כסף שימש כאמצעי תשלום בארץ ישראל כבר לפני כ-3,600 שנים, הרבה לפני המצאת המטבע. כך עולה ממחקר בין־תחומי שנערך באוניברסיטת חיפה. עוד נמצא במחקר, שפורסם בכתב העת Journal of World Prehistory, כי לאורך כ-1,500 שנים מילא הכסף תפקיד כלכלי מובהק שהלך והשתנה עם הזמן בארץ.
המחקר מבוסס על ניתוח שיטתי של עשרות מטמוני כסף מתקופות הברונזה והברזל, שהתגלו באתרים ארכיאולוגיים ברחבי הארץ. "הממצאים מראים כי למרות שלא היו מטבעות, כסף היה בשימוש שוטף כאמצעי תשלום שנשמר לצורך עסקאות עתידיות, גם בידי מוסדות וגם בידי אנשים פרטיים", אמרה עורכת המחקר, ד"ר צילה אשל מבית הספר לארכאולוגיה ותרבויות ימיות באוניברסיטת חיפה. לדבריה, השימוש הרציף בכסף לאורך מאות שנים מצביע על קיומה של מערכת כלכלית מבוססת, שהתפתחה בהדרגה וכללה גם תקופות של שינוי, התאמה ואף זיוף.
החוקרים אמרו כי במזרח הקרוב הקדום נעשה שימוש בכסף כאמצעי תשלום כבר באלף ה-3 לפני הספירה, בעיקר במסופוטמיה, באנטוליה ובסוריה. בארץ ישראל, שאין בה מקורות טבעיים של כסף, התגלו עשרות מטמונים מתקופות הברונזה והברזל, אך במשך שנים סברו החוקרים שאלה עודפי מלאכה של צורפים, מצבורי מתכת גולמית או מנחת ייסוד.
ד"ר אשל, שחקרה בעבר את מקורות הכסף שהגיעו לאזור, ביקשה לבדוק האם ייתכן שמטמונים אלו שימשו בפועל כאמצעי תשלום על בסיס משקל, ומה ניתן ללמוד מהם על אופי הכלכלה שפעלה בארץ ישראל בתקופות הקדומות.
במסגרת המחקר ניתחה החוקרת עשרות מטמוני כסף שהתגלו באתרים ארכיאולוגיים שונים ברחבי הארץ, המתוארכים למאות 6-20 לפני הספירה. כל מטמון נבחן לפי מועד ההטמנה, סוג המבנה שבו נמצא, ההקשר החברתי והכלכלי, ותכולת הפריטים שבו - בהם: מטילי כסף, תכשיטים שבורים חתיכות בצועות שנשמרו לפי משקל. נוסף על כך בוצעו ניתוחים כימיים מדויקים לכ־230 פריטים מ־19 מטמונים, במטרה לזהות את הרכב המתכת, לאתר תוספות של נחושת וארסן, ולעקוב אחר שינויים בטוהר הכסף לאורך התקופות.
בניגוד למחקריה הקודמים שהתמקדו באתר בודד או בתקופה אחת, במחקר הנוכחי ביקשה החוקרת לשרטט תמונה רחבה של השימוש בכסף לאורך כ-1,500 שנים, ולזהות תהליכים כלכליים מצטברים. ממצאי המחקר עולה כי כבר במאה ה-17 לפני הספירה החל בארץ ישראל שימוש שיטתי בכסף כאמצעי תשלום, מוקדם יותר מאשר באזורים שכנים, כמו מצרים ויוון.
המטמונים הקדומים ביותר ששימשו כאמצעי תשלום התגלו בשילה ובגזר. הם מעידים על נוכחות מוקדמת של כסף נשקל לצורכי מסחר. בתקופת הברונזה המאוחרת עברו ככל הנראה להשתמש זמנית בזהב, אך החל מהמאה ה-13 לפני הספירה חזר הכסף לשמש כאמצעי תשלום עיקרי.
החל מהמאה ה-12 ולמשך מאות שנים לאחר מכן ניכרת עלייה במספר המטמונים, בתפוצתם הגאוגרפית ובכמות הכסף שבהם – מגמה המעידה על התבססות כלכלת שוק הנשענת על כסף. בעוד שבתקופות הקדומות נטמן הכסף בעיקר במבני ציבור, בתקופת הברזל נמצאו מטמונים גם בבתים פרטיים. תופעה זו מעידה על חדירה של אמצעי התשלום לשימוש אזרחי יום-יומי. ברבים מהמטמונים נמצאו פריטים שבורים או חתוכים, עדות לכך שלא שימשו כתכשיטים אלא כאמצעי תשלום בפועל, על פי משקלם.
ניתוח ההרכב הכימי של פריטי הכסף העלה כי בתקופות הקדומות היה הכסף טהור יחסית, אך החל מהמאה ה-12 ועד המאה ה-10 לפני הספירה הופיעו סגסוגות שבהן עורבבו בכוונה תחילה מתכות כמו נחושת וארסן. תופעה זו עשויה להעיד על ניסיונות להוזיל את ערך הכסף או להסוות ירידה בטוהרו, ולעיתים אף על זיוף מכוון.
"המטבעות הראשונים הומצאו רק במאה ה-7 לפני הספירה, אבל עקרונות של מערכת מוניטרית פעלו כאן מאות שנים קודם לכן, עם עקרונות כמו אחידות, שליטה בערך המטבע ואף תופעות של זיופים. השימוש הרציף בכסף מצביע על כלכלה מתקדמת שהתפתחה בהדרגה מתוך החברה עצמה", סיכמה ד"ר אשל.
