ג'יימס ווטסון, הביולוג האמריקני המבריק אך השנוי במחלוקת, שתגליתו בשנת 1953 - גילוי מבנה ה-DNA, פתחה את עידן הגנטיקה והניחה את היסודות למהפכת הביוטכנולוגיה של סוף המאה ה-20, הלך לעולמו בגיל 97. כך הודיעה מעבדת קולד ספרינג הרבור שבלונג איילנד, שבה עבד במשך שנים רבות. ה"ניו יורק טיימס" דיווח כי ווטסון מת השבוע בהוספיס בלונג איילנד.
בשנותיו המאוחרות הוכתמה תדמיתו של ווטסון בשל הערותיו על גנטיקה וגזע, שהובילו להוקעתו על ידי הקהילה המדעית. גם בצעירותו נודע לא רק בזכות הישגיו המדעיים, אלא גם בשל אישיותו הפרובוקטיבית ונטייתו להשתמש בנתוניהם של מדענים אחרים כדי לקדם את הקריירה שלו.
זיכרונותיו משנת 1968, "The Double Helix" (הסליל הכפול), היו תיאור סוער וישיר של הדרך שבה הוא והפיזיקאי הבריטי פרנסיס קריק היו הראשונים שקבעו את הצורה התלת-ממדית של הדנ"א. על ההישג הזה זכו השניים, יחד עם מוריס וילקינס, בפרס נובל לרפואה לשנת 1962 - הישג שסלל את הדרך להנדסה גנטית, לריפוי גני ולשאר תחומי הרפואה והטכנולוגיה המבוססים על DNA.
קריק טען שהספר "פגע קשות בפרטיותי", ועמית אחר, מוריס וילקינס, מחה על מה שכינה "דימוי מעוות ולא מחמיא של מדענים" - כתככנים שאפתניים המוכנים להטעות עמיתים ומתחרים כדי להשיג תגלית.
בנוסף, ווטסון וקריק, שערכו את מחקרם באוניברסיטת קיימברידג' באנגליה, ספגו ביקורת חריפה על כך שהשתמשו בנתונים גולמיים שנאספו על ידי הקריסטלוגרפית רוזלינד פרנקלין לבניית מודל ה-DNA - שתי ספירלות שלובות זו בזו - מבלי להכיר במידה מספקת בתרומתה. ווטסון עצמו כתב ב"סליל הכפול" כי המחקר המדעי "נקרע בין דחף השאפתנות לבין תחושת המשחק ההוגן".
בשנת 2007 עורר ווטסון סערה עולמית כאשר אמר ל"טיימס" הלונדוני כי לדעתו תוצאות בדיקות מצביעות על כך ש"אינטליגנציית האפריקנים אינה באמת זהה לשלנו (האירופים)".
הוא הואשם בקידום תיאוריות גזעניות, וזמן קצר לאחר מכן נאלץ לפרוש מתפקידו כבכיר במעבדת קולד ספרינג הרבור. אף שהתנצל, הוא חזר על טענות דומות בסרט דוקומנטרי משנת 2019, שם טען כי הבדלים בהישגים במבחני IQ בין גזעים - אשר רוב המדענים מייחסים לגורמים סביבתיים - הם "גנטיים".
"האירי הקשוח"
ג'יימס דיואי ווטסון נולד בשיקגו ב-6 באפריל 1928, וסיים תואר ראשון בזואולוגיה באוניברסיטת שיקגו בשנת 1947. הוא קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת אינדיאנה, שם התמקד בגנטיקה. בשנת 1951 הצטרף למעבדת קוונדיש בקיימברידג', שם פגש את קריק והחל במרוץ לפענוח המבנה הכימי של ה-DNA.
הסליל הכפול - שכאילו חיכה שיגלו אותו - פתח את הדלתות למהפכה הגנטית. במבנה שהציעו קריק וווטסון, "שלבי הסולם" של הספירלה המפותלת מורכבים מזוגות של כימיקלים הנקראים נוקלאוטידים או בסיסים. בסוף מאמרם משנת 1953 כתבו: "לא נעלם מעינינו כי הזיווג הספציפי שאנו מציעים מצביע מיד על מנגנון אפשרי להעתקה של החומר הגנטי".
משפט זה, שנחשב לעיתים ל"התבטאות הצנועה ביותר בהיסטוריה של הביולוגיה", הביע את ההבנה שהמבנה הבסיסי של ה-DNA מסביר כיצד ניתן להעתיק בדיוק מושלם מידע גנטי מדור לדור. מכאן נולדו ההנדסה הגנטית ושלל טכנולוגיות DNA אחרות.
לאחר עבודתם על ה-DNA נפרדו דרכיהם של קריק וווטסון. ווטסון היה אז רק בן 25, ולמרות שלא חזר על הישג מדעי ברמה דומה, נותר דמות מרכזית במדע. "הוא נאלץ להבין מה לעשות עם חייו אחרי שהשיג הישג כזה בגיל כה צעיר", סיפר הביולוג מארק פטשנה, שפגש את ווטסון בשנות ה-60 של המאה הקודמת ונשאר ידידו, בראיון לרויטרס בשנת 2012. "הוא מצא איך לעשות דברים שמתאימים לחוזקות שלו".
החוזקה הזו, אמר פטשנה, הייתה "לשחק את דמות האירי הקשוח" - ולנצל אותה כדי להפוך לאחד המנהיגים של המעבר של ארצות הברית לחזית הביולוגיה המולקולרית.
בשנת 1956 הצטרף ווטסון למחלקה לביולוגיה באוניברסיטת הרווארד. "המחלקה לביולוגיה חשבה שביולוגיה מולקולרית היא רק אופנה חולפת", סיפר הביוכימאי גידו גוידוטי מהרווארד. "אבל כשווטסון הגיע, הוא מיד אמר לכולם - למדענים שהתמקדו באורגניזמים שלמים ובאוכלוסיות, לא בתאים ובמולקולות - שהם מבזבזים את זמנם וצריכים לפרוש".
5 צפייה בגלריה
הספר של ווטסון "הסליל הכפול", יצא לאור בעברית ב-2005 בהוצאת "ידיעות ספרים"
(צילום: אתר עברית)
האמירה הזו הקנתה לו אויבים מושבעים בקרב ביולוגים מסורתיים, אך מצד שני הוא גם משך אליו מדענים צעירים וסטודנטים לתארים מתקדמים שהובילו בהמשך את מהפכת הגנטיקה.
בשנת 1968 עבר ווטסון להפוך את חזונו למוסד של ממש במעבדת קולד ספרינג הרבור בלונג איילנד, תוך שהוא מחלק את זמנו בין המעבדה להרווארד במשך שמונה שנים. באותם ימים תוארה המעבדה כ"שלולית שורצת יתושים", אך פטשנה אמר: "ג'ים הפך אותה למוסד תוסס ברמה עולמית".
פרויקט הגנום האנושי
בשנת 1990 מונה ווטסון לעמוד בראש פרויקט הגנום האנושי, שמטרתו הייתה למפות את סדרם של שלושת מיליארדי יחידות הכימיות המרכיבות את מכלול ה-DNA האנושי. כאשר המכונים הלאומיים לבריאות (NIH), שמימנו את הפרויקט, החליט להגיש בקשות פטנט על רצפים מסוימים של DNA, תקף ווטסון את מנהל המכון והתפטר, בטענה שהידע על הגנום צריך להישאר נחלת הכלל.
בשנת 2007 היה האדם השני בעולם שגנום מלא שלו רוצף במלואו. הוא הפך את המידע לציבורי, בטענה שהחששות מפני "פרטיות גנטית" מוגזמים - אך ביקש לא לדעת אם ברשותו גן המקושר לסיכון מוגבר למחלת אלצהיימר. עם זאת, התברר כי יש לו גן הקשור לנטייה לחיפוש חידושים והרפתקאות.
ב-2003 אמר בראיון למגזין Discover כי ההישג שעליו הוא גאה ביותר אינו גילוי הסליל הכפול - "שבלאו הכי היה מתגלה תוך שנה-שנתיים" - אלא ספריו. "גיבוריי מעולם לא היו מדענים", הוא אמר. "הם היו גרהאם גרין וכריסטופר אישרווד - אתה יודע, סופרים טובים".
ווטסון טפח על תדמית "הילד הרע" שיצר לעצמו ב"סליל הכפול", אמרו חבריו, והוא חיזק אותה בספרו משנת 2007, "Avoid Boring People" ("הימנע מאנשים משעממים").
ווטסון היה נשוי ואב לשני בנים. הוא נהג להתבטא בפומבי בזלזול כלפי נשים ולהתרברב בחיזור אחר מה שכינה "פופסיז" (popsies – סלנג בריטי לנערות יפות), אך באופן אישי עודד נשים רבות במדע, בהן הביולוגית ננסי הופקינס מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT).
"אני בהחלט לא חושבת שהייתה לי קריירה במדע אלמלא תמיכתו", אמרה הופקינס, שהתבטאה במשך שנים נגד אפליה כלפי נשים במדע. "ג'ים תמך בי ובנשים אחרות בצורה עצומה. זה דבר שקשה להבין."
