אחד מסודותיו של התמנון נחשף: מה קובע את המין שלו. חוקרים מאוניברסיטת אורגון זיהו כרומוזום מין בתמנון קליפורני דו-נקודתי (Octopus bimaculoides) המצוי באוקיינוס השקט. הכרומוזום הזה קיים כנראה כבר 480 מיליון שנים, עוד לפני שהתמנונאים (Octopoda) התפצלו מהנאוטילוסיים (Nautilidae) על העץ האבולוציוני.
מדובר באחד מכרומוזומי המין העתיקים ביותר בקרב בעלי חיים, אך גם עדות לכך שתמנונים ובעלי חיים נוספים אשר נמנים על מחלקת הסילוניות (Cephalopoda) משתמשים בכרומוזומים כדי לקבוע את מינם. בכך נפתרת למעשה תעלומה ארוכת שנים, שהעסיקה ביולוגים מכל העולם.
"בעלי החיים שנמנים על מחלקת הסילוניות הם יצורים כל כך מעניינים, ויש כל כך הרבה דברים שאנחנו עדיין לומדים עליהם, במיוחד במדעי המוח", אמרה גבריאל קופינג, דוקטורנטית מהמכון לאקולוגיה ואבולוציה של אוניברסיטת אורגון. "דבר אחד ברור שעולה מכך: יש להם כרומוזומי מין קדומים".
בבני אדם וברוב היונקים המין נקבע בעיקר על ידי כרומוזומים. עם זאת, ישנן מגוון דרכים באופן שבו נקבע מינם של בעלי חיים. אצל צבים, לדוגמה, המין נקבע לפי הטמפרטורה שבה מודגרות הביצים. לחלק מהדגים יש גן שקובע את המין, אבל לא כרומוזום שלם. אפילו בבני אדם, מערכת כרומוזומי המין X ו-Y איננה ברורה ופשוטה כפי שהיא עשויה להיראות על הנייר.
בנוסף, מכיוון שרכיכות מחלקת הסילוניות אינן חיות מעבדה סטנדרטיות, כמו עכברים או זבובי פירות, נוצר פער ידע בפן המחקר הגנטי על אודותיהן. למרות שחוקרים רצפו את הגנום של קומץ מיני תמנון, לא עלה בידם לקשר גנים לתכונות ספציפיות, בדומה לעכברים או אפילו בני אדם.
כאשר חוקרי אוניברסיטת אורגון רצפו לאחרונה את הדנ"א של התמנון שנפוץ בחופי קליפורניה, שהוא בעל כתמי הטעיה בדמות עיניים כחולות בכל צד של ראשו, הם גילו כרומוזום עם חצי מכמות החומר הגנטי. כדי לאשר את התגלית המפתיעה, החוקרים מיינו נתונים גנטיים אחרים של תמנון שנאספו בעבר על ידי חוקרים אחרים.
הם מצאו דוגמה נוספת לכרומוזום הזה בקרב דיונוני רחף - סדרה של רכיכות ימיות ממחלקת הסילוניות, שנעים במים בעזרת סילון שנוצר בגופם ועוזר להם להתקדם במים. הם התפצלו מבחינה אבולוציונית מתמנונים אי שם לפני 455-248 מיליון שנים. בבדיקות נוספות שערכו, מצאו החוקרים עדויות לכרומוזום הזה גם בקרב הנאוטילוס, רכיכה שהתפצלה מהתמנון לפני כ-480 מיליון שנים. העובדה שמינים אלה חולקים את הכרומוזום הייחודי הזה מעידה על כך שהוא קיים מזה זמן רב מאוד. "זה מצביע על כך שלאב הקדמון המשותף שלהם הייתה מערכת דומה לקביעת המין", אמרה קופינג.
מכיוון שכרומוזומי מים משפיעים ישירות על יכולות הרבייה, הם נתונים ללחץ סלקטיבי רב ולכן נוטים לעבור שינוי אבולוציוני מהיר. כרומוזומי מין עתיקים אחרים התגלו בקבוצות צמחים כמו טחבי עלים וטחבי כבד, שהיו מהצמחים הראשונים שהתפתחו. גם כרומוזומי מין של חרקים עשויים להיות בני 450 מיליון שנים, אבל גם הם השתנו רבות עם חלוף הזמן.
מחברי המחקר, שממצאיו פורסמו בכתב העת Current Biology, חשבו תחילה שלתמנונים עשויה להיות מערכת קביעת מין הדומה לציפורים ופרפרים, כאשר הזכרים הם בעלי כרומוזומי ZZ והנקבות בעלות כרומוזומי ZW (מערכות קביעת מין שבהן לזכרים יש שני עותקים של כרומוזום אותו מין באמצעות אותיות שונות, כדי למנוע בלבול עם מערכת XX/XY שבה לנקבות יש שני עותקים של אותו כרומוזום). אבל הצוות עדיין לא מצא כרומוזום W בקרב תמנונים. למעשה, מהידוע עד כה, הם יכולים להשתמש במערכת קביעת מין שמערבת רק את כרומוזום Z, כך שלזכרים יש זוג כרומוזומים ולנקבות יש רק אחד. על כן, נראה שלעת עתה, התמנון שומר על כמה מסודותיו.
