הסתכלו סביבכם וראו: אתם מוקפים במוצרים מעוצבים - המחשב או הטלפון שבו אתם משתמשים לקריאת הכתבה הזאת, הכיסא שאתם יושבים עליו, הכוס שלכם ועוד. מעצבים תעשייתיים יוצרים כלים שימושיים שבאמצעותם אנחנו מתקשרים, יוצרים ומתניידים. כדי לעצב מוצר המעצב צריך להכיר טכנולוגיות ושיטות ייצור, ובנוסף להבין את המשתמש ואת צרכיו ולהעניק למוצר ערכים אסתטיים, תרבותיים ושימושיים.
עיצוב תעשייתי הוא מקצוע רב-תחומי בעל השפעה עצומה על החיים של כולנו, וזה מה שמשך אותי, אי אז בתחילת שנות האלפיים, ללמוד את המקצוע בבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים. אלה היו שנות הזוהר של העיצוב התעשייתי. מעצבים תעשייתיים כמו פיליפ סטארק, רון ארד (המעצב) וקארים ראשיד היו לידוענים, והרבה מן העיצובים שלהם היו מוגזמים, גרנדיוזיים, ומטרתם הייתה להדגיש את הווירטואוזיות של המעצב בשליטה בחומר ובטכנולוגיה, לפעמים אפילו על חשבון השימושיות של המוצר, ומבלי להתחשב בהשלכות הסביבתיות המזיקות של הייצור.
כמעצב בתחילת דרכו, גם אני חלמתי לעצב מוצרים שייוצרו בהמוני עותקים וישפיעו על חיים של מיליוני אנשים. עבדתי בכמה חברות לעיצוב ותכננתי מוצרים שונים. אבל לאחר זמן-מה לא הייתי בטוח עוד שההשפעה שלי היא חיובית. רוב המוצרים שעיצבתי יוצרו בסין, ואת האנשים שקנו את המוצרים לא הכרתי, ולא ידעתי האם המוצרים מתאימים ומועילים להם. עם הזמן התגברה אצלי התחושה שבתור מעצב אני יכול להשפיע לא רק על איך מוצרים נראים אלא גם על הטכנולוגיה לייצרם.
התחושה הזאת הובילה אותי ללימודי תואר שני ב-MIT Media Lab בהנחיית פרופ׳ נרי אוקסמן, שם נחשפתי לפוטנציאל הרב של הייצור הדיגיטלי ולשימוש באלגוריתמים ככלי עיצובי. השילוב בין עיצוב אלגוריתמי לייצור הדיגיטלי, ובייחוד הדפסה תלת-ממדית, מאפשר ליצור מוצרים מותאמים אישית, מקומיים ולפי דרישה.
לאחר מכן התחלתי לעבוד בתור מעצב-חוקר בחברת "נייקי", במטה העולמי של החברה בפורטלנד שבאורגון. ב"נייקי" הובלתי את הפיתוח של טכנולוגיית Flyprint – הטקסטיל הראשון בהדפסה תלת-ממדית מחומר הניתן למחזור עבור נעלי ריצה. הנעליים של "נייקי" אכן מיוצרות בהדפסה תלת-ממדית, אבל הן אינן מותאמות לכל אדם. אף שהטכנולוגיה מאפשרת להדפיס בכל פעם נעל מעט שונה מאחרות, שיטות העיצוב הקיימות אינן מתאימות לייצור בהתאמה אישית. יש צורך בפיתוח של שיטות עיצוב וייצור חדשות שיאפשרו עתיד של ייצור דיגיטלי ומותאם אישית. לכן, כשהוזמנתי לשמש חבר סגל בתוכנית לתארים מתקדמים בעיצוב תעשייתי בטכניון – מכון טכנולוגי לישראל, ולהקים מעבדת ייצור דיגיטלית, ראיתי בכך הזדמנות לפתח את השיטות וכלים החדשים שיאפשרו סוג חדש של מוצרים.
המחקר שלי בטכניון מתמקד בשאלה כיצד מעצבים יכולים למנף טכנולוגיות ייצור דיגיטליות חדשות כדי ליצור מוצרים חכמים ומותאמים. למשל, באחד המחקרים האחרונים פיתחנו חזייה מותאמת אישית המיוצרת הדפסה תלת-ממדית לנשים שעברו כריתת שד ושאינן יכולות לעבור שחזור. במקרים רבים נשים אלה נשארות עם שד אחד בריא, ובצד החסר הן משתמשות בתותבת (פרותזה) שמושחלת לכיס בחזייה. התותבת עשויה מסיליקון שעלול לגרום להזעה ולכאבים בגלל כובד המשקל. נוסף על זה, לעיתים קרובות התותבת מייצרת מראה לא סימטרי ועלולה לזוז ולבצבץ.
במסגרת המחקר, בהובלת המסטרנטית מעיין קינסבורסקי, פיתחנו שיטה לעיצוב ולייצור של חזייה שבה התותבת משולבת עם החזייה כיחידה אחת. באמצעות טכניקת הדפסה תלת-ממדית חדשנית שפותחה במעבדתי, הצלחנו לייצר חזייה קלה בהרבה מתותבת מסיליקון, והעשויה במבנה אוורירי ורך. החזייה מיוצרת לפי סריקה תלת-ממדית של כל אישה ואישה, ולכן מייצרת מראה סימטרי. כיום אנו בעיצומו של מחקר משתמשות, שבמסגרתו 12 נשים לובשות יום-יום את החזיות המותאמות שייצרנו עבורן. לשמחתנו, החזייה אף זכתה בפרס העיצוב הבין-לאומי Red-dot design award לשנת 2024.
האם ייצור דיגיטלי יחליף את הייצור התעשייתי? אני מאמין שלמעצבים תעשייתיים תהיה השפעה מכרעת בזכות הידע הרב-תחומי ויכולתם לרתום טכנולוגיות חדשות ליצירה של מוצרים ושל תהליכים חדשים.
יואב שטרמן הוא מרצה בכיר בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון – מכון טכנולוגי לישראל, בתוכנית לתארים מתקדמים בעיצוב תעשייתי וראש המעבדה לחומר מקודד.
"חוקרים פרטיים" הוא מדור ב-ynet, שבו מסבירים חוקרים מדוע החליטו לעסוק בתחום המחקר שלהם. המדור נערך בסיוע פרופ' נעמה גבע-זטורסקי ופרופ' ארז בן-יוסף מהאקדמיה הצעירה הישראלית
