לא מדובר בסצנה מהסרט "הציפורים" של אלפרד היצ'קוק, מותחן האימה משנת 1963, אלא בדבר שקורה במציאות ועלול לפגוש אתכם במרחב הציבורי: תקיפות פיזיות בידי עורבים. לצד המראה המאיים, מדובר בציפור חכמה להפליא, טריטוריאלית ובעיקר דאגנית לגוזליה.
משפחת העורביים (Corvidae) מונה בישראל שמונה מינים: עורבני שחור-כיפה (Garrulus glandarius), קאק (Coloeus monedula), עורב חום-עורף (Corvus ruficollis), עורב שחור (Corvus corax), עורב קצר-זנב (Corvus rhipidurus), עורב מזרע (Corvus frugilegus) ושני מינים שמוגדרים ככאלה שמסבים נזק למינים מקומיים או לאדם: עורב אפור (Corvus cornix) – הציפור הנפוצה בישראל, שהופיעה ב-61.7% מהדיווחים במסגרת ספירת הציפורים השנתית לשנת 2025 ומוגדרת כ"מין מתפרץ", ועורב הודי (Corvus splendens) שמוגדר כמין פולש.
תיעוד איסוף גוזל באשדוד
(קרדיט: גדי קבלו)
באופן כללי עורבים מסייעים לאיזון האקולוגי בעיר, אולם שני המינים האחרונים הם מיני עורבים שלא רק נחשבים מטרד, אלא מסבים נזקים רבים לגידולים כמו פירות של עצי פרי נשירים, אבטיח ומלון, אגוזי אדמה, פקאן ושקד, וגם לגידולי שדה כמו חמנית, תירס וחיטה. העורב ההודי נמצא בארץ רק באזור אילת, העורב חום-העורף נמצא בנגב, בעוד שאר המינים נמצאים במרכז הארץ ובצפון בבתי גידול שונים.
ד"ר עמוס בלמקר: "נאמנותם הבלתי-מתפשרת של העורבים לגוזליהם היא שמביאה אותם לעיתים לתקוף מי שמתקרב אליהם. עורבים הם חיות חכמות ובעלות זיכרון טוב. אם אדם מסוים התנהג בעבר בצורה שהתפרשה כאיום, הם עשויים לזכור אותו ולתקוף אותו גם בעתיד"
בשנים האחרונות מתקבלים יותר ויותר דיווחים על תוקפנות מצד העורבים בישראל, במיוחד בתקופת הקינון באביב ובתחילת הקיץ, כאשר הם מנסים להגן על גוזליהם הקרויים גם פרחונים – הכינוי לשלב בחיי עופות צעירים שבו נוצותיהם ושרירי הכנפיים שלהם התפתחו לצורכי לתעופה, והם פרחו מהקן, אבל עדיין תלויים בטיפול הוריהם לשם תזונה והישרדות. התוקפנות נובעת מהתנהגות אינסטינקטיבית שמטרתה להגן על הצאצאים, מה שמדגיש את היותם של העורבים ציפורים טריטוריאליות שדואגות רבות לגוזלים שלהן.
עורבים עשויים לצלול ולנסות לפגוע בראשיהם של עוברי אורח תמימים או בעלי חיים המתקרבים לגוזלים או לקינים שלהם. במקרים מסוימים, עורבים יכולים לרדוף אחרי מי שהם תופסים כגורם מאיים. אף על פי שזה נחשב נדיר למדי, עורבים יכולים לנשוך או להכות באמצעות הטפרים והכנפיים שלהם כדי להרחיק את האיום, וקיימות עדויות אנקדוטליות לכך שעורבים עשויים לזכור אנשים או בעלי חיים שהתקרבו לגוזלים שלהם ולתקוף אותם שוב בעתיד.
ד"ר עמוס בלמקרצילום: יעל צורחשוב לציין שלא כל מפגש עם עורב יסתיים בתוקפנות, שכן לרוב עורבים ינסו להימנע מעימות. אם עורב תוקף, כנראה יש לכך סיבה. "הגנה על הגוזלים היא הסיבה הנפוצה ביותר לתוקפנות מצד העורבים. כאשר גוזליהם פורחים מהקן ועדיין אינם מסוגלים לעוף היטב, הם פגיעים מאוד", מסביר ד"ר עמוס בלמקר, מנהל אוסף העופות של מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט. "ההורים העורבים מגלים דאגה רבה לצאצאיהם ויתקפו כל מי שיתקרב אליהם או אל הקן".
הוא מוסיף כי "העורבים אינם נוטים לתקוף בני אדם, שכן חוכמתם מקנה להם את הידיעה שאנחנו גדולים וחזקים מהם, אולם נאמנותם הבלתי-מתפשרת לגוזליהם הצעירים היא שמביאה אותם לעיתים לתקוף מי שמתקרב אליהם, במטרה להתריע ולהרחיק אותו. עורבים הם חיות חכמות ובעלות זיכרון טוב. אם אדם מסוים התנהג בעבר בצורה שהתפרשה כאיום (למשל, התקרב מדי לקן או ניסה לגעת בגוזל), העורבים עשויים לזכור אותו ולתקוף אותו גם בעתיד".
הזיכרון עלול להטעות
ייתכנו מצבים שבהם העורבים יתקפו אנשים שלא היה להם שום קשר לאיום לכאורה עליהם, בגלל הזיכרון החזותי שלהם שלעיתים מטעה אותם, למשל אדם עם קרחת או אדם עם זקן ארוך. מעבר לכך, הם יכולים להעביר את המידע הזה לעורבים אחרים בלהקתם. "לעיתים עורבים עלולים לתקוף בטעות אדם שהם תופסים כאיום על סמך דמיון לאדם אחר או מכיוון שהוא נמצא באזור מסוכן מבחינתם. חשוב להבין שתוקפנות העורבים היא לרוב ניסיון להרחיק את האיום ולא לגרום נזק ממשי, כך שפגיעות חמורות הן נדירות למדי. יתרה מזו, בעבר דווח כי העורבים עשויים להימשך גם לפריטים נוצצים, אם כי אינני מכיר בכך שזה עלול להוביל לתוקפנות מצידם", אומר ד"ר בלמקר.
בהקשר של ההגנה על הפרחונים, הוא מדגיש שמדובר בתהליך טבעי שאין לשנותו או להפריע לו: "פרחוני העורבים לא בדיוק עצמאיים. הם אומנם עוזבים את הקן מצד אחד, אך עדיין תלויים בהוריהם לצורכי תזונה. אמנם יש אנשים שיש להם כוונה טובה לסייע לגוזלים הצעירים, מתוך מחשבה שהם חסרי אונים בסביבה העירונית, אך יש פעמים שמה שנראה על פניו כעזרה גדולה הוא לא בדיוק כך. אם הפרחון איננו פצוע או מתקשה בתנועה, יש להניח לו – הוריו כבר ימצאו אותו וידאגו לצרכיו".
יש הטוענים שהגידול באוכלוסיית העורבים בערים מגביר את החיכוך בינם ובין בני אדם, וכתוצאה מכך עולה מספר מקרי התקיפה. המקרים האלה הם חלק מתופעה שנצפית בערים שונות בישראל. בשנת 2006 הותקף תושב רמת השרון לאורך שבוע בידי עורב, לאחר שהרים גוזל שנפל לגינתו. הוא נאלץ לצאת מביתו עם קסדה ומטרייה כדי להגן על עצמו, ואף אמר בזמנו שחייו הפכו דומים לסרטו המפורסם של היצ'קוק.
לאחרונה הותקפו נשים שעמדו תחת עץ בשכונת נחלאות בירושלים, כשלתדהמתן גילו שמדובר בעורבים. "ביום העצמאות חיכינו למונית בתחילת רחוב בצלאל, מתחת לעצים", סיפרה אחת מהן למיינט ירושלים. "שמענו קולות עורבים יותר מהרגיל ופתאום הרגשתי חבטה, כאילו זרקו לי אבן על הראש. ברגע הראשון לא הבנתי מה קורה ואז ראיתי עורב שעף מעליי והבנתי שהוא פגע בי. מיד אחר כך ראיתי יונה נופלת או שהם העיפו אותה והיא פרפרה ומתה מיד".
המקרה גרר תגובות רבות מירושלמים שדיווחו כי גם הם הותקפו בידי עורבים בשכונות שונות בעיר. "אני זוכרת שפעם קרה לי משהו דומה בחורשה ליד ממילא, עורב ממש נדבק אליי", הוסיפה האישה שהותקפה. במאי לפני שנה דווח על עורבים שמשבשים את שגרת יומם של תושבי שכונת היוקרה משכנות האומה. "תושבים מפחדים לצאת מהבתים", סיפרה למיינט ירושלים חיה סחיווסחורדר, תושבת המקום. "אנחנו לא מסתובבים ברחוב ומנסים ללכת בדרכים אחרות. חלק מהתושבים שמים כובע או מטרייה על הראש, אנשים ממש מפחדים לצאת מהבתים. הם תקפו זקנים, מושכים בשיער והיה מזל שילדים לא נפגעו".
"גוזל שנפל ארצה מהקן גרם ללהקת עורבים לתקוף את כל מי שיצא מהבניין או נכנס אליו. העורבים תקפו את העוברים והשבים בראשם, גרמו להם לפציעות ונטעו בהם חרדה של ממש. מאז התקיפות, התושבים מכסים את ראשם בכל פעם שהם יוצאים מהבניין"
גם עידן בן-דוד בן ה-8 מטבריה חווה תוקפנות מצד עורבים, מה שכמעט עלה לו בחייו: בזמן שברח מעורבים שתקפו אותו, הוא נדרס ונפצע פציעה מורכבת. הוא הובהל למרכז רפואי צפון (פוריה) עם פגיעת בטן ודימום מסכן חיים. חייו ניצלו בזכות הטיפול שקיבל בבית החולים. "תוך כדי שיחה עם החברים והאחים שלו הבנתי שהייתה כאן להקת עורבים", שיחזר מורדי, אביו של עידן, "בהתחלה זה נשמע דמיוני ולא אמין. אתמול בערב, אחרי שהוא התעורר והורידו ממנו את מכשירי ההנשמה, התחלנו לדבר וביקשתי שיספר מה קרה. הוא תיאר לי איך שני עורבים תקפו אותו. אחד מהם נשך אותו בעורף והוא נבהל והתחיל לרוץ. הוא רצה רק לברוח מהם ולהציל את החיים שלו. תוך כדי שהוא מנסה להרחיק אותם ממנו ולברוח מהם הוא נכנס לכביש ואז הנהגת פגעה בו".
אוריאן, אחותו של עידן בן-דוד שנדרס לאחר שהותקף בידי עורבים
(צילום: באדיבות המשפחה)
ברובע ט"ו באשדוד נרשמו בחודש שעבר מספר אירועים שבהם תקפו עורבים אפורים את תושבי האזור. גדי קבלו, צלם "ידיעות אחרונות" ו-ynet, דיווח כי לא רק הוא ובנות משפחתו (רעייתו גילה ובתו לירי) הותקפו, אלא עוד שישה שכנים. "גוזל שנפל ארצה מהקן גרם ללהקת עורבים לתקוף את כל מי שיצא מהבניין או נכנס אליו", סיפר קבלו. "העורבים תקפו את העוברים והשבים בראשם, גרמו להם לפציעות ונטעו בהם חרדה של ממש. השכנים לא הבינו את הסיבה לתוקפנות, אבל צוות מטעם המחלקה הווטרינרית של עיריית אשדוד (הודות לטיפולם של בכיר בעירייה בשם שמוליק דוד והווטרינר העירוני ד"ר משה דהן), שהגיע במהירות, פעל במקצועיות ואסף מיד את הגוזל. באותו שלב, העורבים השתגעו וצווחו בעוצמה".
קבלו דאג להזהיר את כל חברי הקבוצה של הבניין שבו הוא ומשפחתו מתגוררים, מתוך חשש שהעורבים יפגעו בילדים או בקשישים. "מאז התקיפות, התושבים חיים בטראומה ומכסים את ראשם בכל פעם שהם יוצאים מהבניין", הוא אומר.
באילת דווח על עלייה חדה במקרי התקיפה של תושבים בידי עורבים הודים, מין פולש ומזיק, שהגיע לעיר בשנת 1976 והתרבה בה לכדי מאות פרטים. בניגוד לעורב האפור, שהוא מין מתפרץ (כינוי למין שאוכלוסייתו גדלה הרבה מעבר לכושר הנשיאה הטבעי של השטח, בעיקר בגלל השפעת נוכחותם של בני האדם, ופוגע במינים מקומיים או גורם נזק לאדם) המצוי בשאר חלקי הארץ, העורב ההודי שהוא מין פולש חי באילת בחבורות וידוע בתוקפנות גבוהה וחמורה יותר, במיוחד בעונת הקינון מאפריל עד יוני.
8 צפייה בגלריה
עורבים הודים אוכלים מזון שהשאירו בני אדם. מין פולש שחי באילת
(צילום: Lalith Ravi / Shutterstock)
בעבר דוללה אוכלוסיית העורב ההודי על ידי ירי מבוקר, אבל זה הופסק לאחר שתושבים התלוננו על הירי החי באזור מגורים. לכן נוסו דרכי פעולה אחרות במלחמה מול העורב הפולש, כמו הורדת קינים מצמרות עצים, הצבת מלכודות ושימון ביצים בשמן בישול האוטם את מעטפת הביצה. השמן מונע מעבר של גזים אל תוך הביצה ומתוכה החוצה, וכך נמנעת התפתחות העובר. העורב אינו מרגיש בפעולה וממשיך לדגור על הביצים שאינן מתפתחות, לא נוטש את הקן ולא מטיל ביצים נוספות.
מה עושים כדי להיזהר?
התמודדות עם תוקפנות של עורבים בישראל דורשת גישה זהירה ומודעת, תוך התחשבות בעובדה שמדובר בחיית בר מוגנת, וברוב המקרים התוקפנות נובעת מניסיון להגן על צאצאים. "חשוב להבהיר שמדובר בתופעה שמוכרת בכל העולם. אלא שבישראל, בשל התפוצה הרחבה של העורבים, התופעה שכיחה עוד יותר", אומר דותן רותם, אקולוג שטחים פתוחים בחטיבת המדע ברשות הטבע והגנים. "ישנם עשרות מקרים מדווחים מדי שנה, ואחת הסיבות היא שאוכלוסיית העורבים המקומית גדולה במיוחד, לא מעט באשמתנו – בעיקר בשל השלכת אשפה שהיא מקור משיכה עבור העורבים. העורבים נחשבים סתגלנים לסביבת אדם ויודעים לנצל סוגי מזונות רבים שהאדם מותיר אחריו, ובכלל זה מזון שנמצא במזבלות".
לדברי רותם, העורבים, כמו כל חיות הבר בישראל, נחשבים למינים מוגנים על פי חוק, כך שפגיעה בהם אסורה בהחלט. החוק להגנת חיית הבר, תשט"ו-1955, קובע כי כל חיית בר היא מוגנת אלא אם כן המשרד להגנת הסביבה הכריז עליה כמזיקה. אומנם במסגרת תקנות להגנת חיית הבר, תשל"ו-1976, הוכרזו 13 מינים של חיות בר כמזיקים, ובהם העורב ההודי והעורב האפור, ושני המינים מוגדרים גם כמזיקים תברואיים בתוספת לחוק להסדרת העיסוק בהדברה תברואית, תשע"ו-2016 – אבל המינים מוכרזים כערכי טבע מוגנים במסגרת אכרזת גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (ערכי טבע מוגנים), תשס"ה-2005, כחלק מכלל העופות.
על כן, יש מספר דברים שאפשר לעשות כדי להימנע ממפגש כואב ולא נעים עם עורב. "אם אתם רואים קן עורבים או גוזלים, עדיף להתרחק מהמקום כדי לא לעורר את תגובת ההורים", ממליץ רותם. "בתקופת האביב והקיץ (בעיקר מרץ עד יוני), שימו לב לסביבתכם. נסו לזהות אזורים שבהם יש קינים של עורבים – עצים גבוהים, אנטנות, עמודי חשמל. אם אתם מזהים קן פעיל, השתדלו להימנע מלהתקרב אליו יתר על המידה. אם אתם רואים גוזל עורב על הקרקע, אל תתקרבו ואל תנסו לגעת בו. לרוב, ההורים נמצאים בסביבה ועוקבים אחריו. התקרבות שלכם תתפרש כאיום".
דותן רותםבאדיבות המצולםאם אתם חוששים באמת לגורלו של הגוזל, צרו קשר עם רשות הטבע והגנים לקבלת הנחיות. הרשות אמונה על טיפול בחיות בר מוגנות, ויש לפנות אליה במקרים חריגים כמו מקרה של פגיעה בגוזלים. נסו לשים לב להתנהגות חריגה של עורבים באזורכם. אם אתם רואים עורב שעוקב אחריכם, משמיע קולות אזהרה או מתנהג בצורה עצבנית, סביר להניח שאתם מתקרבים לאזור הקינון שלו.
דותן רותם, רשות הטבע והגנים: "אני ממליץ לצאת בשעות הלילה אם רוצים להעביר גוזל שנפל מהקן – שכן עורבים אינם פעילים בשעות המאוחרות – או לחבוש כובע, או להצטייד בכל פריט שעשוי 'לשבור צורה' ולמנוע מהעורב לזהות את מי שהוא רואה בו איום"
במקרה שעורב מתחיל לתקוף (בדרך כלל בצלילה לעבר הראש), הרימו את הידיים מעל הראש, והשתמשו בתיק, במטרייה או בכל חפץ אחר כדי ליצור חיץ הגנה. אל תרוצו ואל תנופפו בידיים בצורה פתאומית, כי זה עלול להתפרש כאיום נוסף. פשוט התרחקו מהאזור לאט ובזהירות, תוך שמירה על קשר עין עם העורב, אך לא מבט ישיר ומאיים, שיכול להתפרש בעיני העורב כאתגר או כאיום.
אל תנסו להילחם, שכן עורבים יכולים להיות נחושים מאוד בהגנה על קיניהם. ניסיון להכות או לגרש אותם בכוח עלול להסלים את התוקפנות ולגרום לכם פציעה. אם אתם נתקלים באופן קבוע בעורב תוקפני באזור מסוים, נסו לשנות את מסלול ההליכה שלכם באופן זמני, עד שתקופת הקינון תסתיים. על ידי הבנה של הסיבות להתנהגות התוקפנית ונקיטת אמצעי זהירות מתאימים, אפשר לצמצם את הסיכוי למפגשים לא נעימים עם עורבים בתקופת הקינון.
במקרים חריגים, פנייה לגורמים המוסמכים היא הדרך הנכונה לטפל בבעיה. "חשוב לזכור שתקיפות עורבים הן לרוב תופעה עונתית, ונובעות בעיקר מהאינסטינקט ההורי שלהם להגן על צאצאיהם", מסביר רותם. "מודעות להתנהגות הזו ונקיטת אמצעי זהירות יכולות לסייע בצמצום המפגשים הלא-נעימים. חשוב לציין שמעבר להיותם של העורבים סוּפֶּר אינטליגנטים, מדובר על מינים שהסתגלו לסביבת האדם ולכן לא חוששים לתקוף במקרה הצורך. אף שתוקפנות כזו אינה שונה מתוקפנות של כל בעלי כנף שיגוננו על גוזליהם וקיניהם, העובדה שהעורבים הפכו כה פופולריים בישראל היא זו שמסגרה אותם כתוקפניים יתר על המידה לכאורה".
אז מהן ההמלצות שלו? "אני ממליץ לצאת בשעות הלילה אם רוצים להעביר גוזל שנפל מהקן – שכן עורבים אינם פעילים בשעות המאוחרות – או לחבוש כובע, או להצטייד בכל פריט שעשוי 'לשבור צורה' ולמנוע מהעורב לזהות את מי שהוא רואה בו איום. כמו כן, אם יש ברשותכם חיות ביתיות כמו כלבים או חתולים, חשוב להאכיל אותן בתוך הבית ולא להשאיר את המזון שלהן מחוצה לו, שכן זה עלול למשוך עורבים. המסר החשוב מבחינתי הוא לגלות סבלנות באינטראקציה עם העורבים", הוא מסכם.
