במשך יותר מחמש שנים כיהן השגריר גדעון בכר בתפקיד השליח המיוחד לשינוי אקלים וקיימות במשרד החוץ. בתקופה זו הוא קידם חדשנות אקלימית תוך שיתוף פעולה עם מדינות האזור ומדינות העולם. כעת, רגע לפני שהוא נפרד מהתפקיד ויוצא לשליחות חדשה כשגריר ישראל בקניה, שם יהיה אחראי גם על המדינות מלאווי, טנזניה, אוגנדה וסיישל, שוחחנו איתו על האתגרים הסביבתיים שעומדים לפתחו של האזור כולו, על ההזדמנויות שישראל מציעה לעולם וגם על מה שעוד צריך לקרות כאן כדי לעמוד באתגר האקלימי הגובר.
איך התחלת לעסוק בדיפלומטיית אקלים?
"לפני קרוב ל-20 שנה הייתי שגריר במספר מדינות במערב אפריקה ושם פגשתי את ההשלכות של משבר האקלים באופן ישיר על אוכלוסיות מוחלשות. הבנתי שהמשבר הזה הוא האתגר הגדול ביותר שבפניו נמצאת כיום האנושות. לפני מספר שנים הצעתי למשרד החוץ את הרעיון למנות תפקיד של שליח, כמו מדינות אחרות בעולם, שיקדם את התחום של דיפלומטיית האקלים. לאחר מכן הייתה לי גם הזכות להיות בתפקיד, ואני מודה על כך למשרד החוץ. סוגיות אקלימיות מוסדרות באמצעות הסכמים בינלאומיים – זו דיפלומטיית האקלים. משבר [האקלים] הוא גלובלי, ורק באמצעות שיתוף פעולה גלובלי נוכל להתמודד איתו ביעילות".
מה עושה השליח המיוחד לשינוי אקלים וקיימות של משרד החוץ?
"כשליח מיוחד הייתי פעיל בהגברת המודעות וההיערכות להשפעות משבר האקלים במגזרים שונים. יזמנו כנסים בתחומי קיבוע הפחמן, כסף ושינוי אקלים. במהלך ועידות האקלים של האו"ם הצטרפה ישראל למגוון יוזמות והצהרות אקלים בין-לאומיות בתחומי האנרגיה, החקלאות, התחבורה, הבריאות ועוד. כל אלה תרמו לדיפלומטיית האקלים הישראלית, לבניית החוסן האקלימי הישראלי ולהגברת המודעות והשאפתנות בבניית היערכות טובה יותר למשבר האקלים.
"נוסף על כך, נעשתה הרבה מאוד פעילות על שיתופי פעולה בכל אזור האגן המזרחי של הים התיכון. המלחמה גרמה לחלק מהדברים להתעכב אבל אנחנו סבורים ששותפים אזוריים הם נחוצים מאוד לשם יצירת חוסן אקלימי אזורי. השאיפה היא לראות את ישראל משתפת פעולה עם מדינות הסביבה בתחומים מגוונים, מביטחון מזון ועד היערכות לעליית פני הים. בהקשר הזה, חשוב לומר ששיתופי פעולה אקלימיים וסביבתיים יכולים להיות גשר לשלום".
מהם אתגרי האקלים הכי קריטיים באזורנו?
"השנה יש בצורת חריפה במזרח התיכון. מבחינה היסטורית אנחנו יודעים שבצורות באזורנו נוטות להימשך כמה שנים ברצף. כבר רואים ירידה דרמטית במפלסים של מאגרי מים במדינות סביבנו כמו בירדן, בסוריה, בלבנון, בעיראק, בטורקיה ואפילו בקפריסין וביוון. הייתי שמח לראות שמורות טבע ימיות משותפות למדינות האגן המזרחי של הים התיכון ותוכניות משותפות להגנה על כלב הים הנזירי שהוא נדיר מאוד.
"משברים יוצרים דחיפה והזדמנות לקדם שיתופי פעולה אזוריים ולבסס יחסים של שיתוף פעולה במגוון תחומים. בשנה האחרונה השתתפנו בכנס אזורי בקפריסין עם מספר מדינות אזוריות כולל מדינות ערב. האזור שלנו מרובה במדינות כושלות שמתקשות לתפקד ולמרות האתגר הזה, עדיין יש מספיק מדינות יציבות כמו מדינות המפרץ ומדינות האיחוד האירופי כדי שנוכל לעבוד יחד ולקדם עשייה אקלימית משותפת".
מהו תפקידה של ישראל בדיפלומטיית האקלים העולמית?
"החזון שמנחה אותנו הוא שישראל יכולה וצריכה להיות מרכז עולמי לחדשנות אקלימית. ישראל ממוקמת במקום חם ומדברי, ומאז הקמתה מתמודדת עם אתגרים אקלימיים. במהלך השנים פותחו בישראל מגוון שיטות וכלים שיכולים היום לשמש את העולם כולו. במוקד דיפלומטיית האקלים שלנו עמד הנושא של שיתוף פתרונות; קראנו לזה 'חדשנות אקלימית'".
"ישראל מובילה בעולם בתחומים כמו אנרגיות מתחדשות, אגירת אנרגיה, התייעלות אנרגטית, טיהור שפכים, חקלאות מדברית ועוד. נוסף על כך, אנחנו מובילים בנושא של הגנה על יערות באזורים צחיחים. אנחנו במקום שני בעולם, אחרי ארצות הברית, בפיתוחים של חלבון מן החי ואנחנו בקדמת הבמה בתחום ה-AI וחיזויי מזג אוויר. ישראל צריכה למצב את עצמה כמרכז עולמי בסוגיות האלה, למשל בתחום המים אנחנו צריכים ויכולים להיות מרכז עולמי של חדשנות מים; יש לנו ניסיון שיש לו ערך עצום בעולם".
האם זה בא לידי מימוש?
"יש התגייסות כלכלית של רשות החדשנות ושל הסקטור הפרטי – אחד מכל שישה סטרטאפים חדשים כיום הוא בתחום האקולוגיה החדשנית. צריך להבין שככל שהמשבר האקלימי יכה בעולם כך יעלה הצורך בידע ובניסיון הישראלי. למשל, אירופה סובלת כיום מבצורות, מירידה במשקעים ומגלי חום. החקלאות האירופית התבססה תמיד על גשם, וכיום הם יודעים שהם חייבים לעבור לחקלאות בהשקיה. בשביל זה הם צריכים את הידע והניסיון הישראלי. חשוב להבין שהחדשנות האקלימית יכולה להיות מנוע צמיחה עצום למשק הישראלי. אחד האתגרים המרכזיים הוא למשוך לכאן משקיעים, בין היתר דרך הקלות רגולטיביות שיאפשרו להם להקים כאן אתרי ניסוי ופיתוח".
במבט פנימה, איפה ישראל עומדת אל מול אתגרי האקלים?
"משבר האקלים הוא משבר בהתהוות שהולך ומחריף, ולכן העיסוק בו מתמשך. אנחנו לא יכולים להיות במצב שבו אנחנו נחים על זרי הדפנה. קשה לאנשים להבין עד הסוף את הסיטואציה כי אנחנו רגילים למצב שבו אם מתעוררת בעיה, אז ניתן למצוא לה מענה ולפתור אותה. אבל בהקשר האקלימי הבעיה היא אקספוננציאלית. כלומר, המשבר כל הזמן מחריף וכל מענה שניתן הוא בהכרח לא יהיה מספק. לכן, כנקודת התחלה אנחנו צריכים להיות כל הזמן במצב של בחינה, של שדרוג ושל היערכות".
מה דורש שינוי?
"הרשויות המקומיות הן גורם מרכזי להיערכות, וחשוב שלכל רשות במדינה תהיה תוכנית היערכות לשינוי אקלים. לאחרונה חווינו עוד גל חום קיצוני, אחד מני רבים. כל גוף ממשלתי צריך לבחון את ההיערכות שלו. האם בתחום הבריאות אנחנו מוכנים לגל חום? האם בתחום השריפות? האם מערכת התחבורה שלנו עומדת בתנאים של גל חום קיצוני?"
"בשנים האחרות השירות המטאורולוגי עשה עבודה מדהימה והעמיד לרשותנו כלים לחיזוי של שיטפונות, של רוחות ושל גלי חום. צריך לנצל את הכלים האלה ולהטמיע אותם. אנחנו יודעים שבעשורים הקרובים הטמפרטורות בארץ תעלנה, ולפי המודלים, בשנת 2070 אנחנו נגיע ליותר מ-55 מעלות בעמק החולה ובמקומות אחרים נעמוד על 45 ו-50 מעלות. איך היישובים בערבה ובבקעת הירדן ימשיכו להתקיים? איך אנשים ימשיכו לחיות בטבריה? איך החקלאות תתמודד באזורים האלה? אלה שאלות שחשוב לשאול אותם עכשיו".
"יש גם את הסוגייה הקריטית של ביטחון מזון. ישראל מייבאת אחוז ניכר מהמזון שלה, ועלינו להיערך למצב שבו בגלל אירועי מזג אוויר קיצוניים, ביטחון המזון שלנו ייפגע, מה גם שהאוכלוסייה כאן גדלה בקצב משמעותי".
האם ישראל יכולה לסייע למדינות אחרות?
"מספרם של פליטי האקלים ושל עקורים כתוצאה ממשברים אקלימיים הולך וגדל בשל התרבות אסונות הטבע והבצורות. ההערכות של האו"ם עומדות על כך שבשנים הקרובות יהיו מאות מיליוני אנשים שינדדו בין מדינות ויחפשו מחיה כי לא יוכלו לחיות יותר בארצם".
"חשוב להגן על גבולותינו מחד ומאידך להגיש את הסיוע לאותם אנשים. זה גם מביא אותי לתפקיד הבא שלי באפריקה במדינות של עשרות מיליוני בני אדם שמתמודדות עם משבר האקלים. כשגריר אשמח לשתף פעולה עם כל יוזמה שבאה לקדם שם תחומים קריטיים כמו ביטחון מזון, מים וחקלאות סביבה. יש לנו שליחות כמדינת ישראל, כעם יהודי. כבר בספרו "אלטנוילנד" כתב הרצל שחלק ממהות הציונות היא לעזור לעמים מתפתחים. זה יעשה טוב לכולם ויעשה טוב לישראל. אני מסיים את תפקידי בסיפוק רב, זכיתי להיות בעמדת מפתח חשובה מאוד, הן בקידום דיפלומטיית האקלים של מדינת ישראל והן בתרומה לבניית החוסן האקלימי שלנו".
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
