משהו יוצא דופן תפס את עינו של הזואולוג פרופ' היינריך מנדלסון, לימים חתן פרס ישראל למדעי החיים, בעת שסייר באזור עין גדי ב-1944. מנדלסון שהחזיק בידע רב ובהיכרות עם שלל מיני בעלי החיים בארץ ישראל, זיהה לפתע נחש בו לא נתקל מעולם.
כדי להימנע מהכשה, מנדלסון הקפיד על כללי הבטיחות ואחז בנחש מאחורי ראשו. מה שהוא לא ידע הוא שלנחש הבלתי מזוהה יש מנגנון הכשה שונה לחלוטין מזה שהכיר. הנחש הזיז את ראשו הצידה ומבלי לפתוח את פיו הכיש את הפרופסור באצבע. למרבה המזל, מנדלסון שרד את ההכשה אך סבל מתסמינים ארוכי טווח באזור האצבע שאותה הכיש הנחש.
מכאבי בטן ועד מוות
הנחש המדובר היה צפעון שחור, או בשמו החדש שבחרה האקדמיה ללשון החודש: שרף עין גדי. הנחש הארסי ביותר בישראל. לשינוי השם אגב יש סיבה פרקטית וחשובה, באקדמיה חששו מבלבול שעלול להיווצר בין סוג הטיפול הנחוץ אחרי הכשה מהנחש הזה לעומת נחשים אחרים ממשפחת הצפעיים להם ארס שונה לחלוטין המצריך טיפול אחר.
צבעו של שרף עין גדי שחור ואורכו הממוצע הוא 60 ס"מ כשהוא יכול להגיע עד ל-85 ס"מ. הוא מזכיר במעט את הפתן השחור והזעמן השחור, אך קטן מהם משמעותית. הוא נפוץ באזורים מדבריים או צחיחים למחצה דוגמת בקעת ים המלח, מדבר יהודה (צפונה עד לגלבוע), הנגב והערבה, וכן בסיני, במערב ירדן ובצפון ערב הסעודית. למרות שהוא נחש מדברי, הוא נמצא גם בנאות מדבר ובסביבות נחלים ומעיינות עשירים בצמחייה. הוא פעיל בשעות הלילה ומבלה את רוב היום במחילות תת-קרקעיות או מתחת לסלעים. הזדווגות של שרף עין גדי מתרחשת בחודשים יולי-אוגוסט. מסוף ספטמבר ועד דצמבר מוטלות מספר ביצים בודדות בסביבה לחה החיונית להתפתחות הנחשים הצעירים, שבוקעים מהן לאחר כ-3 חודשים כאשר הם מצוידים במערכת ארס קטלנית כשל הוריהם.
מה שהופך את הארס של שרף עין גדי לכל כך מסוכן הוא מרכיב קרדיוטוקסי בשם Sarafotoxins, הפוגע בלב, במערכת העצבים ובכלי הדם. "בעקבות הכשה עלולים להתפתח כאבי בטן, בחילות והקאות, הפרעות בתפקוד הלב ובמקרה של תגובה אלרגית - אפילו מוות", אומר אביעד בר, זואולוג יועץ לרשות הטבע והגנים.
מנגנון ההכשה של שרף עין גדי כאמור שונה מזה של רוב הנחשים הארסיים. הוא לא פוער את פיו, אלא שולף שן ארס אחת ודוקר את טרפו או אויבו. מהסיבה הזו לוכדי נחשים נמנעים מלאחוז אותו מאחורי הראש, אין בכך בכדי למנוע ההכשה.
את הנתונים המבהילים על עוצמת ההכשה של שרף עין גדי, ראוי לאזן גם בנתון מרגיע יותר: הכשות אדם בידי הנחש הזה נחשבות למאורע נדיר בגלל נוכחותו הדלילה בסביבת בני אדם. המקרה הידוע היחיד של מוות בישראל בגלל הכשת שרף עין גדי אירע ב-2002 כשאדם שניסה ללכוד אותו ביישוב רימונים שבמטה בנימין הוכש למוות. "מדובר בנחש לילי ומתחפר, החי באזורים מאוכלסים בדלילות – ובנוסף לכך הוא לא תוקפני. הוא יכיש רק כמוצא אחרון", מסביר פרופ' שי מאירי ממוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב.
אם בכל זאת הוכשת על ידי הנחש המסוכן, הדבר יצריך פינוי בהול לבית החולים בליווי טיפול תומך והשגחה רפואית צמודה. ישראל אינה מחזיקה בנסיוב (נוגדן) ספציפית לטיפול בהכשה של שרף עין גדי, ולכן הטיפול מתמקד בתמיכה במערכות הגוף שנפגעו.
כבר בתנ"ך הזהירו ממנו
ההנחה בעבר הייתה ששרף עין גדי נמנה על משפחת הצפעיים, ומכאן גם שמו הקודם צפעון שחור. בשנות ה-60, בין היתר הודות לעבודת החקר של הזואולוג אלעזר כוכבא התברר כי הנחש הארסי הזה אינו צפע אלא משתייך למשפחה אחרת: השרפיים (Atractaspididae). משפחת השרפיים כוללת 67 מינים שונים בעולם, כששרף עין גדי הוא היחיד הנוכח בישראל.
המונח "שרף" מופיע בתנ"ך ומתייחס לנחשים ארסיים. האזכור הבולט ביותר הוא בספר במדבר (פרק כ"א, פסוקים ה'-ט'), בסיפור מסעותיהם של בני ישראל במדבר לאחר שיצאו ממצרים: "וַיְדַבֵּ֣ר הָעָ֗ם בֵּֽאלֹהִים֮ וּבְמֹשֶׁה֒ לָמָ֤ה הֶֽעֱלִיתֻ֙נוּ֙ מִמִּצְרַ֔יִם לָמ֖וּת בַּמִּדְבָּ֑ר כִּ֣י אֵ֥ין לֶ֙חֶם֙ וְאֵ֣ין מַ֔יִם וְנַפְשֵׁ֣נוּ קָ֔צָה בַּלֶּ֖חֶם הַקְּלֹקֵֽל׃ וַיְשַׁלַּח ה' בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים, וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם, וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל. וַיָּבֹא הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ כִּי דִבַּרְנוּ בַה' וּבָךְ, הִתְפַּלֵּל אֶל ה' וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת הַנָּחָשׁ. וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה בְּעַד הָעָם. וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס, וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי". בפסוקים הללו, "נחשים שרפים" מתארים נחשים ארסיים שפגעו בעם ישראל במדבר. השם "שרף" קשור ככל הנראה לתחושת הצריבה או השריפה שנגרמת מהארס. אזכור נוסף לשרף מופיע בספר דברים (פרק ח', פסוק ט"ו) כתוב: "הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ". גם כאן, "נחש שרף" מוזכר כאחת הסכנות שטומן בחובו המדבר. השם החדש שניתן לארסי ולקטלני שבנחשי ישראל מדגיש את ייחודיותו ואת הקשר שלו למסורת העברית.
הבן דוד הישראלי של הקוברה
בישראל ישנם בסך הכול כ-42 מיני נחשים, אך רק תשעה מתוכם ארסיים ורק שלושה קטלניים. "כל הנחשים בישראל, כולל הארסיים, הם בעלי חיים מוגנים ואסור לפגוע בהם", מדגיש פרופ' מאירי, "יש להם תפקיד חשוב בתפקוד המערכות האקולוגיות בטבע. במקרה של מפגש עם נחש, יש לשמור מרחק ולא לנסות ללכוד אותו או לפגוע בו (רוב הכשות הנחשים הם בגפיים – כשאנשים דורכים קרוב לנחשים או שולחים אליהם יד). ברוב המכריע של המקרים נחשים מפחדים מבני אדם יותר משאנחנו מפחדים מהם, ויסתתרו כדי שלא נראה אותם. אם נתקרב הם ינסו לברוח, אחר כך יאיימו, ורק במקרה קיצוני ינסו לנשוך. על כן, אם נתקלתם בנחש – פשוט נסו לעבור במרחק מספיק ממנו – ואם הוא בבית הזמינו לוכד נחשים". במקרה של הכשה, יש לפנות באופן בהול לטיפול רפואי – ובשום אופן לא לנסות למצוץ את הארס ממקום ההכשה.
לדבריו של פרופ' מאירי, מלבד שרף עין גדי, מינים מסוכנים וארסיים בישראל כוללים את הצפע המצוי, הנפוץ והגדול ביותר מבין הנחשים הארסיים של ישראל ולכן גם המסוכן בישראל. נחש זה אחראי לרוב המוחלט של הכשות הנחשים בארץ, בעיקר בגלל תפוצתו באזורים מיושבים בצפיפות. הארס של הצפע גורם לנזק מקומי רב ולעיתים גם לנזק מערכתי, והכשתו עלולה להיות קטלנית. עם זאת, בניגוד לשרף ישנו נסיוב לארס של הצפע.
נחש מסוכן מאוד נוסף הוא הוא האפעה המגוון, נחש מדברי שנפוץ באזורי הנגב, הערבה, מדבר יהודה ובקעת הירדן. הוא שני רק לצפע המצוי במספר ההכשות המדווחות, והכשתו עלולה להיות קטלנית. הארס של האפעה פוגע במערכת הקרישה וגורם לדימומים.
בנוסף לאלו ישנם נחשים ארסיים אך לא קטלניים. ביניהם נמנים העכנים, עכן גדול, עכן קטן ועכן חרטומים – המאופיינים בתנועת התחפרות ייחודית, כשלעכן החרטומים יש "קרניים" מעל העיניים. עכנים נפוצים באזורים חוליים במערב הנגב ובערבה. ארסם פחות קטלני משל הצפע והשרף, אך עדיין דורש טיפול רפואי.
נחש מדברי נוסף, שנפוץ במרכז הנגב ודרומו, הוא שפיפון הנגב. ארסו נחשב לחזק, אך פחות מזה של השרף. גם הפתן השחור נכלל בין תשעת הנחשים הארסיים של ישראל. הוא הנחש היחיד בישראל ממשפחת הפתניים (Elapidae), עליה נמנים נחשי הקוברה, הממבה והטאיפנים באוסטרליה. הוא נפוץ באזורים מדבריים, שחור ומבריק, וארסו הוא נוירוטוקסי (פוגע במערכת העצבים). עם זאת, הכשות ממנו נדירות מאוד בישראל, הוא לא נוטה לנשוך, ולא ידוע על מקרי מוות כתוצאה מהכשתו.
האחרון ברשימה מגיע מהקצה הצפוני של הארץ, צפע החרמון, שנמצא באזורי הרים בסוריה, לבנון וישראל. נחש זה דומה לצפע המצוי אך קטן יותר. הכשותיו נדירות ולא ידוע על מקרי מוות כתוצאה מהן. "בניגוד לאזורים הים תיכוניים שבהם קיים בעיקר מין אחד של נחש ארסי, באזורי המדבר בישראל קיימים כמה מינים ארסיים. טיפול ראשוני נכון ופינוי מהיר לבית החולים נדרשים בכל מקרה הכשה. זיהוי הנחש, באופן ישיר או באמצעות הערכה על פי נתונים גאוגרפיים וקליניים, חשוב להמשך הטיפול בבית החולים. ניטור והשגחה צמודים עם טיפול תומך הם הבסיס לטיפול בתסמינים, אשר עלולים להתפתח ולהחמיר גם לאחר כמה שעות מזמן ההכשה. מתן אנטי-סרום (נסיוב) אפשרי בהכשה של שני מינים בלבד (צפע מצוי ואפעה מגוון), והוא ניתן בהתוויה מתאימה ולא בכל מקרה של הכשה", מסכם בר.
