו במקרה של האירוע המדובר פארק חמשת החושים, בו בשל אירוע חריג של פרט ספציפי היה צורך בהעתקתו למקום אחר בפארק הירקון. כל העתקה מתרחשת בתוך תחומי העיר ולא לשטחים טבעיים בהם חיים תנים. היתרים ללכידה ניתנים לאנשי מקצוע בלבד, הנמצאים בבקרה ובפיקוח של רשות הטבע והגנים לאורך שנים, ובליווי ובפיקוח של וטרינר הרשות, כשבשורה התחתונה מטרת הלכידה היא למנוע הרג מיותר של התנים".
דרוב מבקשת להדגיש שוב כי בעיניה אסור לשכוח שצמצום שטחי המחיה של חיות בר ימשיך לקרב אותן אלינו - זה המצב, וכדאי שנתרגל אליו, שכן הטבע העירוני צובר תאוצה. "להרחיק אותם זה לא פתרון, ובטח שלא לדלל - דרכי הפעולה הללו הוכחו בחוסר יעילותן ובהשגת התוצאה ההפוכה", היא מסכמת את עמדתה. "על כן, יש ללמוד לחיות לצד חיות הבר בכלל והתנים בפרט, תוך רכישת כבוד הדדי. תנים הם חלק מהטבע, ולאהוב טבע זה לא לנסות לשלוט בו, אלא לתת לו להתקיים לצידנו ולכבד אותו. כי בלעדיו אין לנו באמת עתיד, והוא תמיד ימצא את הדרך חזרה".
