איראן חווה רעידות אדמה תכופות, חלקן הרסניות. היא ממוקמת על החגורה האלפידית, שנמתחת מהאוקיאנוס האטלנטי, דרך הרי האלפים, הזגרוס וההימלאיה, ועד לאיי ג'אווה וסומטרה שלחופי האוקיינוס ההודי. זהו האזור השני הפעיל ביותר בעולם מבחינה סיסמית, אחרי החגורה המקיפה של האוקיינוס השקט (טבעת האש). הסיבה העיקרית לכך שהאדמה באיראן רועדת בתכיפות כה גבוהה, היא מיקומה הגיאולוגי הייחודי בצומת של מספר לוחות טקטוניים גדולים.
"רוב הפעילות הסיסמית באיראן נובעת מההתנגשות המתמשכת בין הלוח הערבי ללוח האירואסייתי. הלוח הערבי נע צפונה ומתנגש בלוח האירואסייתי, ויוצר בכך לחצים עצומים", הסבירה הגאולוגית פרופ' בוורלי גודמן מאוניברסיטת חיפה, שמתמחה באסונות טבע.
"התנגשות זו אחראית ליצירת רכסי הרים גדולים כמו הרי זגרוס שמשתרעים על פני כ-1,500 ק"מ במערב איראן, המאופיינים בפעילות סיסמית גבוהה. כתוצאה מהתנגשות הלוחות, נוצרים באיראן מספר רב של העתקים (שברים בקרום כדור הארץ) וקמטים (עיוותים גליים של שכבות סלע, שנוצרים כתוצאה מלחץ בצורת דחיסה)", מוסיף ד"ר דניאל פלחן מהמחלקה להנדסה אזרחית באוניברסיטת אריאל.
למעלה מ-90% משטח איראן נמצא באזורים שבהם קיימים קווי שבר (השבר המרכזי באיראן הוא שבר זגרוס, החוצה את איראן מדרום-מזרח לצפון-מערב, אך ישנם עוד עשרות שברים אקטיביים), והם הגורם הישיר לרעידות האדמה הרבות ברפובליקה האסלאמית. רוב הרעידות הטקטוניות בצפון-איראן מתרחשות בעומק 25-7 ק"מ, ולעתים עד 40-30 ק"מ לאורך העתקי הזָגרוס והאלבורז.
"התנגשות הלוחות הטקטוניים שנובעת כחלק מתהליך סגירתו של אוקיינוס טתיס, שכמעט נעלם עם השנים, עקב תזוזת הלוחות בקרום כדור הארץ והתקרבותה של אירופה לאפריקה ולחצי האי ערב", מסביר ד"ר פלחן.
ד"ר יצחק ליאור, מרצה בכיר במכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית בירושלים, אמר: "במחקר שפורסם בכתב העת Bulletin of Earthquake Engineering, מוצג איור שממחיש את מיקומי רעידות אדמה באיראן. אפשר לראות שלמרות שיש יותר רעידות אדמה בדרום המדינה, רעידות האדמה החזקות יותר הן בחלקה הצפוני. במחקר מוצגת מפה של הסיכון הסיסמי באיראן. המפה הזאת מתחשבת באזורים הפעילים סיסמית ובעוצמת ותדירות הרעידות שהם מייצרים. במפה, אזור טהרן צבוע באדום (Very High) בעוד דרום איראן צבועה בכתום (High)".
6 צפייה בגלריה
מיפוי הסיכון מרעידות האדמה באיראן
(איור: מתוך כתב העת Bulletin of Earthquake Engineering)
ד"ר ליאור הוסיף: "הקצב הסיסמי, כלומר, כמה החלקה יש על העתק בממוצע בשנה הוא כ-2 מ"מ לשנה. זה מהר פי ארבעה מישראל, אבל איטי פי עשרה בערך מקליפורניה. בדרום איראן, רעידות האדמה מתרחשות באזור הרי הזגרוס, בעוד שבצפון המדינה, הן מתרחשות בהרי אלבורז. למרות שתנועת הלוחות המרכזית באזור היא של לחיצה, ההעתקים באיראן מבטאים גם פעילות של מתיחה והידקקות קרום כדור הארץ, וגם פעילות של שבירה אופקית, בדומה לתנועה הקיימת על העתק ים המלח באזורנו. הרעידה המשמעותית האחרונה שהתרחשה באיראן בעוצמה 5.2 ביום שישי, מבטאת פעילות של מתיחה".
הגרעין מרעיד את האדמה?
עם זאת, יש לתת את הדעת גם על ניסויים גרעיניים תת-קרקעיים, שעשויים ליצור פעילות סיסמית. כאשר מדינות מבצעות ניסויים גרעיניים תת-קרקעיים, הפיצוץ עצמו יוצר גלים סיסמיים. עוצמת הגלים הללו תלויה בעוצמת הפצצה. מדינות כמו צפון קוריאה, שביצעו ניסויים כאלה, אכן גרמו לרעידות אדמה מקומיות שהורגשו וזוהו על ידי מכונים סיסמיים ברחבי העולם.
"ניסוי DPRK-3 שנערך בשנת 2017 בצפון קוריאה, שלפי ההערכות כלל 140 קילו-טון TNT, יצר מומנט סיסמי של מגניטודה 6.3 ותזוזת קרקע של עשרות סנטימטרים. למרות זאת, סדרת רעידות-המשנה נותרה מוגבלת לטווח שלא עלה על 25 ק"מ ממוקד הפיצוץ", מסביר ד"ר יובל ראובני, מהמחלקה לפיזיקה באוניברסיטת אריאל.
רעידות אלה הן למעשה "רעידות אדמה מושרות", ולא רעידות אדמה טבעיות, שכן מדובר ברעידות אדמה שנגרמות כתוצאה מפעילות אנושית, שמשפיעה על מצב המאמצים בקרום כדור הארץ. גאולוגים וסיסמולוגים מסוגלים להבחין בין רעידת אדמה טבעית (שנוצרת מתנועת לוחות) לבין פיצוץ גרעיני (או לא גרעיני) תת-קרקעי על בסיס מאפייני הגלים הסיסמיים שהם מייצרים, אפילו אם אלה מוקלטים מאות קילומטרים ממקור שחרור האנרגיה (רעידה או פיצוץ).
לדברי ד"ר ראובני, לפיצוץ תת-קרקעי יש "חתימה" סיסמית שונה, הכוללת בין היתר גלים ראשוניים חזקים יותר (גלי P) יחסית לגלים משניים (גלי S), אשר נוצרת ממופע איזוטרופי (התפשטות בצורה כדורית), בהשוואה לרעידת אדמה טבעית שבה נמדד יחס P/S גבוה והיפוך קוטביות אופייני.
"תיאורטית, פיצוץ תת-קרקעי חזק מאוד, אם יתרחש בסמיכות להעתק טקטוני פעיל שכבר נמצא תחת מאמץ קריטי, עלול במקרים נדירים וספציפיים להאיץ או לעורר שחרור מאמץ שכבר הצטבר ולהביא לרעידת אדמה טבעית קטנה יותר. לדוגמה, השינוי במאמץ הסטטי כתוצאה מפיצוץ קונבנציונלי הוא בקירוב בין 1,000-100 פסקל במרחק של כמה מאות מטרים, זה בערך שלושה סדרי גודל פחות מהלחץ הנדרש לגרום לסף כשל לאורך העתק פעיל. בנוסף, משרעת הגל הסיסמי דועכת ביחס הפוך למרחק, כך שבמרחק של קילומטרים ספורים ממוקד הפיצוץ נשארים עם סדר גודל של פסקלים בודדים", מסביר ד"ר ראובני.
6 צפייה בגלריה
צילום אווירי של מתקן הגרעין בפורדו
(צילום: Satellite image ©2025 Maxar Technologies/AFP)
עם זאת, אין תיעוד משמעותי של ניסויים גרעיניים שגרמו לרעידות אדמה טבעיות גדולות והרסניות. ההשפעה, אם קיימת, תהיה מקומית מאוד וזניחה יחסית למאמצים הטקטוניים העצומים הקיימים בקרום כדור הארץ. בכל הנוגע לתוכנית הגרעין של הרפובליקה האסלאמית, הרי שאין תיעוד מוצהר לכך שהיא ביצעה ניסויים גרעיניים, בניגוד לצפון קוריאה שלא הסתירה זאת.
על פי ההערכות, ניסויים גרעיניים מוסווים שבוצעו על ידי איראן הם "ניסויי קור" או "ניסויי חום", שאינם כוללים פיצוץ אטומי שלם. אלו ניסויים המדמים חלקים מפעולת הנשק הגרעיני, אך ללא שימוש בחומר בקיע (אורניום מועשר או פלוטוניום) ובכך אינם יוצרים פיצוץ גרעיני אמיתי ואינם גורמים לרעידות אדמה בעוצמה משמעותית.
"נשאלתי לאחרונה האם הרעידה האחרונה בעוצמה 5.2 היא אכן רעידה או ניסוי כלשהו. לדעתי, מדובר ברעידה, שכן ניסוי גרעיני בעוצמה כזו, יהיה הניסוי מהגדולים שהיו אי פעם בעולם. כמו כן, סוכנויות סיסמולוגיות שונות בעולם ניתחו את האירוע וסיווגו אותו כרעידה ללא צל של ספק", מסביר ד"ר ליאור.
תקיפה באיראן. לא גורמת לרעידת אדמה
(צילום: דובר צה"ל )
ד"ר פלחן הוסיף: "אינני רואה אפשרות שהאיראנים הצליחו לקדוח לעומק של יותר מקילומטר אחד, משום שהסלעים בחגורת הזגרוס הם קשים מאוד כגון סלעי גיר ודולומיט, הדומים גם לסלעים בשדרת ההר בישראל, וקידוח לעומקים עמוקים מהווים אתגר הנדסי משמעותי. על כן, אינני רואה קשר בין ניסויים גרעיניים, אם בוצעו כאלה, לפעילות טקטונית באיראן. יחד עם זאת, ייתכן שבדיוק זה המקום להסוות שבו ניסויים גרעיניים, אבל החתימה הסיסמית של ניסויים אלה תהיה שונה מאוד מזו של רעידות אדמה טבעיות - למשל בתדירויות המיוצרות. בנוסף לכך, כדור הארץ מנוטר כל הזמן על ידי מדינות רבות וקבוצות מחקר עצמאיות באמצעות מאות תחנות סיסמיות כך שבסופו של יום, קשה לי לראות איך ניתן להסתיר פיצוץ גרעיני".
לדבריו, גם להפצצות של חיל האוויר אין קשר להתרחשות רעידות האדמה באיראן. "לדעתי קשה לקשור את הדברים מפני שהפיצוצים מההפצצות 'מגרדים' באופן יחסי את פני השטח, ואילו המוקד של רעידות האדמה הינו לרוב בעומקים של בערך 10 ק"מ". בהקשר זה, ד"ר ליאור הוסיף ואמר כי למרות שפיצוצים על פני השטח יוצרים בעצמם גלים סיסמים שנעים בקרום כדור הארץ, השפעתם בעומקים האופייניים לרעידות אדמה זניח ועל כן אינם יכולים לגרום לרעידות מושרות.
אלפי רעידות אדמה בעוצמה נמוכה (לרוב פחות ממגניטודה 3) מתרחשות מדי שנה באיראן, אך רובן אינן מורגשות על ידי בני אדם ומתגלות רק על ידי מכשירים סיסמיים. לעומת זאת, עשרות עד מאות רעידות אדמה בעוצמה בינונית (מעל מגניטודה 3) מתרחשות באיראן מדי שנה, וחלקן אף מורגשות היטב.
עם זאת, איראן חווה גם מספר רעידות אדמה חזקות (מעל מגניטודה 6-5) והרסניות למדי, לעיתים קרובות עם נפגעים ונזק לרכוש. דיווחים מהשנים האחרונות מצביעים על כך שמתרחשות מספר רעידות אדמה בעוצמה 5 ומעלה מדי שנה באזורים שונים באיראן.
ביום שישי האחרון דווח באיראן על רעידות אדמה בעוצמה 5.2 ליד העיר סמנאן שהורגשה בטהרן ובמחוז קום, שם נמצא מתקן הגרעין פורדו - רעידה שהתרחשה במקביל לתקיפות חיל האוויר ברחבי איראן, אך כאמור אינה קשורה לתקיפות אלה.
"עם זאת, עומק מוקד הרעידה, כ-10 ק"מ, עמוק פי 150 מעומק חדירת פצצה GBU-57 MOP, ופי 10 מעומק קידוחי ניסויי גרעין, ואנרגיית האירוע השקולה ל-670 טון TNT, מובילים למסקנה כי מדובר באירוע טבעי כתוצאה מהחלקה טקטונית לאורך חזית הרי אלבורז, ואיננה קשורה להפצצות הקונבנציונליות או לניסוי גרעיני אפשרי", מסביר ד"ר ראובני.
"רעידת האדמה החמורה ביותר בעת האחרונה באיראן התרחשה ב-21 ביוני 1990, בעוצמה 7.4 צפונית-מערבית לטהרן וגבתה את חייהם של 35 אלף עד 50 אלף בני אדם, עם הרס עצום במספר ערים באזור. בעיר בם, שבדרום איראן, התרחשה ב-26 בדצמבר 2003 רעידה חזקה בעוצמה 6.6, וגבתה את חייהם של כ-34 אלף בני אדם. בנוסף לאובדן חיים, נזק רב נגרם למבנים, כולל מבצר היסטורי שהוחרב כליל. האחרונה מבין הרעידות הגדולות שפקדו את איראן אירעה ב-12 בנובמבר 2017 במחוז כרמאנשאה על גבול איראן-עיראק, אז נהרגו למעלה מ-500 בני אדם, יותר מ-8,000 נפצעו ויותר מ-70 אלף נותרו ללא קורת גג", מוסיף ד"ר ליאור.
