כבר למעלה מ-11 אלף שנים שלכבשים יש תפקיד מרכזי בחייהם של בני האדם. בנוסף לבשר, הביות שלהן הוביל לכך שבני האדם ניזונו במרוצת השנים מהחלב העשיר בחלבון שלהן ועטו בדים חמים ועמידים במים מהצמר שלהן. כעת, צוות בינלאומי ובינתחומי של חוקרים, שעליו נמנו גנטיקאים מטריניטי קולג' בדבלין וארכאוזואולוגים מאוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן במינכן ומאוספי מדינת בוואריה להיסטוריה של הטבע, פענח את המסלול התרבותי הפרהיסטורי של הכבשים.
3 צפייה בגלריה
כלי חרס עם שני כבשים, שתוארך לשנים 2600-2500 לפנה"ס
(צילום: Norbert Schimmel Trust, Met Museum)
באמצעות ניתוח 118 דגימות שהופקו מעצמות שהתגלו בחפירות ארכאולוגיות - ממונגוליה ועד אירלנד - הגיעו החוקרים למספר תובנות, ששפכו אור על הקשר בין אוכלוסיות הכבשים לבני האדם. המחקר בנושא פורסם בכתב העת Science.
בכפר רועי הכבשים הקדום ביותר במדגם - אסיקלי הויוק (Aşıklı Höyük) שבמרכז אנטוליה - נותח דנ"א עתיק, שסיפק את העדות לכך שמקור לכידת וביות כבש מולפון (Ovis orientalis), שקרוי גם "כבש הבר" ונחשב לאב הקדמון של כבש הבית (Ovis aries), התרחש במערב הסהר הפורה (אזור המכסה את טורקיה, עיראק וסוריה של ימינו) לפני 11 אלף שנים.
בנוסף לכך, מחברי המחקר מצאו עדויות שלפני 8,000 שנים, בקרב אוכלוסיות הכבשים האירופיות הקדומות ביותר, הרועים בחרו את עדריהם לפי צבע הפרווה. זוהי העדות המוקדמת ביותר לרועים קדומים, שבדומה למגדלי הצאן המודרניים, התעניינו בפרטים היפים ויוצאי הדופן שבעדריהם.
הדבר מצביע על כך שרועים מוקדמים עיצבו באופן פעיל את המראה והתכונות הגנטיות של בעלי החיים שהיו ברשותם. למעשה, הגן העיקרי שהצוות בחן בהקשר זה קרוי "KIT" - גן שקשור לצבע הפרווה הלבן במגוון בעלי חיים. כמו כן, עד לאותה תקופה, חל פיצול גנטי בין הכבשים המבויתות הקדומות מאירופה ואלו ממזרח (באיראן ומרכז אסיה).
עם זאת, הפרדה זו לא האריכה ימים, מכיוון שכבשים הועברו על ידי בני האדם מערבה, מהאוכלוסיות שבמזרח. במקביל להשפעות תרבותיות אנושיות שהתפשטו מהערים המוקדמות של מסופוטמיה, ניתן לראות כיצד גנום של כבשים נע מערבה בתוך הסהר הפורה לפני כ-7,000 שנים.
כמו כן, עלייתם של עמים פסטורליים בערבות אירו-אסיה והתפשטותם מערבה לפני כ-5,000 שנים שינו משמעותית את האוכלוסיות האנושיות מהקדומות באירופה ואת תרבותן. תהליך זה שינה את הרכב האוכלוסיות האנושיות ויצר את השפות ההודו-אירופיות, מהן נוצרו השפות המדוברות ברחבי היבשת כיום.
3 צפייה בגלריה
צאצאיהן המודרניות של הכבשים המבויתות הראשונות, שמקורן במרכז אנטוליה
(צילום: N. Pollath, SNSB)
ממערך הנתונים במחקר זה עולה שהנדידה המסיבית הזו הונעה על ידי רעיית כבשים, תוך ניסיון להפיק תועלת מהעדרים, בין היתר כמקור לחלב, פריטי צמר ולייצור גבינות. כתוצאה מכך, בתקופת הברונזה, כמחצית ממוצא העדרים הייתה מערבות אירו-אסיה. "אחת התגליות הבולטות ביותר שלנו הייתה נדידת כבשים המונית מהערבות האירו-אסייתיות לאירופה בתקופת הברונזה. זה מקביל למה שאנחנו יודעים על נדידת בני אדם באותה תקופה, מה שמרמז על כך שקבוצות אנושיות שנדדו ממקום למקום היו אלה שהביאו עימן את עדריהן, מה ששינה בתורו את המבנה הגנטי של עדרי הצאן של אירופה", אמר ד"ר קווין דאלי, מבית הספר לחקלאות ומדעי המזון של יוניברסיטי קולג' בדבלין ומבית הספר לגנטיקה ומיקרוביולוגיה של טריניטי קולג' בדבלין.
"מחקר זה מדגים כיצד הקשר בין בני אדם לכבשים התפתח במשך אלפי שנים. מימי הביות הראשונים ועד להתפתחות הצמר כמשאב טקסטיל חיוני, כבשים מילאו תפקיד מרכזי בהתפתחות התרבותית והכלכלית של האנושות", הסביר פרופ' דן בראדלי, מבית הספר לגנטיקה ומיקרוביולוגיה של טריניטי קולג' בדבלין.
מחקר זה מדגיש את חשיבות המידע שטומן בחובו הדנ"א העתיק, לרבות ניתוח האינטראקציות בין בני האדם לבעלי חיים. הממצאים מספקים תמונה ברורה יותר של האופן שבו בני אדם עיצבו לפני אלפי שנים את סביבתם, בד בבד לקשר שנרקם עם בעלי החיים אותם בייתו. על כן, מחקר עתידי, עשוי להמשיך ולחשוף מידע שישפוך אור על הקשרים העמוקים בין הציוויליזציה האנושית לבין בעלי החיים שסייעו לשגשוגה.
