בשנים האחרונות הצטמצמה אוכלוסיית הקיפודים בעולם. ב-2021 נכנסו הקיפודים לרשימת בעלי החיים שמאוימים ונתונים בסכנת הכחדה, כמו למשל בנורבגיה ובכמה מדינות נוספות באירופה. במחקר שפורסם בכתב העת Animals, קבוצת חוקרים בהובלתה של הזואולוגית ביאטה שטרום יוהאנסן, מאוניברסיטת אגדר בנורבגיה, עקבה אחרי חייהם של הקיפודים בקריסטיאנסנד, עיר נמל ובירת חבל מערב אגדר בנורבגיה.
"הופתעתי לגלות שקיפודים לא נסוגים אל היער, אלא בוחרים לקנן בגנים ובסמוך לבתים. עם זאת, כשמגיע הזמן לתרדמת, הם מעדיפים לקנן מתחת לשורשי עצים גדולים ביער", אמרה יוהאנסן. "עקבנו אחרי תשעה קיפודים, שחיו בנפרד אלה מאלה. קיפודים, כמו רוב היונקים האחרים, חיים לבדם, בקן משלהם שבו הם מבלים את הלילה".
המחקר החדש כלל עבודת שטח ביום ובלילה - מאוגוסט עד נובמבר, רגע לפני תרדמת החורף. לקיפודים הללו הוצמדו משדרי מעקב (שפעלו באופן שמאפשר מעקב מלא על שישה מתוך תשעת הקיפודים), מה שהוביל את החוקרים לגלות כי בסביבות 23:00 יצאו היונקים הקוצניים לחפש מזון.
הקיפודים שייכים לסדרת אוכלי החרקים, אך למעשה הם אוכלי כל. הם ניזונים ממגוון חסרי חוליות, אך גם מביצים של עופות מקנני קרקע, מכרסמים קטנים, לטאות, חלזונות וחומר צמחי. עם זאת, צוות המחקר הנורבגי גילה כי לקיפודים יש רגישות לחלב של יונקים אחרים, שעלול לגרום להם לחולי ולאובדן משקל בשל השוני באחוזי השומן.
רוב הקיפודים שהיו תחת מעקב חזרו לקיניהם בסביבות שלוש לפנות בוקר. עם זאת, חלקם נשארו בחוץ עד 5 או 6 בבוקר. השהות הלילית מחוץ לקינים, לא מיועדת רק לחיפוש מזון, אלא גם חיפוש אחרי זיווג, אם מדובר בתקופת ההזדווגות והרבייה בשנה. "הם מזדווגים באביב ויכולים ללדת עד 11 גורים, אם כי 5-4 יהיו שכיחים יותר", הסבירה יוהאנסן. "אם נתקלים בקיפוד במהלך שעות היום, סביר להניח שזו אמא תשושה מאוד שמחפשת אוכל. היא גוועה ברעב כי היא מניקה את גוריה. בחלוף כארבעה שבועות, מתלווים הגורים לאימם מחוץ לקן, בחיפוש אחר מזון (לאחר מכן הם יוצאים לעשות זאת בעצמם).
לעתים קרובות, יש לקיפודים מספר קינים במקביל - בדרך כלל עד עשרה. 28 קינים היו לששת הקיפודים, 16 מהם תחת אזורים בנויים, והיתר בגינות ואזורים אחרים עם שיחים ועצים. רוב הקינים היו עשויים מדשא ועלים. "בגינות ביתיות יש לעתים קרובות צמחייה מגוונת שמספקת בית גידול אידיאלי לקיפודים", אמרה יוהאנסן.
18 מכלל הקינים אוכלסו על ידי זכרים, והיתר על ידי נקבות. בסיכומו של דבר, ששת הקיפודים החליפו את קיניהם עד 36 פעמים בזמן תקופת המעקב, אבל אף אחד מהם לא השתמש בקן של קיפוד אחר. אחת הסברות לכך, היא שקיפודים מלאים בטפילים וכל מיני יצורים. "הקיפודים הם מערכות אקולוגיות מהלכות. סביר להניח שהם יעדיפו להיות נטולי טפילים. קיפודים יכולים גם לשאת גזזת, מחלת עור פטרייתית שעלולה להדביק בני אדם אם מטפלים בהם ללא כפפות. הם גם עלולים להשתעל ולהתעטש, מה שמעיד על כך שעלולות להתפתח בתוכם תולעי ריאות", הסבירה יוהאנסן.
בסביבות ספטמבר, הקיפודים מתחילים להתכונן לחורף. הם בוחרים בקן יציב שיעמוד בתנאי החורף. ממצא חשוב של המחקר הוא שקיפודים מעדיפים לחיות מתחת לעצים גדולים, ליד שורשי אורנים או עצים נשירים.
"בכך, הם יכולים לאסוף חומרים רבים שיסייעו להם באיטום הכניסה לקן (מה שימנע מטורפיהם לשלוף אותם החוצה) ויצירת שכבת בידוד מפני הקור", אמרה יוהאנסן. אחד הפרטים המסקרנים שמצאו החוקרים מנורבגיה על הקיפודים, נוגעת לתרדמת החורף שלהם ביחס לבעלי חיים אחרים.
"אנשים מאמינים שדובים נכנסים לתרדמת חורף, אבל הם לא. רק בעלי חיים קטנים כמו קיפודים ועטלפים נמצאים באמת בתרדמת חורף", הבהירה יוהאנסן. "דובים וגיריות נוטים לישון במהלך החורף, אבל זו שינה קלה, לא תרדמה אמיתית. הגוף שלהם גדול מכדי להוריד את הטמפרטורה שלו עד לכדי תרדמה של ממש. קיפודים, לעומת זאת, כן נכנסים לתרדמה, והכי טוב עבורם לעשות זאת אם הם יכולים לעשות זאת מתחת למעטה של שלג". קיפודים ישנים במשך כל החורף אבל מתעוררים בערך כל 11 ימים, לעתים קרובות רק כדי לוודא שהקן שלם ושהאביב עדיין לא הגיע".
