תכירו: סעדון. שירה סעדון. לוכדת נחשים. לפני כשלוש שנים הפכה שירה (28) מקריית גת ללוכדת נחשים מוסמכת, תולדה של אהבתה הגדולה לחיות באשר הן. אם תהיתם, היא לא חוששת. "נחשים ארסיים מפחידים – ובצדק. נחש יכול להיות מסוכן. אני מכירה את כל הנחשים ויודעת לזהות. אבל צריך שנבין שכל הנחשים בארץ, כולל הארסיים, לא רוצים לפגוע בנו", היא מסבירה. "הם יעשו הכול כדי להזהיר אותנו ולהימנע מאינטראקציה איתנו. אם האדם יראה שהוא רוצה לפגוע בנחש תהיה הכשה או נשיכה. אבל אם ראיתי את הנחש והתרחקתי ממנו, מנעתי כמעט ב-100 אחוזים את הסיכוי להכשה".
שירה סעדון בפעולה
(צילום: באדיבות שירה סעדון)
במהלך המלחמה מול איראן היא נקלעה לאזעקה כמה דקות אחרי שלכדה נחש. מפה לשם, היא מצאה את עצמה עם הנחש במקלט באחד המושבים באזור לכיש. התמונה שתיעדה את האירוע הפכה ויראלית כאשר שותפה בפייסבוק, אבל סעדון פעילה גם בטיקטוק ובאופן כללי מתעדת לא מעט את חייה כלוכדת נחשים ואוהבת טבע.
לפני שמונה חודשים היא הפכה לאמא, אחרי שגם בחודש התשיעי להיריון היא יצאה ללכוד נחשים. את בתה רימון היא חושפת לטבע מגיל קטן, אחרי שהיא בעצמה כילדה למדה להיפתח לאחרים בזכות עיזים.
היא גדלה ביישוב נוף איילון, ובחטיבת הביניים החלה לעבוד בהדרכות בחווה בבן שמן. "שם נחשפתי לעבודה עם בעלי חיים ולעולם הנחשים. התחלתי ללמוד ולהכיר. לא הייתי ילדה שאוהבת יותר מדי לימודים, הייתי עם קוצים בתחת, ועם הנחשים מצאתי את עצמי חנונית – יושבת שעות, קוראת ולומדת על הנחשים בישראל ונחשים בכלל", היא מעידה. "אני תמיד אומרת שאני חייבת את חיי לעיזים. כילדה הייתי מכונסת מאוד בעצמי. קראו לי 'בונקר'. הייתי מדברת עם העיזים, מספרת להם דברים ולא מפחדת לתקשר איתן. ממש עברתי תהליך עם עצמי, עשיתי לעצמי תהליך של טיפול בעזרת עיזים. כשגדלתי הבנתי שאני רוצה לעזור לאנשים אחרים בעזרת בעלי חיים".
סעדון משלבת את לכידת הנחשים עם עבודתה כמטפלת רגשית בעזרת בעלי חיים. "גם במקצוע לכידת הנחשים יש המון אנושיות ותחום טיפולי", היא מציינת. "אדם שיש לו פתאום נחש בבית נמצא בחרדה הכי גדולה של חייו. מתקשרים אליי לקוחות בהיסטריה מוחלטת, ואני צריכה להיות קצת מטפלת. קודם כול להרגיע, להבין את הסיטואציה, להסביר להם מה עומד מולם ולהבין באיזה נחש מדובר, ואז לפעול. בהרבה מאוד מקרים הגעתי למצב שבו האדם שעומד מולי הוא הכי בהיסטריה בעולם, ואם הוא שולח לי תמונה והנחש מולו לא ארסי, אנסה להסביר לו ולשכנע אותו שהוא זכה שהנחש אצלו בחצר! ואין סיבה שאגיע והוא יוציא על זה כסף. כמובן אם ירצה שאגיע – אגיע, ואעשה הכול כדי לתפוס את הנחש, וארגיע אותו שהנחש כבר לא יהיה בטריטוריה שלו. אבל יש פה המון הסברה וטיפול, ואני אוהבת את זה מאוד".
"אחד מהנחשים עשה לי צרות צרורות. אני כבר כמה שנים מחפשת אותו. הוא נקרא זעמן יפהפה, ונמצא בערבה ובאילת. בחודש שביעי להיריון כל כך רציתי להגשים את החלום לפני הלידה ולראות אותו שלקחתי סאבלט לשלושה שבועות באילת – ולא מצאתי"
השגרה שלה כוללת סיורים ליליים: "אני יוצאת פעם בשבוע לשטח בכל הארץ, צפון ודרום, יוצאת בלילות ומחפשת נחשים. יש רשימה של 41 מינים בארץ, ויש תחרות סמויה או לא סמויה: מי מצליח לראות את כל המינים בארץ? זה משהו שלפני שהייתי אמא עשיתי בתדירות גבוהה יותר. היום אני משלבת את התינוקת איתי, לוקחת אותה בלילות עם מנשא עליי ומחפשת נחשים".
לסעדון, אגב, חסרים שמונה נחשים ארץ-ישראליים ברשימה. "אחד מהם עשה לי צרות צרורות. אני כבר כמה שנים מחפשת אותו", היא משתפת, "הוא נקרא זעמן יפהפה, ונמצא בערבה ובאילת. כשהייתי בחודש שביעי כל כך רציתי להגשים את החלום לפני הלידה ולראות אותו שלקחתי סאבלט לשלושה שבועות באילת – ולא מצאתי. כבר כמה שנים אני מחפשת אותו וזה לא עובד לי. אבל זה הכיף שלי. בארץ ראיתי את כל הנחשים הארסיים, תשעה במספר".
לדבריה, "השאלה מי הכי מסוכן היא טריקית. בתכלס זה הצפע המצוי, בגלל העובדה שהוא חי באזורים עם אנשים ויש איתו הכי הרבה אינטראקציות ומקרי הכשה. מי שהכי מסוכן מבחינת מדד הארס הוא הצפעון השחור, שרף עין גדי, אבל אין לו כמעט הכשות והוא נמצא רק במדבר, במקומות שאנשים לא נמצאים בהם. הנחש הכי מסוכן שהחזקתי הוא פר-דה-לנס, הכי מסוכן בכל מרכז אמריקה".
חריגה בנוף לוכדי הנחשים
בעלה עובד בהייטק, הכי רחוק מהעולם שלה. "הוא ההפך המוחלט ממני, וזה עובד מצוין ביחד", היא אומרת. "אחרי החתונה נסענו לירח דבש בקוסטה ריקה. חלק מהמחשבה על קוסטה ריקה הייתה שיש שם המון נחשים מעניינים. טסנו לחפש נחשים. התפשרתי על קצת בטן גב, כי אני לא לבד בזוגיות. גרנו כמה ימים אצל מקומי שהוא אוהב טבע ומחפש נחשים, וזו הייתה חוויה מטורפת. את הולכת בלילות בג'ונגלים שלא דרך בהם בן אדם ופוגשת כל כך הרבה סוגים של נחשים! מסוכנים ולא מסוכנים.
"הגעתי ללכידה שהייתה לי לא מזמן, והיו שלושה גברים בחצר. חיפשתי להם את הנחש, ואני שומעת את הבחור לידי אומר בטלפון: 'כן, הלוכד-נחשים נמצא פה', בלשון זכר. הוא לא היה מסוגל לומר שיש שם לוכדת נחשים, כי זה כאילו מוריד מהגבריות שלו"
"באחד הערבים הלכנו לבר של ישראלים ודיברנו איתם, וישראלים תמיד מדברים ומקשקשים, סיפרתי להם שאני לוכדת נחשים ונגמר הערב. יום למחרת אני מקבלת פנייה בטלפון: שירה, את לוכדת הנחשים שהייתה בבר הישראלים? זה מנהל הבר, נכנס לנו נחש לבר! מה הסיכוי שבקוסטה ריקה פתאום יש לי לכידה. אמרתי: אין לי ציוד, אני מגיעה, חמש דקות. במקרה זיהיתי שזה נחש שאני מכירה והוא לא מסוכן. לכדתי אותו בידיים, וזו הייתה אחת הלכידות המוזרות שהיו לי".
את המקצוע היא למדה בקורס לכידת נחשים שמעבירים ברשות הטבע והגנים, והוא אחד הקורסים המבוקשים בארץ. כדי להתקבל אליו יש רשימת המתנה ארוכה. "אני חריגה בנוף של לוכדי הנחשים בארץ, וחושבת שזו גם הייחודיות שלי", היא מספרת. "אני מביאה משהו אחר ללכידה, מגיעה עם חיוך ורוגע. גם במראה שלי. לקוחה אמרה לי: אבל את לא נראית גברית, איך את לוכדת נחשים? יש בזה משהו שמרגיע את הלקוח. אבל זה שאני אישה לא אומר שאני מתפשרת על מקצועיות".
בהקשר הזה, היא נזכרת במקרה שקרה לה: "הגעתי ללכידה שהייתה לי לא מזמן, והיו שלושה גברים בחצר. חיפשתי להם את הנחש, ואני שומעת את הבחור לידי אומר בטלפון: 'כן, הלוכד-נחשים נמצא פה', בלשון זכר. הוא לא היה מסוגל לומר שיש שם לוכדת נחשים, כי זה כאילו מוריד מהגבריות שלו. למרות זאת, יש המון שמרימים ומחמיאים ומפרגנים. לא יצא לי לעשות פרסום, כי תודה לאל אני שולחת תמונה עם נחש, כותבת 'אני שירה, לוכדת נחשים', ואנשים מתלהבים לראות את זה ושמחים לראות אישה שעוסקת במקצוע כזה. כל הנשמה שלי במקצוע".
זה לא היה המקרה היחיד שבו זהותה המגדרית כאישה עמדה במוקד. "עד שבועיים לפני הלידה הייתי עדיין יוצאת ללכידות כרגיל, גם של נחשים ארסיים. הייתי נזהרת יותר. הגעתי לאתר בנייה, מלא גברים ופועלים סביבי, בחורה עם בטן של חודש תשיעי שבאה ללכידה של צפע", היא משחזרת. "בלכידה אחרת התקשרה אליי אישה בחרדה גדולה ואמרה שיש לה נחש בחצר. הגעתי והיא ראתה אותי בהיריון, ובמקום להיות בחרדה בגלל הנחש – היא דאגה שאני שם עם בטן של חודש שמיני. הסברתי לה שזה המקצוע שלי ואני עושה אותו שנים. זו הייתה לכידה מורכבת ולקח לי זמן להוציא את הנחש ולמצוא אותו. זה היה נחש צפע שנכנס לבריכה. היא שמחה כל כך ונתנה לי חיבוק, אמרה לי לא לזוז כי אני בהיריון, והכינה לי פרנה, מטבוחה וחצילים".
נחשים לא ארסיים היא נוהגת ללכוד בידיים. "אני מקבלת לעיתים ביסים אבל כבר לא מרגישה את זה. לעומת זאת, בנחש ארסי לעולם לא אגע בידיים. יש לי כלים מקצועיים לטפל בו ואני כמובן נזהרת שזה לא ייגמר בהכשה. אם אני מכבדת את בעל החיים, היחס יהיה הדדי".
"אני אוהבת אותם בטבע"
כאישה שאוהבת טבע, היא חשה חיבור עמוק לארץ ישראל ולכל החי והצומח. לאחר הלכידה בסביבת מגורים, היא משחררת את הנחשים לטבע. "עם כמה שאני אוהבת נחשים, לא מעניין אותי לגדל נחש באקווריום כך שיהיה כלוא. אני אוהבת את הנחשים הישראליים בטבע. זה הכיף", היא מבהירה. "הטבע כמובן מאוד משתנה. בכל מקום שיש בו בנייה פתאום יש המון נחשים ובעלי חיים אחרים שאין להם בית יותר. זה מביא להמון חיות בר פצועות. אני הולכת ועוזרת במה שאפשר. בסוף הטבע מתרחק מאיתנו, וזה חבל נורא.
"כמטפלת רגשית בעזרת בעלי חיים אני פחות מתחברת לרעיון לקחת ילד לפינת חי, להושיב אותו עם ארנבת על הרגליים. אני הרבה יותר אוהבת לקחת את המטופל החוצה, רחוק מהבניינים. אם נלך שנייה הצידה נראה ציפורים מיוחדות, נראה עקבות של בעלי חיים ונשמע את הקולות שלהם. אלה דברים שהרבה ילדים לא חווים ביומיום שלהם וחבל".
עם פרוץ המלחמה בין ישראל לאיראן, הקריאות ללכידת נחשים התרבו. כך קרה שהיא נקראה ללכידה במושב ניר משה, ומצאה את עצמה במקלט עם הנחש. "השילוב של קיץ ומלחמה הגדיל משמעותית את מספר הקריאות ללכידות. אנשים היו בבתים ובחצרות בכל שעות היום, ולכן היו יותר היתקלויות ומפגשים עם נחשים", היא מנתחת. "אני כמובן זמינה גם במצב חירום ורואה שליחות גדולה באפשרות להקל על אנשים ולהפחית להם את החרדות, לפחות בנושא הנחשים, בתקופה מורכבת כזו. אני מבינה את המורכבות של המצב, את התחושות הקשות והחששות של האנשים, ולכן אני משתדלת להיות זמינה 24/7. רק לפני שבוע הגעתי עם רימון התינוקת שלי ללכידה של זעמן מטבעות כשהיא עליי במנשא".
האפשרות לעסוק בלכידת נחשים היא מבחינתה הגשמת חלום. "כילדה הייתי נוסעת עם ההורים ורואה על עמודים סטיקרים עם פרסומי לוכדי נחשים, וכל פעם כשעברתי הייתי חושבת: יהיה פה סטיקר 'הלוכדת על עקבים'. היום הלוגו שלי הוא נעל עקב ורודה ויפה שממנה יוצא נחש", היא אומרת. "לשבור את הסטיגמה הזו, שגברים צריכים לעבוד בדברים כאלה ונשים בדברים אחרים. העיקר שזה עושה טוב. זה ה'אני מאמין' שלי".
