בתור דור חמישי למשפחה קורֵיאנית שהיגרה בסוף המאה התשע-עשרה מחצי האי הקוריאני לרוסיה הצארית, השאלות מה זה קוריאני ומה הופך מישהו או משהו לקוריאני מעסיקות אותי רבות. מעניין שדווקא כשעליתי לישראל, באוגוסט 2000, גברה התעניינותי בשאלות אלו. נשאלתי לא אחת על מוצאי ועל זהותי האתנית, וברגע שעניתי שאני חצי קוריאנית, תמיד עלתה שאלה נוספת – מקוריאה הדרומית או הצפונית? כך מצאתי את עצמי נושאת את דגלן הלאומי של כמה מדינות לכל מקום שאליו הגעתי. הרי כבר מרחוק מבחינים – אינך מכאן.
כשהתחלתי להתעניין בקוריאה ועוד בישראל, הופתעה משפחתי. מה הקשר? שאלו. אם הייתי מתחילה להתעניין בשורשים יהודיים, ביידיש, בהיסטוריה של האוטונומיה היהודית בברית המועצות לשעבר ובעיר הבירה שלה בירוביג'אן, משם הגיעה משפחתי מצד אימא, כנראה זה היה נראה להם הגיוני יותר. אך השאלה "מאיפה את?" פגשה אותי שוב ושוב, ורציתי לדעת בעצמי את התשובה. גיליתי שהמשפחה מצד אבי עברה מממלכת ג'וסון (1392–1910), הממלכה שקיצה הגיע בתחילת המאה העשרים עם השתלטות היפנים על חצי האי הקוריאני. היא ככל הנראה הייתה שייכת לאחת המשפחות הראשונות שעברו מאזור שהיום נמצא בקוריאה הצפונית, אך הקשר אליו הלך נמחק מדור לדור.
כך המסע האישי שלי הפך למסע אקדמי, שכמעט נגמר ברגע שהתחיל. ב-2003, כשנרשמתי ללימודי תואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים, גיליתי שהחוג ללימודי אסיה הציע באותה תקופה לימודי סין או יפן בלבד. לימוד על קוריאה התאפשר רק בקורסים מעטים ורק משנה ב'. התוכנית ללימודי קוריאה עתידה הייתה להיפתח ב-2013. ואני? אני לא יכולתי לחכות עד אז.
2 צפייה בגלריה
סיור לימודי בסיאול בקיץ 2023 על מוזיקה קוראנית לכבוד חגיגת עשור של מדור קוריאה
(צילום: הילה חריטונסקי)
אחרי התלבטות החלטתי להתחיל את לימודיי במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה כדי להגשים חלום להפוך לאנתרופולוגית של קוריאה. את התואר הראשון סיימתי בכתיבת סמינר על הקהילה הקוריאנית בירושלים אחרי עבודה אתנוגרפית בת שנה, שבה ביקרתי בכנסיות, בבתי ספר, באירועים ובבתים של חברי הקהילה. זה היה מסע מרתק שדרכו גיליתי איך עבור קוריאנים, לרוב סטודנטים לתארים מתקדמים בתחומים הקשורים לנצרות, השהייה בארץ היא התגשמות של חלום ההתקרבות למקור הנצרות. נוסף על זה, הלימודים בישראל אפשרו להם צבירת יתרון תעסוקתי דרך לימודים בחו"ל תוך כדי התקדמות בהייררכיות הזרמים הנוצריים והכנסיות בקוריאה, למשל באמצעות שליטה בעברית מקראית. ראיתי גם תהליך "תרגום" מתמשך והגדרה מחדש של נצרות קוריאנית דרך התקרבות לארץ הקודש, מה שענה במידה חלקית על שאלות הזהות שהעסיקו אותי.
שאלות אלו המשיכו ללוות אותי לתואר השני ולדוקטורט בסוציולוגיה ארגונית באוניברסיטה העברית. החלום שלי נעשה פרקטי יותר – החלטתי להפוך מאנתרופולוגית מגלת עולמות ליועצת בין-תרבותית. ריאיינתי מנהלים קוריאנים וישראלים ששיתפו פעולה במיזמים עסקיים לצד שיחות עם דיפלומטים ועם נציגי רשויות ממשלתיות משתי המדינות.
ניסיתי להבין מדוע הכול מדברים על פוטנציאל רב בשיתוף פעולה כלכלי בין שתי המדינות ועל השלמת משאבים הדדית בין החדשנות הישראלית ליצרנות הקוראנית, אולם הפוטנציאל עדיין אינו מתממש במלואו. בהתחלה שיערתי שמדובר בשתי תרבויות שונות, אך בסופו של דבר גיליתי שרבים ממרואייניי הישראלים חשו קרבה תרבותית לקוריאנים ואף טענו ש"קוריאנים הם הישראלים של המזרח".
יתרה מזאת, אולי ההשלמה של חדשנות ביצרנות הייתה נכונה בעבר, אך כיום קוריאה הדרומית נמנית עם עשר המדינות החדשניות ביותר בעולם ליד ישראל. גיליתי שתפיסות העבר של קוריאה כמדינה חקיינית, קונפוציאנית ותקועה במעבר ממדינה ענייה לעשירה, עדיין משפיעות על הדרך שבה ישראלים רבים מדמיינים אותה. גם במחקרי הנוכחי על "מלחמת הפטנטים" בין אפל לסמסונג (2011–2018) ניתן לראות כיצד אפל משתמשת בדימויי העבר של קוריאה וטוענת שחברה זרה מנסה להשתלט על הטכנולוגיות החדשניות שלה. מנגד, סמסונג תוקפת את מערכת החוק האמריקנית בטענה שאינה עדכנית למאה העשרים ואחת כי אינה עוסקת בשאלות כמו מהי חדשנות בימינו ואיך ניתן להגן עליה ולקדם אותה.
עם סיום הדוקטורט שינה החלום שלי כיוון בפעם השלישית. החלטתי לגשר על הפער התפיסתי בין מה שקוריאה הייתה למה שהיא היום. הצטרפתי לסגל של החוג ללימודי אסיה באוניברסיטה העברית, ומוניתי לראש מדור קוריאה, שכיום מונה יותר מ-50 סטודנטים וסטודנטיות. כ-99 אחוזים מהמדור הם נשים צעירות, שאהבתן למוזיקה ולסדרות קוראניות הביאו אותן לספסל הלימודים. ביחד אנו שותפים ושותפות למסע החשיפה וההבנה של קוריאה, המתחיל בצג המחשב ומעמיק אל עבר הבנת ההיסטוריה, הכלכלה והחברה הקוראנית. גם המסע הזה הפך לנושא המחקר שלי, ובו אני חוקרת כיצד מעריצות של תרבות קוריאנית פופולרית מדמיינות את קוריאה, מהי עבורן, וכיצד נוצר מצב שבו הן מרגישות קרבה, ואף אהבה, למדינה כה רחוקה.
ד"ר אירה ליאן היא מרצה בכירה בחוג ללימודי אסיה באוניברסיטה העברית בירושלים, ראש מדור קורֵיאה והפורום ללימודי קוריאה, שהוקם ב-2016 כדי להנגיש מידע על קוריאה לציבור הישראלי.
לאתר האישי של ד"ר אירה ליאן: https://ancillary-proxy.atarimworker.io?url=https%3A%2F%2Fwww.irlyan.com%2F
למדיה חברתית של הפורום ללימודי קוריאה: https://ancillary-proxy.atarimworker.io?url=https%3A%2F%2Flinktr.ee%2FKSForum
"חוקרים פרטיים" הוא מדור ב-ynet, שבו מסבירים חוקרים מדוע החליטו לעסוק בתחום המחקר שלהם. המדור נערך בסיוע פרופ' נעמה גבע-זטורסקי ופרופ' ארז בן-יוסף מהאקדמיה הצעירה הישראלית
