כלכלה אורתודוקסית מתייחסת לאסכולות הכלכליות המרכזיות והמיינסטרים, כיום בעיקר הכלכלה נאו-קלאסית והכלכלה הקיינסיאנית, המבוססות על הנחות יסוד כמו מקסום רווחים, רציונליות הפרט, וידע מלא של השחקנים בשוק. מדובר בתיאוריות, הנחות ומתודולוגיות שמהוות את הבסיס לרוב הניתוחים הכלכליים המקובלים, בניגוד לכלכלה ההטרודוקסית המציעה גישות אלטרנטיביות.
הגישה האורתודוקסית, היא זרם הכלכלה המרכזי, המאופיין בשימוש במודלים נאו-קלאסיים וקיינסיאניים סטנדרטיים. היא שמה דגש על עקרונות כמו שיווי משקל בשוק, התנהגות רציונלית, והיעילות של השווקים להגיע לתעסוקה מלאה, אם כי זו נחשבת לחריגה בגישות אחרות.
4 צפייה בגלריה
מקלות ספירה אנגליים מתקופת ימי הביניים
(צילום: Winchester City Council Museums/Flickr/Wikipedia)
במחקרו, שפורסם בכתב העת Journal of Economic Issues, מראה ד"ר רוברט מ. רוזנסוויג, מהמחלקה לאנתרופולוגיה של אוניברסיטת אלבני, שמקלות ספירה – שהומצאו באופן עצמאי באנגליה, סין וציוויליזציית המאיה – שימשו באופן עקבי פקידי מדינה כדי לרשום ולבטל חובות מס או אגרה. "התיעוד ההיסטורי מראה שסחר חליפין אינו קודם ליצירת כסף פיננסי", אמר ד"ר רוזנסוויג. "מקלות ספירה מזכירים לנו שכסף אינו מצרך נדיר אלא מערכת חשבונאית המושרשת בסמכות פוליטית".
הסיפור הכלכלי הדומיננטי הוא פשוט ואינטואיטיבי: בני אדם סחרו לפני שהיה כסף קיים. השווקים, כך נטען, היו זקוקים לאמצעי חליפי אוניברסלי כדי לאפשר זאת, ולכן סחר החליפין התאפשר באמצעות זהב או מלח, למשל, ששימשו ככסף. סחר חליפין היה צורת המסחר הראשונה, וכסף הומצא כדי לפתור את חוסר היעילות של שיטת המסחר הקדומה שהייתה מבוססת על החלפת סחורות ושירותים.
4 צפייה בגלריה
שימוש במקלות ספירה בציוויליזציית המאיה
(איור: Justin Kerr/Justin Kerr Maya archive, Journal of Economic Issues (2025). DOI: 10.1080/00213624.2025.2533734)
ד"ר רוזנסוויג מציין כי סיפור זה הוא הבסיס ל"מודלים אורתודוקסים", הרואים בשווקים מווסתים את עצמם ובממשלות ככאלה המפריעות לתפקוד היעיל של השווקים. "אנתרופולוגים הוכיחו זה מכבר שסחר חליפין מעולם לא היה מערכת טרום-מוניטרית", אמר ד"ר רוזנסוויג. "במקום זאת, סחר חליפין הופיע רק בחברות עם מערכות מוניטריות קיימות (אוסף של מוסדות, כללים ומסגרות מדיניות שבאמצעותם ממשלה יוצרת כסף בכלכלה, מנהלת אותו, ומסדירה את זרימת התשלומים), כאשר אמצעי תשלום רשמי היה נדיר או קיים בין זרים לצורך חליפין חד-פעמיים – לא כבסיס לכלכלות שלמות".
מחבר המחקר טוען כי מקלות הספירה, שהוכנו מעץ ומעצם, מראים כיצד גויסו משאבים על ידי מדינות באמצעות מערכות חשבונאיות המגובות במיסוי, ומשתלבות בדפוס רחב יותר שבו צורות שונות של כסף צצו כדי לענות על צרכים שונים, החל מחרוזי וואמפום באמריקה ועד מטבעות רומיים בבריטניה. "מה שמקשר את המקרים הללו לא היה סחר חליפין, אלא סמכות פוליטית לאכיפת התחייבויות באמצעות חשבונאות פיננסית", אמר ד"ר רוזנסוויג, שהשווה בין האופן שבו נעשה שימוש במקלות ספירה בשלוש תרבויות שונות.
באנגליה, שריפים הנפיקו מקלות ספירה מעץ לוז כדי לתעד תשלומי מיסים. עד המאה ה-14, מקלות ספירה נפוצו בדרכים דומות לאגרות חוב שהונפק על ידי המדינה. מקל אחד, באורך 2.4 מטרים, אף מתעד הלוואה של 1.2 מיליון ליש"ט לוויליאם השלישי – חוב שמעולם לא נפרע מבחינה טכנית. בסין, החל מהמאה ה-3 לפני הספירה, בוצע מעקב אחר תשלומי תבואה ומשי באמצעות מקלות ספירה שהוכנו מבמבוק. לעומת זאת, בציוויליזציית המאיה מקלות ספירה שהוכנו מעצמות מופיעים בתקופה הקלאסית המאוחרת (600-900 לספירה), כך עולה מאיורים קדומים וקבורות מלכותיות. הם סימלו חובות לשליטים – תירס וטקסטיל למשל – ולא עסקאות שוק. "הדוגמאות הללו משמעותיות משום שהן מגיעות מחברות ללא קשר היסטורי", אמר ד"ר רוזנסוויג. "אך כל אחת מהציוויליזציות הללו פיתחה באופן עצמאי מקלות ספירה כדרך לגייס משאבים באמצעות סמכות מדינית".
אם מקור הכסף הוא ביסודו מערכת חשבונאית מוסדית ופוליטית ולא תוצר של שווקי חליפין, הדבר עשוי לשנות את אופן המחשבה על מדיניות פיסקלית כיום. מונח זה מתייחס כמעט תמיד להוצאות הממשלה והאופן שבו הן ממומנות – על ידי הטלת מיסים או יצירת חוב ציבורי. "חקר העבר מזכיר לנו שכסף אינו נצחי או אוניברסלי בצורתו", סיכם ד"ר רוזנסוויג. "מדובר בכלי פוליטי, והאופן שבו אנו בוחרים להשתמש בו כיום הוא עניין של מדיניות, לא של חוק טבע".
