באירוע חגיגי שייערך היום (ה'), יחגגו תלמידיו ועמיתיו של החוקר פרופ' מאיר וילצ'ק את יום הולדתו ה-90, תוך שהם יציינו את אבני הדרך בקריירה של אחד מבכירי החוקרים בישראל.
אף שהוא חוגג 90 שנים, אין בכוונתו לעצור. בנו אלי מספר שאביו ממשיך ללכת לעבודה מדי יום למספר שעות. "הוא מקפיד לקרוא את כל המאמרים החדשים בתחום שבו הוא מתמחה, ומשיב לשאלות של מדענים מרחבי העולם הפונים אליו כדי לקבל עצה טובה. אבא שלי גם מפרסם מאמרים רבים בתחום מומחיותו, בשיתוף עם עמיתי מחקר אחרים. רק לאחרונה פורסם מאמר כזה על מחקר פורץ דרך בתחום האלצהיימר", אומר הבן. "גם בימי המערכה העיקשת מול איראן אבא לא הפסיק להגיע לחדרו במכון ויצמן, כולל לאחר הפגיעה הקשה בחלק מהמבנים".
13 צפייה בגלריה
פרופ' מאיר וילצ'ק. "גם בימי המערכה מול איראן הוא לא הפסיק להגיע לחדרו במכון ויצמן"
(צילום: מהאלבום המשפחתי)
אין זו הפעם הראשונה שבה ניצב פרופ' וילצ'ק במרכז העניינים, שכן תלמידיו ועמיתיו חגגו לו גם עם פרישתו לגמלאות בשנת 2000. לאירוע המדובר הגיעו שלל מדענים מרחבי העולם, שהעריכו את הישגיו המדעיים ואת תכונותיו האישיות. כמו כן, לפני עשור חגגו לו עמיתיו את יום הולדתו ה-80, וגם אז הופק אירוע מרשים לכבודו.
וילצ'ק נולד בוורשה בחג הסוכות בשנת 1935. אביו, הרב אליעזר, נספה בשואה. בילדותו, עברה המשפחה לאוסטרוב מזובייצקה (Ostrów Mazowiecka), עיירה שבה נולדה אימו רחל. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הופצצה העיירה, והמשפחה התפצלה: מאיר, אימו ואחותו שרה עברו לצד הסובייטי.
ביולי 1940 הם הוגלו ברכבת לצפון ברית המועצות, ומשם לכפר הסיבירי חטנגה (Khatanga), שם התגוררו בצריף עץ במחנה עבודה. רחל עבדה בניקוי בתי שימוש, ומאיר הקטן סייע לה בעבודתה הקשה.
13 צפייה בגלריה
מאיר וילצ'ק בילדותו, לצד אימו רחל ואחותו שרה, בתמונה שצולמה אחרי המלחמה
(צילום: מהאלבום המשפחתי)
לאחר פלישת גרמניה לברית המועצות ב-1941 הותר לפולנים לעזוב את המחנות. המשפחה נדדה עד שהגיעה לאוזבקיסטן ולקירגיזסטן. בכל מקום חיו בתנאי רעב, קור, מחלות ומגורים קשים. רבים מהפליטים לא שרדו.
ב-1943 פרץ רעב כבד. האם רחל חלתה, והרופאים קבעו שתשרוד רק אם תצליח לקבל מזון ראוי. מאיר, בן שמונה בלבד, יצא להשיג עבורה חלב – משימה כמעט בלתי אפשרית, שכן הרעב הביא להתקוטטויות ולמריבות חוזרות ונשנות עם הילדים המקומיים. כעבור חודש, אימו החלימה.
קפץ כיתות במהירות
בתחילת 1946, לאחר המלחמה, חזרו מאיר, אימו ואחותו לפולין ברכבת. מאיר ואחותו שוכנו בדירה של גרמנים בעיר הנמל הפולנית שצ'צ'ין (Szczecin). האם השאירה את מאיר ואחותו עם השכנים ונסעה ברכבת לאוסטרוב מזובייצקה ולוורשה, בניסיון לחפש קרובי משפחה.
ביולי 1946, כשהאם נעדרה, התחולל פוגרום קיילצה (Kielce). מחשש לחייהם של מאיר ואחותו, החליטה הסוכנות היהודית להעביר אותם לברלין. הקשר עם האם נותק, אבל לאחר שלושה חודשים היא הופיעה בברלין. למרבה הצער, היא לא הצליחה למצוא כל זכר לבני המשפחה שנותרו מאחור: לפי המידע שאספה, כולם נספו בשואה או נרצחו בידי פולנים לאחר השחרור. האב, אליעזר, נרצח במחנה הריכוז פלוסנבירג ב-1945. גם דודו של מאיר, הרב שמשון שטוקהמר, שהיה בין תומכי מרד גטו ורשה, נרצח.
13 צפייה בגלריה
פרופ' וילצ'ק במחנה העבודה פלוסנברג בגרמניה, שם נספה אביו בשואה
(צילום: מהאלבום המשפחתי)
בשנת 1949 עלו שלושת בני המשפחה ששרדו את השואה לישראל, בהפלגה על האונייה "גלילה". הם התיישבו במעברה בעיר רחובות (כיום שכונת אושיות), שם החל מאיר בן ה-14, בפעם הראשונה בחייו, ללמוד במסגרת מסודרת.
בתוך שנה, תוך שהוא קופץ כיתות במהירות ועובד בערבים ובחופשות בבנייה, סיים וילצ'ק את לימודיו בבית הספר העממי-דתי "תחכמוני". בשל מצבה הכלכלי של המשפחה נמנע ממנו להמשיך את לימודיו בפנימייה בכפר הרא"ה או בתיכון הדתי צייטלין בתל אביב. לכן הוא החל ללמוד בתיכון הכללי ברחובות, שהיה התיכון היחיד בעיר באותן שנים. למרות הצטיינותו, מנהל התיכון התנה את קבלתו בכך שיחבוש כיפה על ראשו בשיעורי תנ"ך בלבד. מאיר סירב להיפרד מכיסוי הראש ופנה אל מנהל בית הספר תחכמוני, הרב אליהו חניאל, לו סיפר את סיפורו.
ההבטחה שניתנה לו הייתה שאם יגייס מניין תלמידים, הם יסבו את מטבח בית הספר לכיתת לימוד. מאיר נסע על אופניו ותלה מודעות שכתב במו ידיו, עד שהצליח לגייס 12 תלמידים. המורים מבית הספר תחכמוני התנדבו ללמד את המקצועות ההומניים – ואת המקצועות הריאליים לימדו סטודנטים מהפקולטה לחקלאות שמאיר עצמו גייס (ואף שילם את שכרם באמצעות גביית 10 לירות לחודש שכר לימוד מכל תלמיד). בכך, ייסד וילצ'ק בנערותו את בית הספר התיכון הדתי ברחובות. לפני 25 שנה, כשמלאו לבית הספר יובל שנים, הוא זכה בתואר יקיר העיר רחובות.
המצב הכלכלי של המשפחה חייב את וילצ'ק לשים בראש מעייניו את הפרנסה. לפני גיוסו לחיל האוויר עבד חצי שנה ב"סולל בונה", ועם שחרורו ניסה להתקבל למשרת דוור ב"דואר ישראל". הדבר לא עלה בידו, מה שהוביל אותו לפנות אל לימודי כימיה ופיזיקה באוניברסיטת בר-אילן. לבחירה הזו תרמו חוויותיו כנער שנהג לבקר את אחותו במקום עבודתה – מפעל "פרי תנובה" שיצרו בו שימורי פירות ותרכיזים. מאיר התרשם מהכימאי שעבד שם, לרוב לבדו, ספון במעבדתו – תוך שהוא נהנה ממיצי פרי ללא הגבלה.
פיתוחים שקידמו את מדע הרפואה
וילצ'ק היה מראשוני הסטודנטים של אוניברסיטת בר-אילן. עקב הישגיו הוענקה לו מלגת לימודים, מקום מגורים וארוחה אחת ביום. במהלך לימודיו עבד בחלוקת העיתון "למרחב", במקביל לכהונתו כיו"ר אגודת הסטודנטים, כסגן יו"ר ארגון הסטודנטים הארצי וכסגן של זבולון המר, לימים שר החינוך, במשמרת הצעירה של המפד"ל. את לימודי התואר הראשון השלים בהצטיינות בשנת 1960, ולאחר חמש שנים סיים את לימודי הדוקטורט במחלקה לביופיזיקה במכון ויצמן למדע, זאת מכיוון שבאוניברסיטת בר-אילן לא הציעו באותה תקופה תארים מתקדמים.
לימים היה וילצ'ק ראש המחלקה לביופיזיקה ודיקן הפקולטה לביוכימיה וביופיזיקה במכון ויצמן. מחקריו עוסקים בין השאר בזיהוי ביולוגי ובזיקה ביולוגית. הוא היה ממפתחי שיטת כרומטוגרפיית הזיקה – שיטה כימית להפרדת חלבונים המצויים בתערובת, זיהוים וקביעת כמותם. הוא חקר והרצה במוסדות מדעיים ברחבי העולם ופרסם מאות פרסומים מדעיים.
פיתוחיו בתחומי טכנולוגיות בידוד החומרים והאבחון קידמו את מדע הרפואה והובילו להקמת חברות עתירות ידע בעולם. למעשה, השיטה הזו נמצאת בשימוש נרחב גם כיום, בין השאר בפיתוח החיסונים נגד נגיף הקורונה וכן חיסונים נגד דלקת ריאות ודלקת קרום המוח, שכבר הצילו את חייהם של מיליונים רבים.
13 צפייה בגלריה
פרופ' וילצ'ק בטקס שבו הוענק לו פרס ישראל למדעי החיים, ב-1990
(צילום: מהאלבום המשפחתי)
מחקריו של פרופ' וילצ'ק ועמיתיו במכון ויצמן סיפקו בסיס לאלפי יישומים במחקר, ברפואה ובתעשייה. כיום, היישומים של מערכת האבידין-ביוטין הם שוק רווחי בהיקף של מאות מיליוני דולרים בשנה. אלא שפרופ' וילצ'ק עצמו לא נהנה מההכנסות האלה כי לא רשם עליהם פטנט. סובביו מעידים שמדובר בחוקר שמדגיש את היותו "מדען טהור" ושעבודתו היא למען קידום המדע לטובת האנושות, ולא מעבר לכך. למחקריו הייתה תרומה במגוון רחב של תחומים, החל מאבחון מחלות גנטיות, איידס וסוגים שונים של סרטן, וכלה בטיפול בזיהום סביבתי ובקרישיות יתר בדם.
פרופ' וילצ'ק זכה להכרה רבה על מחקריו: הוא הוכתר בתואר דוקטור לשם כבוד ממספר אוניברסיטאות בארץ ובעולם, ועוטר בפרסים רבים – בין השאר פרס וולף לרפואה, פרס ישראל למדעי החיים ופרס א.מ.ת. בכימיה. כמו כן, הוא חבר באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, חבר כבוד באגודה של הכימאים הביולוגיים בארצות הברית וחבר באקדמיה לרפואה של האקדמיה הלאומית למדעים בארצות הברית.
לא רואה סתירה בין הדת למדע
מאיר וילצ'ק היה ונשאר יהודי שומר מצוות. הוא אינו רואה סתירה בין מסורת למדע, שכן סתירה כזו קיימת, להנחתו, רק בעיני מי שפוחדים מעולם המדע.
הוא נשוי לאסתר, שאותה הכיר במהלך לימודי התואר באוניברסיטת בר-אילן. היא לימדה ביולוגיה שנים רבות, במקביל לטיפול במשק הבית בתקופות הארוכות שבהן נעדר מאיר מהארץ לצורך עבודות המחקר שלו. לשניים יש שלושה ילדים – כולם בוגרי התיכון שהקים במו ידיו: עו"ד אלי וילצ'יק, שמוכר כאחד המומחים בתחום התכנון והבנייה בארץ, הקרימינולוגית ד"ר יעל וילצ'יק-אביעד שממלאת את תפקיד ראשת החוג לקרימינולוגיה באוניברסיטת אריאל, והיועצת החינוכית חגית וילצ'יק.
החוקר הוותיק אינו נוטש את אהבתו הגדולה לכדורסל. הוא מקפיד לשחק מספר פעמים בשבוע, בשעות הבוקר המוקדמות, עם חבריו ממכון ויצמן. למרות גילו, חבריו מספרים איך הוא מכדרר וקולע, ואומרים שהוא אחד מעמודי התווך של הקבוצה – ממש כשם שהוא אחד מעמודי התווך של הקהילה המדעית בישראל.
אחד מעמיתיו הקרובים, פרופ' אד באייר, שעובד עם פרופ' וילצ'ק באותה מחלקה במכון ויצמן, משתף בחוויות מהעבודה המשותפת ורבת השנים. "בקיץ 1971 הגעתי למכון ויצמן כדי להתחיל את לימודי הדוקטורט שלי, והפכתי לדוקטורנט הראשון של מאיר, שחזר מלימודי הפוסט-דוקטורט שלו בארצות הברית. במהלך עבודתנו המשותפת, המצאנו את טכנולוגיית אבידין-ביוטין יחד עם אהוד סקוטלסקי, כפרויקט צד של התזה שלי, המבוססת על הקשר הביולוגי החזק ביותר בטבע בין החלבון אבידין לוויטמין ביוטין", אומר פרופ' באייר. "גם בשנים לאחר עבודת הדוקטורט שלי, מאיר ואני המשכנו את המחקר שלנו על מערכת אבידין-ביוטין, הן בתחום המדעי הבסיסי והן בתחום היישומי, ויצרנו יחד יותר מ-130 פרסומים מדעיים משותפים. המפגשים האינטלקטואליים והיצירתיים המיוחדים שחלקנו יחד במהלך השנים היו מלאים במחשבה עמוקה מחוץ לקופסה ובחילופי רעיונות מופלאים, מלווים בהומור ובדיחות בלתי פוסקות".
13 צפייה בגלריה
פרופ' מאיר וילצ'ק (מימין) ופרופ' אד באייר. "מחשבה עמוקה מחוץ לקופסה"
(צילום: באדיבות פרופ' אד באייר)
13 צפייה בגלריה
פרופ' וילצ'ק (מימין) ופרופ' אד באייר, בתמונה שצולמה בשנת 1976
(צילום: באדיבות פרופ' אד באייר)
פרופ' באייר מוסיף ומספר כי במהלך השיחות האינטימיות של השניים, סיפר לו וילצ'ק סיפור המתאר את גדולתו ואופיו. "כאשר הגיע לארצות הברית כדי להתחיל את עבודת הפוסט-דוקטורט שלו, המנחה שלו, המדען המפורסם זוכה פרס נובל, כריס אנפינסן, נתן לו פרויקט שדרש ניקוי מסובך וארוך במיוחד של אנזים. בעודו מיואש, הוא הרהר כיצד להאיץ את התהליך", לדבריו. "יום אחד, הוא נסע בכביש מהיר, וכשהמחשבות שלו נדדו, פתאום עלה בראשו פתרון. התחושה הייתה כה מדהימה, שהוא עצר בצד הכביש ורעד מהתרגשות.
"לאחר מכן, הוא עבד בשיתוף פעולה הדוק עם פדרו קואטרקאסאס, כדי להפוך את התיאוריה למציאות. לגילוי הזה של כרומטוגרפיית זיקה ולמושג האפיניות (Affinity) היו מאז השלכות רבות על תחומי הכימיה, הביוטכנולוגיה, הננוטכנולוגיה והרפואה, והם שינו את האופן שבו ביוכימאים תופסים את תחומם. מדענים צעירים מקבלים כיום את המושג כמובן מאליו, אך את התגלית שחוללה מהפכה בתחומים האלה אפשר לייחס לכימאי צעיר שנהג בכביש המהיר, ואיפשר למוחו היצירתי לנדוד".
החברות בין פרופ' באייר לפרופ' וילצ'ק נרקמה במשך שלושה עשורים, כאשר מדי בוקר היו השניים משכימים מוקדם, נפגשים במשרד עם קפה וארוחת בוקר קטנה, ומתחילים את יום העבודה לפני שמישהו מחברי המחלקה האחרים הגיע למקום. "הרבה אחרי אותם ימים, כשכתבתי מאמרים עם הסטודנטים שלי, ניסיתי לדמיין ולשחזר את התקופה שבה מאיר ואני עבדנו יחד, כשמחשבותינו היצירתיות והדמיוניות צפות באוויר", אומר פרופ' באייר. "במבט לאחור, הקריירה המדעית שלי, ועוד הרבה יותר ממנה, הוגדרה על ידי מערכת היחסים החמה שלי לאורך השנים עם מאיר. מערכת היחסים המדעית שלנו הולידה ידידות אישית ומשפחתית קרובה ועמוקה, שנמשכת יותר מ-50 שנה – קשר שאפילו מתחרה בזה שבין אבידין לביוטין".
