משימה פרטית עם נגיעה ישראלית
המשימה הפרטית הרביעית של חברת אקסיום, AX-4, שוגרה ביום רביעי השבוע אחרי שורה של דחיות. ביום חמישי אחר הצהריים, שעון ישראל, עגנה החללית בתחנת החלל הבינלאומית, וארבעת אנשי הצוות שלה הצטרפו לשבעת אנשי הצוות המאיישים כעת את התחנה. זו הייתה טיסת החלל הראשונה של חללית דרגון חדשה, שקיבלה את השם גרייס (Grace).
המשימה מכפילה את מספר הנציגים הרשמיים של הודו שיצאו לחלל. המדינה המאוכלסת ביותר בעולם שלחה עד כה אסטרונאוט אחד ויחיד – ליתר דיוק קוסמונאוט – ראקש שארמה (Sharma), שטס ב-1984 לשבוע בתחנת החלל סליוט 7, במסגרת שיתוף הפעולה של ארצו עם ברית המועצות. עכשיו מצטרף אליו אחד מאנשי הצוות של המשימה הפרטית, הטייס ההודי שובנשו שוקלה (Shukla), בן 39, שהוא גם האזרח הראשון של הודו שמגיע לתחנת החלל הבינלאומית.
עגינת משימת אקסיום 4 בתחנת החלל הבינלאומית
(צילום: נאס"א / רויטרס)
כמו במשימות הקודמות של חברת אקסיום, הפיקוד על המשימה נמסר לאסטרונאוט מקצועי, במקרה זה האסטרונאוטית פגי ויטסון (Whitson) שמחזיקה בשיא אמריקני של 675 ימים מצטברים בחלל. היא היתה אסטרונאוטית בכירה של נאס”א, ולאחר פרישתה מסוכנות החלל הצטרפה לחברת אקסיום, שנבחרה להקים תחנת חלל פרטית במקום התחנה הבינלאומית שתסיים את תפקידה כנראה בסוף העשור. לוויטסון, בת 65, זה הביקור חמישי בתחנת החלל, שני במשימה של אקסיום, ואולי אפילו לא אחרון.
מלבד ויטסון, כל אנשי הצוות הפעם הם נציגים של סוכנויות חלל לאומיות, ובמקרה שלושתם ממדינות ששלחו נציג אחד לחלל בעבר הרחוק, במסגרת שיתוף הפעולה עם ברית המועצות. המהנדס סוואבוש אוזננסקי-וישנייבסקי (Uznański-Wiśniewski) מסוכנות החלל האירופית הוא הנציג השני של פולין בחלל, והמהנדס טיבור קאפו (Kapu), בן 35, הוא הנציג הרשמי השני של הונגריה בחלל. הנציג הלא רשמי של המדינה היה תייר החלל צ’רלס סימוני (Simonyi), מיליונר אמריקני-הונגרי, שטס פעמיים לתחנת החלל הבינלאומית במימון עצמי ב-2007 וב-2009.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
מיהו הגזע הראשון
את הגשם תן רק בעיתו
לילה לבן: כשהשינה בורחת
הונגריה גם שותפה להמשך המחקר הישראלי לאיתור שדוני ברקים ותופעות אטמוספריות אחרות. בניסויים שמוביל פרופ’ יואב יאיר מאוניברסיטת רייכמן, האסטרונאוטים מנסים לצלם מהחלל תופעות שמתרחשות מעל העננים בזמן סופות ברקים. מדובר בהבזקי אור צבעוניים, מרהיבים ועצומים בגודלם, אבל הם נמשכים לעיתים רק שברירי שניה. כדי לנסות ולתפוס אותם בצילום, האסטרונאוטים צריכים לכוון את המצלמה בדיוק רב לעבר סופות ברקים. זה מתאפשר בזכות הנתונים שמספק יאיר, שמצליב את התחזיות המדויקות למיקומן של סופות ברקים עם מסלולה של תחנת החלל, כך שהוא יכול לומר לאסטרונאוטים בדיוק לאן לכוון את המצלמה בכל שניה.
פרופ' יאיר פיתח את הניסוי במקור למשימת קולומביה ב-2003, עם האסטרונאוט הישראלי הראשון אילן רמון, שאף הצליח לצלם שדוני ברקים מהחלל לפני שהמשימה הסתיימה באסון עם התרסקות המעבורת. מאז הוא בוצע כמה פעמים בתחנת החלל, ובמתכונת הנוכחית ביצע אותו איתן סטיבה, האסטרונאוט הפרטי הישראלי במשימת AX-1 ב-2022, שהחלק הישראלי שלה נקרא משימת רקיע.
4 צפייה בגלריה
הבזק של כ-20 אלפיות השנייה בלבד. שדון הברקים מעל פולינזיה הצרפתית
(צילום: איתן סטיבה, משימת רקיע, באדיבות פרופ' יואב יאיר, אוניברסיטת רייכמן)
משימת רקיע הפכה בהמשך לחברה לתועלת הציבור, ובתיווכה הניסוי נכנס גם למשימות הפרטיות הבאות של אקסיום. הוא הסתיים במפח נפש במשימת AX-2 אך הניב תוצאות מעניינות ב-AX-3. במשימת AX-4 הוא מתבצע בשיתוף פרופסור יוזף בור (Bór) מהמכון ההונגרי לפיזיקה של כדור הארץ ומדעי החלל. “קאפו הוא האסטרונאוט שאמור להוביל את הניסוי, אבל עשינו הדרכה בשיחת וידאו לכל אנשי הצוות, וכולם הביעו עניין בהשתתפות בניסוי ובצילום תופעות כאלה”, אמר יאיר לאתר מכון דוידסון.
פרופ' יאיר ועמיתיו שותפים בהעברת התחזיות לאסטרונאוטים, והם מקווים שהאסטרונאוטים ימצאו זמן לצלם כמה שיותר תופעות. “תפסנו כבר עשרות התפרקויות חשמליות קצרות, אבל עדיין לא הצלחנו לצלם Gigantic Jets – התפרקויות ענקיות בטמפרטורה גבוהה”. הוא ציין כי המצלמה שמשמשת בניסוי לא נשארת בתחנת החלל, אלא נשלחת עם האסטרונאוטים לכל משימה. “זה מצוין, כי היא כמעט לא נחשפה לקרינה קוסמית ואיכות הצילום שלה נשארת גבוהה”. הניסוי הישראלי הוא אחד מכ-60 ניסויים מדעיים ורפואיים שמתוכננים לצוות של AX-4 במהלך כשבועיים בתחנת החלל.
“משימת רקיע מלווה את משימת החלל ההונגרית בשנתיים האחרונות”, הוסיפה מנכ”לית משימת רקיע, הדר ורניק שלו. “ייעצנו להם במיוני האסטרונאוטים, בבחירת המועמד ובהקמת חדר הבקרה של המשימה”.
משימתו של האסטרונאוט ההודי, שוקלה, מעוררת עניין ציבורי רב במדינה העצומה, שגם מפתחת תוכנית משלה לשיגור חלליות מאוישות, ורואה בשיגור נציג לתחנת החלל צעד ראשון בתוכנית. “במסגרת הפעילות של משימת רקיע בליווי משימות חלל, יצרנו שיתוף פעולה עם בית הספר CMS בעיר לקנאו בצפון הודו, ששוקלה הוא אחד מבוגריו”, אמרה ורניק שלו לאתר מכון דוידסון. “ליווינו אותם בפיתוח תוכן חינוכי ותרגום שלו לשפות מקומיות, וכן בהקמת חדר בקרה ומרכז מבקרים. אנחנו מהגופים היחידים בעולם שיודעים ללוות משימות כאלה, ומבחינתו שיתוף הפעולה עם הודו הוא רק תחילת הדרך”.
החללית שטסה לאיבוד
חברה אירופית שמפתחת חלליות המיועדות להטסת מטען – ובהמשך גם בני אדם – למסלול סביב כדור הארץ, איבדה את החללית הלא מאוישת בסיומו של ניסוי שהיא הגדירה “הצלחה חלקית”. החללית Mission Possible, “משימה אפשרית”, של חברת The Exploration Company שוגרה ביום שני השבוע בטיל פלקון 9 של ספייס אקס עם מטענים נוספים מבסיס ונדנברג בקליפורניה. קצת פחות משלוש שעות לאחר השיגור היא הופרדה כמתוכנן מהטיל, והחלה תהליך של חזרה מבוקרת לאטמוספרה בצפון האוקיינוס השקט. בשלב זה החללית תפקדה היטב, והצוות הפעיל מחדר הבקרה כמה ניסויים שהיא נשאה לביצוע בחלל.
4 צפייה בגלריה
הצלחה חלקית. החללית Mission Possible מוצבת הפוך מעל עוד עשרות מטענים של טיל פלקון 9 ששוגר השבוע למשימה השיתופית ה-14
(צילום: SpaceX)
הקפסולה החרוטית שמשקלה 1.6 טונות שרדה את הכניסה לאטמוספרה, ואחרי כמה דקות של נתק צפוי ומתוכנן, בשל התלהטות החללית עקב החיכוך עם האוויר והיווצרות פלזמה סביבה, חודש הקשר עם החללית. הוא נותק שוב דקות אחדות לפני מועד הנחיתה המתוכנן, ובחברה מעריכים כי ייתכן שתקלה במצנחים גרמה לכך שהחללית התרסקה לים ואבדה. “אנו מתנצלים בפני הלקוחות שהפקידו בידינו את המטענים שלהם”, כתבה החברה, והודיעה כי הם חוקרים את נסיבות אובדן החללית.
בהודעה נאמר עוד כי לאחר הפקת הלקחים מהחקירה החברה תתכונן למשימה חוזרת בהקדם האפשרי. משימת Mission Possible הייתה משימת החלל השנייה של The Exploration Company, ששיגרה לפני כשנה חללית הדגמה קטנה בהרבה. ואולם, בשל תקלה בשלב השני של הטיל אריאן 6 בשיגור הבכורה שלו, היא נתקעה במסלול ולא יכלה לבצע את ניסוי החזרה לאטמוספרה. החללית שאבדה השבוע היא אבטיפוס של חללית ניקס שהחברה מפתחת להטסת מטענים לחלל, ובשבוע שעבר הכריזה בסלון האווירי בפריז על תוכניתה לפתח גם גירסה מאוישת של החללית.
לעולם בעקבות השמש
החללית האמריקנית “פרקר” השלימה עוד מעבר קרוב סביב השמש, כשהיא משווה את שיא הקירבה לכוכב שלנו שקבעה במעברים הקודמים בדצמבר 2024 ובמרץ 2025, ומגיעה למרחק של 6.2 מיליון קילומטרים בלבד מפני השמש. היא גם השוותה את שיא המהירות שקבעה אז, כשחלפה ליד השמש במהירות של כ-690 אלף קילומטרים בשעה!
זה היה המעבר ה-24 ליד השמש של החללית ששוגרה ב-2018, והאחרון בשלב הזה של המשימה. בתחילת השבוע אישרו מפעיליה כי גם המעבר הזה הסתיים בשלום, ומכשיריה עדיין תקינים ומתפקדים לאחר שמגיני החום של החללית התמודדו עם טמפרטורות של 900 מעלות צלזיוס ויותר. כעת החללית נכנסת למסלול נינוח יותר סביב השמש, בלי מעברים קרובים, ורק בשנה הבאה אמורה להתקבל החלטה על המשך המשימה.
הנתונים שהחללית אוספת במעברים ליד השמש משמשים לחקר רוח השמש והתפרצויות שמש, תופעות שמשפיעות על תפקודם של לוויינים וחלליות ועל בריאותם של אסטרונאוטים בחלל. הבנה טובה יותר של התופעות ופיתוח יכולת חיזוי של התפרצויות אנרגטיות מהשמש חיוניים לתכנון ולפיתוח של משימות לעומק החלל, לירח ולמאדים.
"החללית ומכשיריה במצב מצוין, ומוכנים להמשך המשימה פורצת הדרך", אמר אריק פוזנר (Posner), המדען הראשי של החללית. "היא תמשיך לחקור את האטמוספרה של השמש, שנכנסת כעת לשלב הדעיכה במחזור הפעילות שלה, שנמשך 11 שנים, וזו הזדמנות מצוינת בשבילנו לחקור את התפתחותה של פעילות השמש בתקופה הזו".
הטלסקופ שישנה את התמונה
מצפה הכוכבים האמריקני החדש על שם האסטרונומית ורה רובין הציג לציבור את התמונות הראשונות מהדגמת היכולות שלו, שהתחילה בהפעלות הרצה לפני כחודשיים. הטלסקופ האמריקאי נבנה בצ’ילה בהשקעה של יותר ממילארד דולר במשך כשלושה עשורים, והתמונות הראשונות שהתפרסמו חושפות את איכות הצילום הייחודית שלו.
4 צפייה בגלריה
תמונות ענקיות באיכות חסרת תקדים. ערפילית טריפיד וערפילית הלגונה, המרוחקות כמה אלפי שנות אור מאיתנו, בתמונה שהורכבה מ-678 צילומים של טלסקופ ורה רובין
(מקור: RubinObs/NOIRLab/SLAC/NSF/DOE/AURA)
הטלסקופ מצוייד במראה ראשית בקוטר 8.4 מטרים, שאינה נחשבת גדולה במיוחד כיום. היתרון הגדול שלו הוא מצלמה משוכללת במיוחד, שגודלה כמכונית קטנה ומשקלה כשלוש טונות. כל צילום שלה הוא בגודל של 3,200 מגה-פיקסל, מה שהופך אותה למצלמה הדיגיטלית הגדולה בעולם.
הטלסקופ הוא בעל שדה רחב במיוחד, כ-10 מעלות רבועות, וכל צילום מכסה שטח של השמיים גדול פי 45 בערך מהירח המלא. הוא אמור לצלם כ-1,000 תמונות כל לילה, ולהשלים צילום של כל השמיים הדרומיים של כדור הארץ כל 4-3 לילות. סקר שמיים כזה מאפשר לחוקרים לעקוב אחר שינויים ותהליכים, לזהות גרמי שמיים לא מוכרים, ובמידת הצורך להפנות אליהם טלסקופים אחרים. לדברי החוקרים הטלסקופ יזהה יותר כוכבים ומערכות שמש מכל טלסקופ אחר לפניו, וגם ישדרג את מערכת ההגנה הפלנטרית בזכות זיהוי של אסטרואידים רבים, בהם כאלה שאולי עלולים לפגע בעתיד בכדור הארץ. זאת נוסף לנסיונות לפתור תעלומות כמו החומר האפל והאנרגיה האפלה.
הטלסקופ יופעל עם שורה של שותפים בינלאומיים, בהם ישראל שתשתף איתו פעולה במסגרת פרויקט טלסקופ החלל הישראלי אולטראסט, שמפותח במכון ויצמן למדע ומיועד לשיגור בעוד כשנתיים. גם הטלסקופ הישראלי יהיה בעל שדה ראייה רחב ומיועד לסרוק את השמיים שוב ושוב, רק שהוא לא יעשה זאת באור נראה אלא בעל-סגול, כך שמבחינות רבות שני המיזמים ישלימו זה את זה. במסגרת ההסכם תהיה למדענים אמריקנים גישה לנתוני הטלסקופ הישראלי ולמדענים ישראלים גישה לנתונים של טלסקופ ורה רובין.
איתי נבו, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
