האיום הנוסף על איראן - שגורמת הרפובליקה האסלאמית לעצמה: קרקעות ברחבי איראן שוקעות בקצב מדאיג, בעיקר עקב שאיבת מי תהום לצרכי חקלאות. חוקרים אומרים כי הדבר מסב נזק בלתי הפיך לאקוויפרים באזורים מסוימים - שכבת סלע תת-קרקעית בעלת נקבוביות או סדקים שבה נאגרים מי תהום. מחקר שפורסם אשתקד בכתב העת Geophysical Research Letters הצביע על כך שאיראן היא בין המדינות המושפעות ביותר בעולם כתוצאה מניצול יתר של מאגרי מי התהום, יחד עם קוסטה ריקה, אינדונזיה, אוזבקיסטן והפיליפינים.
בפרובינציות כמו טהרן, כרמאן ואיספהאן, שם מתרחשת פעילות תעשייתית וחקלאית רבה, הקרקע שוקעת בקצב של יותר מ-30 ס"מ בשנה. התוצאה היא הרס צינורות, מערכות ניקוז ותשתיות חיוניות אחרות. שקיעה אנכית זו של פני הקרקע מתרחשת באיטיות - לפעמים רק כמה סנטימטרים בשנה - אך עם הזמן היא מצטברת ויכולה לגרום לפתע לקריסת הקרקע, עם סדקים ובורות עמוקים.
באיראן דווח על מקרים כאלה בשדות תעופה, בכבישים מהירים ובתחנות רכבת. בחודש שעבר, תושבים בעיר כאשאן פרסמו תמונות ברשתות החברתיות, שהראו כלי רכב שנבלעו בשלמותם בבולענים שנפערו באדמה, מה שעורר חששות לגבי בטיחותם של הנוסעים והתושבים. למרות חומרת הבעיה, הנהגת הרפובליקה האסלאמית נכשלה ביישום מסגרת מקיפה וניתנת לאכיפה לטיפול בשקיעת הקרקעות - ושמרה ברובה על שתיקה בנושא.
אמיר אגאקוצ'אק, פרופסור להנדסה אזרחית וסביבתית ומדעי מערכת כדור הארץ באוניברסיטת קליפורניה באירווין, אמר ל-Forbes כי מכיוון ששקיעת הקרקע הדרגתית, נוח להתעלם מהמצב המסוכן. "חסרה הנראות הדרמטית של אסונות כמו רעידות אדמה ושיטפונות, מה שמאפשר לרשויות לזלזל בסיכונים של התופעה", אמר אגאקוצ'אק. "באיראן, היעדר הטיפול נובע מכך ששקיעת הקרקע נותרה בשולי התכנון הלאומי לאסונות, למרות השלכותיה ארוכות הטווח".
איראן, עם אוכלוסייה של למעלה מ-90 מיליון תושבים, ממוקמת באחד האזורים המועדים ביותר לרעידות אדמה בעולם. רק ביום שישי הורגשה רעידה בעוצמה 5.2, במרחק של כ-200 ק"מ מזרחית מטהרן. איראן יושבת על קווי שבר - סדקים בקרום כדור הארץ שבהם לוחות טקטוניים נפגשים וזזים, מה שהופך רעידות אדמה לתכופות יותר ברחבי המדינה.
דיווחים מקומיים מזהירים כי אם רעידת אדמה גדולה תפגע בערים צפופות כמו טהרן, שיראז או תבריז, הנזקים יהיו עצומים. מומחים מזהירים כי המצב מדאיג עוד יותר משום ששקיעת הקרקע ברחבי איראן עלולה להחמיר את השפעתן של רעידות אדמה ורעידות משנה.
ד"ר שידה דשתי, בעלת התמחות בתחומי הנדסה אזרחית, סביבתית ואדריכלית באוניברסיטת קולורדו בבולדר, אמרה ל-Forbes שעורקי החיים של אזורים אשר חווים שקיעת קרקע ניזוקים קשות - בין היתר בכל הנוגע לתחבורה, מים, ביוב, צינורות גז ותקשורת. מבנים ותשתיות שניזוקו כתוצאה משקיעת הקרקע, הינם פגיעים אפילו כתוצאה מרעידת אדמה קלה", אמרה דשתי.
על פי המחקר שפורסם בכתב העת Reviews of Geophysics, הסיבה העיקרית לשקיעת הקרקע באיראן היא שאיבת יתר של מי תהום, כאשר יותר מ-90% מנותבים לחקלאות. שינויי האקלים החמירו את המצב בכך שגרמו לבצורות תכופות וקשות. המצב גרוע במיוחד ברפסנג'אן, עיר גדולה במרכז המדינה שבה מייצרים פיסטוקים, שם חקלאות עתירת מים דלדלה את האקוויפרים המקומיים. ביקוש מופרז בווראמין, ליד הבירה טהרן, שם הקרקע שוקעת בקצב של למעלה מ-31 ס"מ בשנה, הוביל לתוצאות דומות.
ד"ר פרשיד וחדיפארד, מומחה להנדסה אזרחית וסביבתית באוניברסיטת טאפטס במסצ'וסטס, אמר ל-Forbes כי בשני העשורים האחרונים, שקיעת הקרקע התגברה עקב קידוח בארות לא מוסדר, אכיפה לא מספקת וריבוי בארות עמוקות המתחברות לאקוויפרים. "אם המצב הנוכחי יימשך כפי שהוא, ביטחון המים לטווח הארוך יאיים על תושבי איראן ויגביר את תדירות וחומרת עיוות הקרקע", אמר וחדיפארד. הבעיה, הסביר אגאקוצ'אק, היא חוסר רצון פוליטי באיראן לטפל בסוגיות אלה, שכן המערכת הפוליטית האידיאולוגית של המדינה - והמתחים המתמשכים שלה עם הקהילה הבינלאומית - עיכבו את צמיחתם של מגזרים כלכליים אחרים כמו תיירות וטכנולוגיה.
