תגלית ארכיאולוגית נדירה ביהוד: פתילות מאור עשויות בד, בנות כ-4,000 שנה - מהקדומות ביותר הידועות בעולם - התגלו בחפירה ארכיאולוגית באתר נווה אפרים. הפתילות השתמרו בתוך נרות חרס ששימשו לתאורה בתקופת הברונזה הביניימית, ונחשפו בחפירה שניהלה רשות העתיקות במסגרת עבודות פיתוח של רשות מקרקעי ישראל לקראת הקמת שכונה חדשה. ממצאי המחקר פורסמו בגיליון החדש (118) של כתב העת המדעי Atiqot, בהוצאת רשות העתיקות.
(צילום: אמיל אלג'ם, רשות העתיקות)
החוקרות, ד"ר נעמה סוקניק וד"ר יונה מאור מרשות העתיקות, אמרו כי "מדובר בתגלית ייחודית שלא ציפינו לה באקלים הים-תיכוני. הפתילות האלה, הן בין הבודדות מתקופתן הידועות לנו בעולם".
ד"ר סוקניק וד"ר מאור הוסיפו כי "למרות שפתילות היו מוצר שכיח לתאורה בעולם הקדום, העובדה שהן עשויות סיבים אורגנים מקשה על גילוין בחפירה הארכיאולוגית. גם במקרים שבהם משתמר החומר האורגני, כמו בתנאי אקלים מדבריים, קשה לזהות את הפתילה, אלא אם כן היא נמצאת בתוך כלי הבעירה, שכן אין לה מאפיינים מיוחדים המבדילים אותה מקבוצת סיבים, חוטים או חבלים. על כל אלה, מקשה העובדה שהפתילה נועדה לבעירה, ולכן מתוקף תפקידה, היא אינה משתמרת בסוף השימוש בה. העובדה שנמצאו שלוש פתילות - ואחת מהן שרדה בשלמותה, ועוד באקלים הלח של מישור החוף, מפתיעה מאוד".
מנהלי החפירה מטעם רשות העתיקות באתר - ד"ר גלעד יטאח, יוסי אלישע ויניב אגמון - התייחסו גם הם לתגלית הנדירה: "בחפירה נחשפו קברים רבים מתקופת הברונזה הביניימית (2,000-2,500 לפנה"ס). נרות השמן שבתוכם התגלו הפתילות נחשפו בקברים לצד מנחות קבורה נוספות, ובהן כלי חרס מסוגים שונים, עצמות בעלי חיים, כלי נשק ותכשיטים. בזמן שהנרות ודאי שימשו להאיר את חלל הקבורה החשוך בזמן טקס הקבורה, נראה שזה לא היה תפקידם היחידי. לאש הדולקת בנר נודע כוח מאגי עוד משחר האנושות בזכות יכולתה לספק אור וחום, ולשנות חומרים באופנים שונים, ובהם שריפה, המסה וצריפה".
הם הוסיפו כי "אמנם, אוכלוסיית הברונזה הביניימית בארץ-ישראל לא השאירה אחריה כתבים, אך מקורות שונים מרחבי המזרח הקדום מלמדים על תפקידה המרכזי של האש בטקסי קבורה. כמו היום, כבר לפני אלפי שנים, האש הדולקת בנר, סמלה את נפש האדם. המושג השגור היום בפינו - 'נר נשמה', ראשיתו כנראה כבר לפני אלפי שנים".
7 צפייה בגלריה
ד"ר נעמה סוקניק, אוצרת הממצאים האורגניים ברשות העתיקות
(צילום: אמיל אלג'ם, רשות העתיקות)
ברשות העתיקות הוסיפו כי בפתילות שנבדקו במחקר התגלו עקבות פיח . לדברי החוקרים, פיח זה מעיד כי הנרות היו בשימוש, ונראה כי הם דלקו בזמן הכנת הקבר או במהלך טקס הקבורה.
בדיקות מעבדה שנעשו ברשות העתיקות גילו, כי חלק מהפתילות עברו במרוצת הזמן תהליך נדיר במיוחד של מעין "התאבנות", וזו הסיבה שאפשרה שימורן במשך אלפי שנים. עוד העלו הבדיקות, כי הפתילות נעשו, ככל הנראה, מאריג בשימוש משני עשוי פשתן – חומר גלם ששימש באותה התקופה בתעשיית הלבוש.
"לא סביר שיארגו בד יקר כמו פשתן במיוחד עבור חפץ שנועד לבעירה", אומרת ד"ר סוקניק. "אנחנו משערים, שהפתילות מוחזרו מאריגים אחרים, לאחר שאלה סיימו לשמש בייעודם המקורי". על פי הבדיקות שנעשו, ניתן לשחזר שהפתילה עשויה מאריג שנחתך לרצועות ארוכות שפותלו זו בזו. השימוש החוזר באריג מעיד על התנהלות כלכלית חכמה, שבה מנצלים באופן מקסימלי חומרי גלם יקרים, יצירתיות, חסכנות, ומיחזור חפצים גם לפני 4,000 שנה".
מנהל רשות העתיקות, אלי אסקוזידו, התייחס גם הוא לתגלית: "רשות העתיקות ממשיכה לשמור על אש המחקר, והיא משקיעה משאבים רבים בלמידה, בתיעוד והנגשה של הארכיאולוגיה של ארץ ישראל לציבור הרחב. כל גילוי, קטן ככל שיהיה, מהווה חלק מהסיפור הגדול של הארץ הזו, ואנו רואים חשיבות עליונה בפרסום ממצאים אלו".
המחקר המלא פורסם בגיליון החדש של כתב העת Atiqot 118' -במה למחקר מדעי עדכני בארכיאולוגיה של ארץ ישראל, בהוצאת רשות העתיקות.
