שוק הפסולת בישראל כושל – על כך כמעט כולם מסכימים. כמה כושל? תלוי את מי שואלים. אבל כשמדובר במדינה מערבית קטנה, שבה משאב הקרקע יקר במיוחד, שמטמינה יותר מ-80% מהפסולת שלה, ושבה עבריינים פועלים כמעט ללא הגבלה בענף - ברור שמדובר בבעיה קשה.
במשרד האוצר מקווים להוציא לפועל רפורמה בענף החולה, אחרי שניסיונות של המשרד להגנת הסביבה נכשלו. המסגרת הקיימת לאסדרת הענף אינה רעה בפני עצמה, אך היא תלויה בנקודת המבט של השואלים. מטרת הרפורמה היא להסדיר את פעילות משק הפסולת לטובת הציבור, להבטיח שירות סדיר, אמין ויעיל, לצמצם נזקים סביבתיים ולמגר פשיעה והון שחור.
במסגרת ההצעה של האוצר, תוקם רשות פסולת במשרד להגנת הסביבה, שתסדיר תעריפים לטיפול בפסולת ותעניק רישיונות ותנאים לשחקנים בענף. המודל דומה לרפורמות קודמות במשק החשמל ובתאגידי המים, אך עם הבדל מהותי: היטל ההטמנה, שהיה אמור לעודד טיפול יעיל יותר בפסולת, יבוטל. ההיטל לא צמצם בפועל את ההטמנה, והכספים שהצטברו בקרן הניקיון לא שימשו כראוי להקמת מתקני קצה או לשמירה על הסביבה, והפכו למעשה למעין קופה עבור משרד האוצר.
הבטחת האוצר היא כי ביטול ההיטל והכנסת תעריף אחיד יצמצמו את התמריץ של עבריינים להטמנת פסולת לא חוקית בשטחים פתוחים או ביהודה ושומרון. כיום, ההפרש שנחסך ממיסי ההטמנה נכנס לכיסם הישיר של הפורעים, והפסולת נשרפת בשטחים הפתוחים, פוגעת בקרקע, במי תהום ובבריאות התושבים. 78% מהחומרים המסרטנים באוויר בישראל הם תוצאה של שריפות פסולת לא חוקיות. יתרות קרן הניקיון יעברו לניהול רשות הפסולת ויושקעו בפיתוח תשתיות.
לפי נתוני האוצר, הרפורמה צפויה לחסוך לרשויות המקומיות כ-580 מיליון שקלים בשנה הראשונה, סכום דומה לשנה השנייה ביחס לשיטה הקיימת. דוגמה לחיסכון: ירושלים תחסוך 55 מיליון שקלים בשנה, תל אביב 41 מיליון, פתח תקווה 16 מיליון, בני ברק 12 מיליון ומודיעין 5.5 מיליון.
לרשות הפסולת יהיו, כמובן, חברי מליאה, שבעה במספר. במליאה יהיו נציגי משרדי ממשלה, שלטון מקומי ואזורי וגם נציגי ציבור. במרכז השלטון המקומי, בראשותו של היו"ר חיים ביבס, ראש העיר מודיעין-מכבים-רעות הסובלת משריפות הפסולת בשטחי יהודה ושומרון, הדגישו שהשליטה ברשות צריכה להיות שלהם. בנוסף, אובדן קרן הניקיון לא מדיר שינה מעיניהם: "מעל עשור מדינת ישראל מפקירה את משק הפסולת, וגוזלת כספים מהרשויות המקומיות לקרן הניקיון מבלי להציג פתרון", אמרו במרכז השלטון המקומי.
"בתוכנית של המשרד להקמת 'הרשות לפסולת' - 'הנייר סובל הכל'. כשתתגבש תוכנית ריאלית שבה נראה איך באמת ניתן לייעל משמעותית את הטיפול בפסולת ולהבטיח שהכספים שנגבים אכן מושקעים בהסדרת משק הפסולת ובעתיד מדינת ישראל בתחום, ובתנאי שהדרישה שלנו שלרשות הפסולת יהיה רוב מובהק לשלטון המקומי ולא למשרד כלשהו תתמלא, נביא אותה לידיעת הרשויות והתקשורת", נמסר. "למדנו את הלקח מקרן הניקיון, שמטרתה הייתה לטפל באשפה ולא הקימה עד היום אף מתקן השבה אחד".
במרכז השלטון האזורי (מרכז המועצות האזוריות) מבקשים גם כן כי השליטה במליאה תהיה שלהם. "אנחנו בוחנים את הדברים לעומק", נמסר. "משק הפסולת בישראל נמצא במשבר: פסולת מושלכת בשטחים פתוחים, מתרבות שריפות פסולת פיראטיות, והתושבים הם אלה שנפגעים. פתרונות ההטמנה מצטמצמות, אתרים רבים נסגרו, והעלות לרשויות הולכת ומזנקת, בלי שיפור בשירות".
עוד נמסר כי "בשלב זה, אנו בוחנים לעומק את ההצעה ואת השלכותיה על הרשויות ותושביהן. הרפורמה לא נותנת איזון נכון למעמד של הרשויות המקומיות בתוך מועצת הרשות. הרשויות המקומיות הן האמונות על הטיפול בפסולת, והן האחראיות על הפינוי, המתקנים להטמנה בשטחן והרשויות המקומיות משלמות הון. הרשויות המקומיות העבירו מיליארדים לקרן הניקיון- שלא חזרו. כמי שאמונים על הטיפול בפסולת אנחנו דורשים רוב בכל רשות שתוקם".
בארגון "אדם טבע ודין" אמנם תומכים בהקמת רשות פסולת, אך רק כמנגנון כולל ומקיף של חוק פסולת אחד. "ההצעה שטחית ואמורפית", טוענים בארגון, "היא מתמקדת בהיבטים כלכליים ומתעלמת מההיבטים הסביבתיים שהם לב התחום. היא אינה מציבה יעדים סביבתיים שיאפשרו ודאות לענף, ואינה מתייחסת לתוכנית האסטרטגית של המשרד להגנת הסביבה - הפחתה במקור, צמצום הטמנה, הפרדה ועוד. גם הניסיון להתייחס לכל סוגי הפסולת כמקשה אחת אינו ריאלי, שכן לכל זרם מאפיינים ואתגרים שונים. אין ספק שצריך חוק פסולת אחוד כדי להסדיר את הענף, אך לא כלאחר יד בחופזה. זה לא יעבוד ועלול להזיק".
גיל ליבנה, מנכ"ל פארק המחזור חירייה, טוען כי הקמת הרשות עשויה דווקא לייקר את הטיפול בפסולת לרשויות. "כמו הרפורמה בתאגידי המים והביוב שרק ייקרה את מחיר המים לאזרח ומנגד ייעלה את ההשקעות ברשות המים והביוב", אומר ליבנה. "גם רשות הפסולת לא תוזיל את העלות לעיריות, אך סביר שיקדמו את ההשקעות בפיתוח תשתיות לטיפול בפסולת".
יחד עם זאת, הוא הוסיף כי "האסדרה המוצעת משנה סדרי בראשית והיא בגדר מהפכה של ממש. הסדרה מובילה למשק פסולת ריכוזי בניהול ממשלתי, והיא משפיעה על כלל הגורמים בשרשרת הטיפול בפסולת, החל מהתושב, דרך הרשות המקומית ועד למתקני המיון והמיחזור. התחום שבע משינוי מדיניות ורגולציה ממשלתית, אשר גרמו לחוסר יציבות תפעולית וחוסר וודאות כלכלית בענף שהוא תשתיתי בהגדרה, וחייב יציבות והשקעות לטווח ארוך. אנו מצפים לדיון רציני ולהקשבה פתוחה לעמדות כל בעלי העניין בתחום".
ומה אומרים במשרד להגנת הסביבה? גורמי המקצוע והלשכה המשפטית מתנגדים נחרצות להצעה, המתיימרת לטענתם להציג הצעה כוללת לחוק שיסדיר את משק הפסולת. "ההצעה שפורסמה על ידי משרד האוצר אינה מבוססת על תשתית מקצועית ואינה צפויה לתת מענה לכשלים הקיימים במשק הפסולת אלא להיפך- לעכב ולעצור את קידום משק הפסולת לסטנדרטיים מודרניים, תוך יצירת חוסר ודאות בטווח הקצר ובטווח הארוך".
כאן יש לציין כי חוסר הוודאות נוצר מחוסר יכולתו של המשרד, לאורך שנים, לייצר ודאות. מדובר בשוק שידע שינויים רבים ברגולציה ובמדיניות, בעיות תחרות ופשיעה ומוסר תשלומים בעייתי. יחד עם זאת, ניכר כי היעדים של האוצר הם יותר מדי ארוכי טווח.
במשרד להגנת הסביבה טוענים כי ההצעה עדיין אינה בשלה והוגשה באופן חד צדדי. זאת, למרות דיונים משותפים בין גורמי המקצוע במשרדים. לטענת המשרד, המודל שמציע האוצר מבוסס על תפיסה הסותרת את האסדרה הנוהגת במדיניות האיחוד האירופי, והיא צפויה לסכל את היכולת לקדם חקיקת מסגרת ראויה בעתיד.
