מלא כרימון
נמרוד זמירי, דור חמישי לחקלאים ובעל תואר שני בהתמחות במטעים ובמשתלות מהפקולטה לחקלאות, מטפח את מטעי הרימונים המשפחתיים במושבה יסוד המעלה. בימים האחרונים, לא היה לו רגע של פנאי בשל שיא הביקוש לסמל החג.
לדבריו, הענף חווה טלטלות קשות בשנים האחרונות - הפסקת היצוא, שוק מקומי מצומצם והרימון - פרי שדורש הרבה מים דווקא בסוף הקיץ – מתקשה לשרוד בעידן של בצורת והתחממות אקלים. החמורה ביותר שבהן היא שנת הבצורת הנוכחית שבה כמעט ולא ירדו גשמים.
"כשיש חורפים קשים או קיצוצים בהשקיה, העצים זוכרים - וזה משפיע גם על השנה שאחריה", הוא מסביר ואומר כי כמו שאר החקלאים הוא נושא תפילות לחורף רווי משקעים. למרות הקשיים, זמירי בחר להפוך את מלך הפירות, בעל הכתר האדום לסמל אישי: הוא פיתח בשנים האחרונות זן רימונים ייחודי שזכה לשם "יין" ונקרא כך על שם שלושת ילדיו, יפתח, יואב ונדב.
צדיק כתמר
גלעד דותן (48) ממושב עין יהב שבערבה התיכונה, מגדל פלפלים ועובד בחברת "שורשים פלוס" החולשת על מטעי תמרים מהכינרת ועד אילת. עם תחילת גדיד מטעי התמרים בערבה נרשמה מגמת עלייה ביבול באזור, והצפי הוא לכ-8,800 טונות לעומת 8,200 טונות תמרים אשתקד.
"ענף התמרים הוא ענף מכוון יצוא, ואנחנו מרגישים ושומעים את האיומים ואת הסוגיות שמדינת ישראל מתמודדת איתם", אומר דותן. "אבל זה ענף חזק ויציב שנהנה משם טוב בארצות היבוא. אנחנו שומרים בקנאות על המותג שלנו. כמו כל יצואן בישראל, גם אנחנו שומעים את החדשות ורואים את הכותרות. ב-7 באוקטובר היינו בשיא הגדיד, ומנהלי השטח שלנו גויסו למילואים. גם ב-2024 היו לנו הרבה מנהלים ועובדים במילואים. אבל שמרנו על הגב אחד של השני ועל התפקוד של החברה".
דותן עצמו עשה מעל 100 ימי מילואים ביחידת החילוץ של פקע"ר. "עסקתי בחילוץ פצועים מטמרה, חיפה ובת-ים במתקפה האיראנים. הצלחתי בזכות אשתי, ובמשק אח שלי לקח את המושכות בזמן שלא הייתי כאן, והקולגות שלי בעבודה חיפו עליי. אפילו הבעלים של החברה נרתם לאירוע והגיע לשטח ועלה על מלגזות וטרקטורים".
תפוח זהב
דוח חדש לקראת ראש השנה חושף ירידה חדה ביבול התפוחים - כ-60 אלף טונות בלבד, לעומת 65 אלף בעונה שעברה. הסיבות: בצורת קשה, גלי חום חריגים ומגבלות השקיה. זאת בנוסף להשלכות המלחמה. בדוח שהכינו בכירי משרד החקלאות ופיתוח הכפר, מומחי מו"פ צפון של מכון המחקר מיגל ומועצת הצמחים, הם מזהירים מפני קריסה אפשרית של הענף אם יבוטלו מכסי היבוא וקוראים לממשלה להעניק סיוע מיידי למגדלים.
פול שטהל, מגדל מטעי תפוחים מקיבוץ ברעם שבגליל העליון, מספר: "נאלצנו לעקור כמעט 400 דונם - שליש מהמטעים המניבים שלנו. עוד חלקות ניזוקו ולא נתנו פרי, ואנחנו עם יבול בהיקף של שליש משנה רגילה". לדבריו, המשבר ילווה את הענף עוד שנים: "גם אם נתחיל נטיעות חדשות כבר במרץ 2026, לוקח שנה לייצר שתילים ועוד שלוש שנות עורלה עד הפרי הראשון. זה אומר שרק ב-2028 נוכל אולי שוב לקטוף תפוחים מהמטעים החדשים. מדובר במכה קשה מאוד".
לצד המשבר, במו"פ צפון מובילים תוכניות מחקר והשבחה לנטיעת זנים עמידים לחום ושיטות גידול מתקדמות, במטרה לשפר את איכות ויבול התפוחים בשנים הבאות. "מאיפה הכוחות? אנחנו חקלאים", אומר שטהל. "רגילים לקום אחרי כל משבר. מאמינים בקרקע ומאמינים בחקלאות".
יחידת עוקץ
עידו שחר (48), תושב קלחים, הוא דבוראי זה כ-20 שנה. הכוורות שלו מפוזרות בכל רחבי עוטף עזה, אבל שיתוף הפעולה שהוא גאה בו במיוחד הוא עם קיבוץ ניר עוז, להם הוא מספק שירותי האבקה. "במלחמה חלק מהכוורות נפגעו ולא יכולנו לגשת אליהן. אנחנו גאים לספר שהשנה התחלנו לעבוד בשיתוף פעולה עם קיבוץ ניר עוז ושמנו את הכוורות שלנו במטע האבוקדו של הקיבוץ", הוא מספר. "כדי שיהיה לנו אוכל על השולחן, הדבורים חייבות לבקר במשקים החקלאיים, ואנחנו נותנים שירותי האבקה לניר עוז ולעוד הרבה חקלאים בעוטף. אנחנו רוצים לחזק את החקלאות שם ומייחלים שהמלחמה תיגמר והחטופים יחזרו". הבצורת הכתה קשות בכולם, וגם ענף הדבש סבל".
שחר הוסיף: "כשיש בצורת אין פרחים, וכשאין פרחים אין צוף. וכשאין צוף אין דבש והכוורת נחלשת. הדבורים יתפקדו פחות טוב בשנה הבאה. הבצורת בנגב הייתה קשה מאוד, מה שפוגע בתפוקת הדבש. עשינו מאמצים גדולים כדי לעזור לכוורות ולהזיז אותן למקומות שבהם ירד יותר גשם, אז נפגענו פחות. אבל יש דבוראים שנפגעו מאוד. ההתחממות הגלובלית מביאה לירידה בכמות המשקעים, וכל שנה יבול הדבש יורד. אנחנו עומדים על כ־35 קילו לכוורת. העונה הבאה תהיה יותר טובה. ככה לפחות אומרים".
