מקדש כַּרְנָכּ (Karnak) במצרים הוא מתחם מקדשים עצום ליד העיר לוקסור (Luxor) – אחד מהאתרים הארכאולוגיים הגדולים בעולם מבחינת בנייה פולחנית. האתר, שהיה בשימוש מאז הממלכה התיכונה ועד לתקופה התלמיית במצרים העתיקה.
תפארת האתר, ששוכן על גדתו המזרחית של נהר הנילוס – בין היתר הודות למקדשים ולמבנים נוספים שבשטחו – הקנתה לו מעמד עילי במרוצת השנים (הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו ב-1979). עם זאת, סקר גאו-ארכאולוגי מקיף שנערך בשטחו חשף ראיות חדשות על גיל המקדש וקשרים למיתולוגיה המצרית העתיקה. כמו כן, סופקו באמצעותו תובנות חדשות לגבי יחסי הגומלין בין הנופים של המקדש לאנשים שאכלסו ופיתחו את האתר במשך 3,000 שנות שימושו.
5 צפייה בגלריה
מקדש כרנכ
מקדש כרנכ
מקדש כרנכ
(צילום: Nastya Smirnova RF/Shutterstock)
אתר זה, שימש במצרים העתיקה כמקום הסגידה העיקרי לאל אמון, לבת זוגו האלה מוּת ולבנם האל ח'וֹנסוּ, המכונים "שלישיית תבאי" (עיר מצרית עתיקה שהוא שוכן סמוך לחורבותיה). במחקר, שפורסם בכתב העת Antiquity, התגלו פרטים חסרי תקדים על התפתחותו של מקדש כרנכ, ממקום קטן לאחד המוסדות המכוננים של מצרים העתיקה, כך לדבריו של ד"ר בן פנינגטון, מבית הספר לגאוגרפיה ומדעי הסביבה באוניברסיטת סאות'המפטון, שהוביל את צוות החוקרים.
מקדש כרנך ממוקם 500 מטרים מזרחית לנהר הנילוס של ימינו, ליד לוקסור, בבירה הדתית של מצרים העתיקה, תבאי. צוות המחקר הבינלאומי, ניתח 61 ליבות משקעים מתוך ומסביבת האתר, זאת בנוסף לעשרות אלפי שברי חרס. באמצעות ראיות אלו, הצליחו החוקרים למפות כיצד הנוף סביב האתר השתנה לאורך ההיסטוריה שלו.
5 צפייה בגלריה
איסוף דגימות ליבה משטח מקדש כרנכ במצרים
איסוף דגימות ליבה משטח מקדש כרנכ במצרים
איסוף דגימות ליבה משטח מקדש כרנכ במצרים
(צילום: Dr. Ben Pennington)
הם גילו שלפני שנת 2520 לפני הספירה (בערך), האתר לא היה מתאים ליישוב קבע עקב הצפה תכופה במים שזרמו מהנילוס. משמעות הדבר היא שהמועד המוקדם ביותר בו התקיימה באתר התיישבות קבועה, היה ככל הנראה בתקופת הממלכה העתיקה (בסביבות 2591-2152 לפני הספירה). שברי החרס שנמצאו באתר מאשרים זאת, שכן העתיק שבהם תוארך מתישהו בין 2305 ל-1980 לפני הספירה.
לדברי דומיניק בארקר מאוניברסיטת סאות'המפטון, שנמנה על צוות המחקר, ערוצי הנהר שמקיפים את האתר עיצבו את האופן שבו המקדש יכול היה להתפתח והיכן, כאשר בנייה חדשה התרחשה על גבי נהרות ישנים כשהם התמלאו בסחף. "הממצאים בשטח מלמדים כיצד המצרים הקדמונים עיצבו את תוואי הנהרות, באמצעות השלכת חולות מהמדבר לתעלות, אולי כדי לספק קרקע חדשה לבנייה, למשל", הסביר בארקר.
להבנה חדשה זו של נוף המקדש יש קווי דמיון בולטים למיתוס בריאה מצרי קדום, מה שהוביל את החוקרים להאמין שההחלטה למקם את המקדש במיקום הספציפי יכולה הייתה להיות קשורה לתפיסות הדתיות של מתיישביו.
5 צפייה בגלריה
שדרת עמודי פאר במקדש כרנכ
שדרת עמודי פאר במקדש כרנכ
שדרת עמודי פאר במקדש כרנכ
(צילום: Jess Kraft/Shutterstock)
5 צפייה בגלריה
פסלים עתיקים במקדש כרנכ
פסלים עתיקים במקדש כרנכ
פסלים עתיקים במקדש כרנכ
(צילום: Nastya Smirnova RF/Shutterstock)
טקסטים מצריים עתיקים של הממלכה העתיקה מגוללים סיפור בריאה שבו שטח גבוה יוצא מתוך "אגם". האי עליו נמצא מקדש כרנכ הוא האזור היחיד הידוע מסוגו של שטח גבוה מוקף מים באזור. "מפתה לטעון שהאליטה התבאית בחרה את מיקומו של כרנכ כמקום מגוריו של צורה חדשה של האל הבורא, 'רע-אמון' (Amun-Ra), מכיוון שהוא התאים לסצנה הקוסמוגונית של גובה רב הבוקע מתוך המים הסובבים", אמר ד"ר פנינגטון. "טקסטים מאוחרים יותר של הממלכה התיכונה (בסביבות 1980-1760 לפני הספירה) מפתחים רעיון זה, כאשר 'התל הקדמון' עולה מ'מי הכאוס'. במהלך תקופה זו, דעיכת השיטפון השנתי הדהדה סצנה זו, כאשר התל עליו נבנה כרנכ נראה כאילו הוא 'עולה' וצומח ממי השיטפון הנסוגים".
5 צפייה בגלריה
עבודת המחקר בסביבת מקדש כרנכ שבמצרים
עבודת המחקר בסביבת מקדש כרנכ שבמצרים
עבודת המחקר בסביבת מקדש כרנכ שבמצרים
(צילום: Dr. Ben Pennington)
רע-אמון הוא אל מצרי קדום שנוצר ממיזוגם של אל האוויר אמון והאל השמש רע, וכך הפך לאל הלאומי של מצרים בתקופת הממלכה החדשה. האל המשותף הזה סימל כוח בלתי נראה (האוויר) וכוח נראה (השמש), נתפס כבורא היקום וכמגן המלכות, והיה נערץ במקדשים הגדולים כמו כרנכ.
כעת, עם זיכיון לחקור את כל מישור ההצפה של אזור לוקסור, הצוות מתכנן ומבצע כעת מחקרי עומק באתרים מרכזיים אחרים באזור. בכך, עתידים החוקרים לחשוף עוד ועוד פרטים על האזור, מה שיסייע להם להבין טוב יותר את כל אזור הבירה הדתית של מצרים העתיקה, על שלל נופיה.