"העיר המורעלת", סדרת הדרמה החדשה של נטפליקס, מציגה עיבוד טלוויזיוני למקרה אמיתי וקשה שבו זיהום תעשייתי בעיירה קורבי באנגליה גרם ללידה של תינוקות פגועי גפיים ועם מומים נוספים. הסיפור בסדרה מתאר איך טיפול זחוח ורשלני בקרקע המזוהמת במתכות כבדות במהלך השבחה של אתר תעשייתי מקומי ישן, גרם לפיזור אבק רעיל באוויר אותו נשמו נשים הרות, שבתורו גרם לפגיעה בוולדים.
אבל הסיפור האמיתי שהסדרה מגוללת הוא סיפורן וליתר דיוק מאבקן של האימהות בקורבי למען ילדיהן ולחשיפת האמת. הדרמה הנפרסת לפנינו עוסקת בחיי היום יום של האימהות וילדיהן, מגילוי המומים בלידה, דרך ההבנה שמדובר במשהו גדול יותר ומערכתי ועד למשפט. היא מציגה נשים חזקות אך מוחלשות בעיירה פריפריאלית שכל קיומה תלוי בתעשייה המקומית ובחסדי גברים מדושנים מחשיבות ומכוח. נשים הנאבקות בגידול הילדים ולא פעם בבעל, בנטישה, אפילו בדיכאון. נשים שלא נראות, שמוקטנות שלא "נספרות", אבל שנחושות וגם מצליחות להשיג צדק.
כמו בסרטים "ארין ברוקוביץ'", "פרשת המים" (באנגלית: Dark Waters) ו"תביעה אזרחית" (באנגלית: A Civil Action), המציגים איך חברות גדולות ועשירות מזהמות מקורות מים, לפעמים אפילו ביודעין, ומתנערות מהאחריות להשלכות של הזיהום על הציבור הרחב ואפילו על עובדיהן, גם בעיר המורעלת חוזרים אותם המוטיבים. בצע כסף ושחיתות, רשויות מקלות ומעלימות עין מול יזמים חזקים, זלזול בתקנות ובחוקים, ניסיונות טיוח ללא לקיחת אחריות ופגיעה בשכבות חלשות, הם רק חלק מהנושאים שעולים בסדרה.
גם כאן היו א.נשים טובים אחדים, נבחרי או עובדי ציבור, שלא עמדו מנגד וביקשו להתריע ולשנות, גם כשנתקלו באטימות ובהתנכלות. גם כאן קשה היה לקשור בין סיבה לתוצאה ובעיקר למצוא מומחים שמוכנים לעשות זאת, ומנגד מומחים מטעם הרשויות או ההגנה הגישו דוחות מוטים ומטעים. גם כאן לתקשורת היה תפקיד מפתח בחשיפה של העוולות ובגיבוש המאבק. וגם כאן רק מאבק אזרחי נחוש הביא לבסוף לחשיפת האמת ולמעט צדק, גם אם הסיפור הסתיים בהסכם בין הצדדים ועימו פיצוי כספי אבל ללא מסקנות אישיות.
צפייה בסדרה העיר המורעלת חייבת להזכיר לנו שלא מדובר רק על מקרים מהעבר הרחוק או ממקומות מרוחקים, אלא שכל אלו יכולים להתרחש גם כאן ועכשיו. מדינת ישראל היא מדינה קטנה, צפופה ומתועשת, ומפעלי תעשייה רבים פועלים בסמיכות ליישובים ולתושבים. קרקעות מזוהמות במתכות כבדות, בדלקים ובחומרים נדיפים ומסרטנים נמצאות באזורי תעשייה, אבל גם בלב ליבן של ערים ומתחת לבתי מגורים ובתי ספר. גם כאן הרשויות לא פעם מקלות ראש. גם כאן שיקולים פוליטיים וכלכליים צרים וזרים מאיימים לא פעם על בריאות הציבור ועל הסביבה הטבעית.
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דוד גרינשפןהצורך המתמיד לאזן בין היבטים כלכליים, חברתיים וסביבתיים, מחייב את הרשויות, התעשיינים והציבור הרחב לקחת אחריות ולהעמיק את המחויבות לשמירה על בריאות הציבור ובריאות הסביבה. אכיפה סביבתית אזרחית היא כלי רב כוח, אבל חשוב מאוד להיות עם היד על הדופק כדי למנוע את הזיהום והפגיעה מראש ולא רק להילחם לצדק לאחר מעשה.
פרופ' עדי וולפסון הוא ראש המסלול לתואר שני בהנדסה ירוקה במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספרים "המשבר הגדול – עידן האדם: בין מבט מקרוסקופי למבט מיקרוסקופי" (פרדס, 2023) ו"צריך לקיים – אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
