השמש הקופחת של תחילת הקיץ עדיין לא הגיעה לשיאה, אבל בנחלי הצפון המציאות כבר נראית כמו סוף אוגוסט צחיח במיוחד. נחל הבניאס, אחד מהמקורות של הירדן, "כבר מתייבש בצורה מאוד משמעותית ובקצב מהיר", מזהיר ד"ר אסף צוער, מנהל אגף הסביבה ברשות הטבע והגנים. נחל הדן, שהיה פעם סמל לשפע מים קפואים וגועשים, מציג היום ספיקות מים שאופייניות לסוף עונת היובש, שכמותן לא נצפו לפחות ב-100 השנים האחרונות. והירדן ההררי, עורק החיים של האזור, זורם במפלסים "מאוד נמוכים, שאפילו בסוף הקיץ אנחנו לא רואים", מוסיף צוער בדאגה.
אין מים בירדן באזור גשר הפקק
(צילום: רשות הטבע והגנים)
היובש הקיצוני, תוצאה של השנה השחונה ביותר שידעה ישראל מאז החלו המדידות, הפתיע את כולם בעוצמתו. אך מה שמפתיע ומקומם עוד יותר, אומרים בחברה להגנת הטבע וברשות הטבע והגנים, הוא האופן שבו המדינה בוחרת להתמודד עם המשבר ולהנחית "מכת מוות" על מקורות הירדן, ולשאוב את המים הזורמים בהם כמעט לחלוטין.
במקום להזרים "חמצן" לאזור המוכה, ולהשאיר את המים לטבע, לצד מתן פיצויים להפסדים של חקלאי האזור הנחשב ל'אסם הפרי של ישראל', במועצת רשות המים פועלים כעת להוריד את כמות המים שזורמים בנחלים הרבה מעבר למינימום הדרוש להם. זאת, כדי להפנות מים להשקיית הגידולים החקלאיים באזור. מדובר ביותר מחצי מהמים הזורמים בנחלים.
צוער מסביר כי "כבר התקבלה החלטה על קיצוץ אם תהיה שנת בצורת והנחלים יקבלו כמות מים מינימלית של 1.3 קוב לשנייה ועכשיו מתכוונים להקטין אותה לעד 0.8 קוב לשנייה. זו ירידה בכשליש מכמות הזרימה והיא משמעותית, כי כשנותנים מעט וממנו מורידים שליש זה מביא לנזקים אדירים ולהשלכות רחבות היקף שפוגעים בכל המערכת האקולוגית שחיה במים ובסביבותיהם".
בחברה להגנת הטבע יצאו בקמפיין ציבורי שבו קראו לציבור לשלוח התנגדויות להחלטת מועצת המים, שעומדת כעת לשימוע ציבורי. "אנחנו מתכוונים לפנות לציבור ולהסביר את ההחלטה חסרת האחריות, ברמות של שנות ה-50 של המאה הקודמת, של ייבוש החולה, כשלא הייתה בכלל מודעות למחירים שלה", אומרת דנה טבצ'ניק, מנהלת תחום נחלים בחברה להגנת הטבע. היא סבורה כי "להחליט להפחית חצי מכמות המים בירדן ההררי ללא חוות דעת סביבתית והבנה אפילו בסיסית של אילו השלכות אקולוגיות יהיו לכל האזור - היא אירוע בלתי נתפס".
בשונה משאר חבלי המדינה, אזור אצבע הגליל והגולן הוא מערכת מים סגורה שאינה מקבלת מים מהמוביל הארצי ואין בה מתקני התפלה לחקלאות. צוער מדגיש כי "אין פה בעיה של מי שתייה, אלא בעיה של מים לחקלאות שבאה על חשבון הטבע. אם המדינה הייתה מסתכלת על זה בצורה הוליסטית, היא הייתה צריכה לפצות את החקלאים, כי אותם ניתן לפצות. את הטבע לא ניתן לפצות, ולזרוק כסף לדגים או לצמחיה אם אין להם מים".
לדבריו, "רשות המים, בתור המבוגר האחראי, צריכה לעשות פה סדר ולדרוש מהחקלאים גם לנהל את המים בצורה נכונה וחסכנית, ולא לפגוע בהזרמות המינימליות לטבע. יכול להיות שבתקופות מסוימות יקצצו לטבע, אבל לא ייתכן שיקצצו בצורה חדה כזאת וללא חשיבה ומידתיות".
הפגיעה בטבע, מסביר צוער, היא רב-מערכתית. "מערכת הדן היא מאוד מיוחדת. היא מערכת של מים יחסית קרים שזורמים מהר והם עשירים בחמצן. על פי מחקרים, כשעוצמת הזרימה חלשה יותר, היא משנה את איכות המים ומשנה את הצמיחה מסביב. כל הביולוגיה והמצב של הנחל מושפעים מזה".
גם בשמורת החולה, אתר בעל חשיבות בינלאומית, חוששים מההשלכות. "שמורת החולה היא השמורה השנייה בישראל, יחד עם עין אפק, של בתי גידול לחים באמנת רמסר," אומר עידו שקד, מנהל השמורה. "ככזאת, נושא צמצום אפשרי של כמויות המים לשמורה עלול לפגוע במרקם העדין של בתי הגידול ובבעלי חיים ובצמחים נדירים".
לא רק הטבע נפגע, אלא גם הכלכלה המקומית צפויה לחטוף מכה שרק תחמיר את מצבה אחרי המלחמה. "היום רוב חברות הקייאקים כבר לא פועלות כי אין להם מספיק מים בשביל לעשות שיט", מציין צוער.
"אף גורם במדינה – לא משרד הגנת הסביבה, ולא האוצר, ולא החקלאות –אמר שהוא מכיר בכך שזו שנה שלא הייתה מעולם, וש'תעצרו את הגידולים ונדאג לפיצוי שיאפשר לכם להתקיים ולעבור אותה'. אף אחד לא נמצא באירוע הזה"
עופר גרשוביץ, מנכ"ל שותפות ג"ג של "החברה לפיתוח הגליל", המעבדת שטחים חקלאיים של עשרות קיבוצים בגליל העליון, מתאר מציאות קשה מנשוא. "צמצמנו את השטחים של גידולי השדה בלמעלה מ-60 אחוז, ולמעשה השארנו בעיקר רק שטחים לגידול מעט מזון לבעלי חיים ברפתות וכדומה. אנחנו זקוקים למים למטעים שלא יתייבשו". הנתון שהוא מציג על נחל הדן מבהיל: "הספיקה של הדן היום, לעומת הממוצע לתקופה מקבילה, היא מחסור של 80 אחוז. זה מצב שלא היה מעולם, מאז תחילת המדידות. אנחנו לא מכירים תרחיש קיצון שכזה וחייבים להיערך לזה".
התחושה בקרב החקלאים וגורמי הסביבה היא של הפקרה וחוסר מעש מצד המדינה. בנייר העמדה שהוציאו בחברה להגנת הטבע מזכירים כי "אין זו הפעם הראשונה שאנו חווים שנות בצורת. בשנת 2018 בעקבות רצף השנים השחונות (2018-2014), התקבלה החלטת ממשלה להתמודדות עם תקופות בצורת ממושכות ובה חיבור האזורים המנותקים (מעלה כינרת, רמת הגולן, עמקים מזרחיים והגליל המערבי) למערכת המים הארצית, זאת בכדי למנוע את התלות המוחלטת של היישובים והחקלאות בזרימת המים בנחלים. לצערנו, החלטה זו לא מומשה באזור מעלה כנרת, וכיום, כששוב אנו חווים בצורת קיצונית, אין לרשויות את הכלים והתשתיות לנהל את המשבר, ושוב ברירת המחדל היא לשאוב בכל הכוח ממקורות המים הטבעיים, מה שבאופן מידי מוביל לפגיעה קשה בהם ואף להתייבשותם".
טבצ'ניק סבורה כי המענה למחדלי המדינה לא יכול להיות בדמות פגיעה במי שאינו יכול להיאבק בכך: "נקבע כי הטבע הוא צרכן שווה ערך בישראל לכל צרכני המים בישראל, כולל החקלאים, ובגלל שאין לו פה ואין לו לובי תמיד לוקחים לו". לדבריה, "יש לנו הערכה גדולה לחקלאים והם גם רוצים את הנחלים פה. אין להם מים להשקיה בשל התנהלות המדינה והיא זו צריכה לפצות אותם, וכבר אתמול לטפל בחיבור האזור הזה למוביל המים הארצי".
אלא שהחקלאים שעוד לא התאוששו משנה וחצי של מלחמה ועבודה תחת אש נלחמים כעת על כל טיפת מים. "נכון לדקה זו", אומר גרשוביץ במרירות, "אף גורם במדינה – לא משרד הגנת הסביבה, ולא האוצר, ולא החקלאות –אמר שהוא מכיר בכך שזו שנה שלא הייתה מעולם, וש'תעצרו את הגידולים ונדאג לפיצוי שיאפשר לכם להתקיים ולעבור אותה'. אף אחד לא נמצא באירוע הזה, ומחכים לעוד שלוש או ארבע שנים שיגיע דוח מבקר המדינה שיגיד למה אף אחד לא עשה דבר".
ירון בלחסן, מנכ"ל ארגון מגדלי הפירות מצטרף לקריאה: "המדינה חייבת לתת פיצויים לחקלאי הצפון על ההפסדים הצפויים שוב. אם רוצים ביטחון תזונתי ושהמחרשה תעבוד עד קצה הגבול, חייבים להבטיח שהם יוכלו להמשיך לעבוד ולגדל פה את החקלאות הישראלית".
מרשות המים נמסר בתגובה: "בשל הבצורת הקשה, שפיעת המעיינות וזרימת המים בנחלי הצפון נמצאת בשפל היסטורי. המים בנחלים משמשים לטבע, לקייט (כקיאקים) ולהשקיית השדות החקלאיים בעמק החולה ובאצבע הגליל. אופן חלוקת המים בין הצרכנים השונים נקבע בכללי המים, כדי לאזן בין הצרכים, וקובע את הספיקה המינימאלית במורד נהר הירדן. חלוקה זו התבססה על הזרימה ההיסטורית, אך בבצורת הקיצונית של השנה, היא לא משאירה מים לשימוש חקלאי. לכן מוצעת נקודת איזון חדשה, לשנה חריגה זו".
עוד נמסר כי "בנקודת האיזון החדשה, האספקה לחקלאות תפחת ביותר מ-20 מיליון מ"ק ובעקבות זאת, כבר יובשו עשרות אלפי דונם של גידולים באזור - רובם גידולים עונתיים. בכדי לאפשר את המשך שאר החקלאות, נקודת האיזון מציעה גם ירידה של הכמות שתזרום בנחל, לכמות דומה שזרמה בשנות בצורת קודמות. הדבר עלול להביא לפגיעה בטבע, אך כאמור הוא נועד על מנת לאזן בין הצרכים השונים של טבע וחקלאות. מאחר שמדובר בשינוי כללים על פי חוק המים, מועצת רשות המים פירסמה את הכוונה להתייחסות הציבור, ואנו מבקשים לקבל התייחסויות שיוכלו להשפיע ולסייע בקבלת ההחלטה המיטבית, בנסיבות העניין".
