תמונה אחת, שבה נראים המוני פלסטינים מקיפים את הכריש הלווייתני שנראה לאחרונה מול כמה חופים בישראל, כשהוא קשור, נגעה בליבם של רבים. הכריש הייחודי, שנחשב לדג הגדול ביותר בעולם, ניצוד או נסחף לחוף והוקף בידי ההמון באזור חאן יונס. בעמותת כרישים בישראל אפילו נתנו לו את השם "אופק", מה שהעמיק את הצער נוכח ההתפתחות האכזרית.
ד"ר עדי ברש, מנכ"לית עמותת כרישים בישראל, שמתמחה בדגי סחוס וחברה בקבוצת מומחי הכרישים באיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (IUCN), אומרת כי מדובר בוודאות בכריש הלווייתני. היא הביעה את צערה העמוק על המקרה. "כריש לווייתני הוא אחד מבעלי החיים הגדולים והמרשימים ביותר בעולם. זה פשוט מעציב אותי", אומרת ד"ר ברש.
פלסטינים מקיפים את הכריש הלווייתני בחאן יונס
"מהתיעוד שראיתי, אין לדעת בוודאות אם הכריש הלווייתני אכן ניצוד בחופי חאן יונס, או שמא נסחף לחוף. מכיוון שעקבנו אחריו בשבועיים האחרונים, ולפי צורת השחייה וקצב ההתקדמות שלו לאורך החוף, לא נראה לי שהוא היה במצוקה, כך שההערכה המושכלת היא שהוא ניצוד", אומר ד"ר אביעד שיינין, מנהל תחום טורפי-על בתחנת מוריס קאהן לחקר הים של בית הספר למדעי הים ע"ש ליאון צ'רני באוניברסיטת חיפה. לדבריו, "הערכה זו מתחזקת נוכח הטווח הקרוב לחוף שהכריש שחה בו והעובדה שהעזתים פורסים רשתות דיג קרוב לחוף".
בעמותת כרישים בישראל עוקבים כבר חמש שנים אחרי דיג כרישים ובטאים (בהם טריגונים, "חתולי ים") מרצועת עזה. ראם נרי, מתנדב בעמותה, עקב ברשתות החברתיות אחרי פרסומים של חנויות דגים ברצועה. מהמחקר אפשר לראות שמינים רבים של כרישים ובטאים נדוגים יום-יום, כולל מינים נדירים ומינים בסיכון גבוה מאוד. ד"ר ברש מתריעה: "הדיג ברצועת עזה הוא בעיה אקולוגית חמורה. למינים הנודדים יש סיכוי גבוה מאוד להיתפס והרצועה נעשית מעין חור שחור שבו נעצרת הנדידה של מינים רבים בסיכון. כך גם ה'מנטה' המקומית – כנפתן ים-תיכוני שנדוג בעשרות כל שנה באביב".
מין הכריש הלווייתני (Rhincodon typus) זוהה לראשונה באפריל 1828, לאחר שפרט בגודל של 4.6 מטרים ניצוד בעזרת צלצל בטייבל ביי שבדרום אפריקה. הדג הגדול בעולם, שאורך גופו נע לרוב סביב 12 מטרים בממוצע, תואר בשלב מאוחר יותר בידי זואולוג בשם אנדרו סמית', רופא צבאי שהיה מסופח לחיילים בריטים שהוצבו בקייפטאון.
שמו של הדג, "כריש לווייתני", נובע מהפיזיולוגיה שלו – מדובר בכריש שגודלו כגודל לווייתן וטכניקת האכילה שלו דומה לזו של הלווייתן – סינון המזון מתוך המים. "למרות גודלו העצום, הכריש הלווייתני ניזון בעיקר מפלנקטון, אצות, סרטנים ודגים קטנים שהוא מסנן מהמים באמצעות פיו הגדול. הוא אינו טורף יונקים ימיים או דגים גדולים", מסביר ד"ר שיינין.
יצור שלֵו ועדין
לעיתים הוא מכונה "הענק העדין של האוקיינוס", שכן משקלו יכול להגיע לעשרות טונות (יותר מ-21.5 טונות בפרטים הגדולים שתועדו), אבל הוא אינו מאיים על בני אדם ונחשב ליצור שלֵו ועדין. צוללים למיניהם נוהגים לשחות בקרבתו, והוא מגלה לעיתים סקרנות כלפי בני אדם (במיוחד כרישים צעירים).
"לכריש הלווייתני יש שיניים קטנטנות, כך שהוא לא יכול לנגוס ולפצוע, בשונה מהמקרה שבו הצולל ברק צח נהרג בתקיפת כריש עפרורי (Carcharhinus obscurus) בחופי חדרה, מפני שלכריש הזה יש שיניים גדולות יותר", אומר ד"ר שיינין. "חרף זאת, מצבו מוגדר כמין בסכנת הכחדה על ידי האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע, בעיקר בשל ציד ודיג מסחרי או חובבני, פגיעות מכלי שיט וזיהום ימי". אוכלוסיית הכרישים הלווייתניים העולמית מוערכת בין 130 אלף ל-200 אלף פרטים, אך מדובר בהערכות בלבד, שכן הנדידות התכופות מציבות אתגר במעקב אחריהם.
לדברי ד"ר שיינין, הכריש הלווייתני מצוי בכל האוקיינוסים הטרופיים והחמים ברחבי העולם, אך לא נמצא באזורים הארקטיים או בים התיכון באופן קבוע. הוא נמצא בדרך כלל באזורים שבין קווי הרוחב 30 מעלות צפון ל-35 מעלות דרום, מכיוון שהוא מעדיף לשחות במים שהטמפרטורה שלהם נעה סביב 21–30 מעלות צלזיוס.
בעבר, במיוחד במזרח אסיה ובמקומות מסוימים באוקיינוס ההודי, הכרישים הללו ניצודו באופן מכוון בשל בשרם, סנפיריהם ושמן הכבד שלהם, שהיה מבוקש מאוד למטרות שונות, כולל קוסמטיקה ותוספי תזונה. למרות איסורים גלובליים ורגולציות מקומיות רבות, המסחר במוצריהם עדיין מתקיים באופן לא חוקי בחלק מהמקומות.
לעיתים קרובות הכרישים הלווייתניים נלכדים בטעות ברשתות דיג גדולות, מכיוון שהם נוטים לשחות עם להקות דגים אחרות, כמו למשל דגי טונה. הלכידה כ"שלל לוואי" במכמורות עלולה לגרום לפציעתם או למותם. "מאחר שהכרישים הלווייתניים שוחים לאט ומבלים חלק ניכר מזמנם ליד פני המים כדי לסנן מזון, הם פגיעים במיוחד להתנגשויות עם כלי שייט קטנים ומהירים ויש סכנת פגיעה מהמדחף של הסירות", מציין ד"ר שיינין. "אם לא די בכך שאזורי ההתקבצות והנדידה שלהם חופפים באופן משמעותי לנתיבי ספינות תעשייתיות, התנגשות עם מדחף או גוף של ספינה גדולה עלולה לגרום לפציעות חמורות וקטלניות".
ההתחממות הגלובלית ועליית טמפרטורת המים עלולות לשנות את דפוסי הנדידה של הכריש הלווייתני ולהשפיע על זמינות הפלנקטון, שעליו הוא מתבסס בתזונתו. שינוי בנדידה עלול לחשוף אותו ליותר סיכוני דיג או התנגשויות.
גם לפיתוח החופים ולזיהום יש משקל רב, שכן הם עלולים לפגוע בבתי הגידול הימיים התומכים בשרשרת המזון שלהם. תיירות צלילה עם כרישים לווייתניים, שהפכה פופולרית מאוד, עלולה להיות איום כאשר היא אינה מנוהלת כראוי.
את הכריש הלווייתני קל לזהות הודות למבנה ראשו הרחב והשטוח, פה ענק (שיכול להגיע לרוחב של כ-1.5 מטר), בטן לבנה וגב אפור-כחול שמעוטר בנקודות לבנות ובפסים. דוגמת הנקודות הזו ייחודית לכל פרט, ממש כמו טביעת אצבע, ומשמשת חוקרים לזיהוי ולספירת האוכלוסייה. מדובר במין ששוחה לאיטו, במהירות ממוצעת של כ-5 קמ"ש. הוא נודד למרחקים גדולים, כאשר תנועתו קשורה לרוב לפריחת הפלנקטון.
איפה יש סיכוי לראות אותם?
אף על פי שהכריש הלווייתני חי במים פתוחים, הוא נצפה גם במים רדודים יותר ליד החופים, בלגונות של אטולי אלמוגים ושוניות, ולעיתים קרובות ליד שפכי נהרות. הוא מבלה את רוב זמנו באזור המואר של האוקיינוס, אך תועדו מקרים שבהם הוא צלל לעומק של כמעט 2,000 מטרים.
בשל נדידתו בעקבות מקורות המזון, ישנם מספר אתרי התקבצות עונתיים ומוכרים שבהם הסיכוי לצפות בו גבוה במיוחד: שונית נינגאלו (Ningaloo) במערב אוסטרליה שבה יש התקבצות גדולה בין מרץ ליולי, חצי האי יוקטן (Yucatán) במקסיקו שבו הוא נצפה בעיקר בחודשים מאי עד ספטמבר, לה פאז (La Paz) במפרץ קליפורניה שבו הוא נצפה בעיקר בין אוקטובר לאפריל, במקומות כמו דונסול (Donsol) ואוסלוב (Oslob) בפיליפינים, באיים כמו אוטילה (Útila) בהונדורס בעיקר באפריל ומאי, ובאיי גלאפגוס (Galápagos) באקוודור. אפשר להבחין בכרישים לווייתניים גם ברחבי האוקיינוס ההודי, בים סוף (מפרץ סואץ, מפרץ עקבה), במלדיביים ובמפרץ גינאה.
אוכלוסייתו העולמית של הכריש הלווייתני ירדה ביותר מ-50% במהלך 75 השנים האחרונות. בגלל קצב הרבייה האיטי שלהם ותקופת חייהם הארוכה (הם מגיעים לבגרות מינית רק בגיל מאוחר), אוכלוסיית הכרישים הלווייתניים מתקשה להתאושש מקצב התמותה הגבוה הנגרם בידי האיומים השונים. "מפרץ אילת, שהוא חלק מים סוף, הוא חלק מבית הגידול הטבעי של הכריש הלווייתני באוקיינוס ההודי. לכן, תצפיות של כרישים לווייתניים באילת הן תופעה מוכרת יותר ומתרחשות כמעט מדי שנה, בעיקר בחודשי האביב והקיץ, כשהכרישים מגיעים לאזור בדרך כלל בחיפוש אחר מזון", מסבירה ד"ר ברש.
את תיעוד הכרישים הלווייתניים שמצולמים באילת מעלים בעמותת כרישים בישראל למאגר מידע בינלאומי, במטרה לזהות את הפרטים וללמוד על הרגלי התנועה שלהם. כאמור, דפוס הנקודות על גופם ייחודי לכל פרט ומאפשר זיהוי יחודי. "את הכריש שהגיע לים התיכון לא יכולנו לבחון מכיוון שהראות במים לא אפשרה תמונות איכותיות מספיק", אומרת ברש.
לעומת זאת, עד לאחרונה, תצפיות של כריש לווייתני בחופי הים התיכון של ישראל היו נדירות ביותר (ואף לא מאומתות רשמית). הכריש הלווייתני אינו נחשב לחלק קבוע מהמערכת האקולוגית של הים התיכון. בעת האחרונה, תועדו מספר תצפיות נדירות ומאומתות של הכריש הלווייתני לאורך חופי הים התיכון, באשדוד, באשקלון, בבת ים, בתל אביב ובנתניה.
ד"ר שיינין אומר כי "כל תצפית כזו נחשבת לאירוע מחקרי בעל ערך רב, המספק מידע על דפוסי הנדידה האפשריים של מין זה". הוא מוסיף כי מדובר באירוע השלישי שבו נצפה כריש לווייתני בודד בים התיכון, לאחר שפרט אחד נצפה במימי טורקיה בשנת 2021 ובמימי ספרד בשנת 2022.
"הגעתו לחופי ישראל היא לא עניין של מה בכך", מדגישה ד"ר ברש, "ייתכן שהכריש היגר אלינו מים סוף דרך תעלת סואץ שהורחבה מאוד בשנים האחרונות. אבל ייתכן גם שהגיע מהאוקיינוס האטלנטי, שבו כן נצפים כרישים לווייתניים".
"סביר להניח שהוא הגיע לכאן בטעות, למרות שמזרח הים התיכון נחשב כמעט טרופי – פרט שככל הנראה טעה בניווט", מוסיף ד"ר שיינין.
הכריש הלווייתני הוא ערך טבע מוגן בישראל. צוללים ושחיינים נדרשים לשמור מרחק ולכבד את נוכחותו כדי לא להפריע לו. יש לשמור על מרחק בטיחות של ארבעה מטרים לפחות ואין לגעת בכריש, לרדוף אחריו או לנסות לרכוב עליו. כמו כן, מומלץ לא לחסום את נתיב השחייה שלו או לשחות לפניו. על משיטי כלי שיט להקפיד על צופה עומד, ובקרבת הכריש (עד 15 מטר) יש לנטרל מנוע או לשוט במהירות נמוכה (עד 8 קשר).
ד"ר שיינין מעיר כי אכילת כרישים, באופן גורף, נהוגה ברצועת עזה. דבריו נאמרים נוכח העובדה שעד לשנת 2005 הכרישים בישראל לא הוגדרו כמין מוגן, מה שהוביל דייגים לצוד אותם ולמכור אותם לסוחרים עזתים.
