בשעת ערב שקטה ברמת הנדיב, צבי ישראלי עומד לפתע קפוא במקומו. הוא משמיע נשיפה חדה וקצרה ותוך רגע כל העדר שסביבו מזדקף על רגליו, דרוך ומוכן לבריחה. זוהי דוגמה אחת לשפה הסודית של הצבי הישראלי, יונק ים-תיכוני וכריזמטי שחי לצידנו אך קולו כמעט שאינו נשמע. מחקר חדש מגלה לראשונה כיצד נשמעת שפת הצבאים, ואיך הלמידה של השפה יכולה לתרום לשמירה על המין שבסכנת הכחדה.
הצבי הישראלי (Gazella gazella) הוא יונק גדול ובולט בנופי הארץ ומחיות הבר הסמליות של ישראל. "מעבר לכך שהצבי יפה מאוד ומושך תשומת לב ציבורית, זו חיה חשובה מאוד בטבע הישראלי", מסביר ד"ר אמיר ארנון, מנהל תחום ממשק ושימור חיות בר ברמת הנדיב.
3 צפייה בגלריה
צבאים ברמת הנדיב
צבאים ברמת הנדיב
צבאים ברמת הנדיב
(צילום: ד"ר אמיר ארנון)
בעבר היה הצבי נפוץ בכל אזור הלבנט, אך במדינות השכנות כמעט נעלם, והיום ישראל היא המקום היחיד שבו נשארה אוכלוסייה יציבה יחסית. יחד עם זאת, הצבי הישראלי עדיין מוגדר בסכנת הכחדה. מעבר לנוכחות כריזמטית, הצבי ממלא תפקיד חשוב במערכת האקולוגית. הוא אוכל עשב שמסייע בהפצת זרעים, מהווה טרף מרכזי לטורפים מקומיים כמו צבועים וזאבים, ומשמש מדד חשוב למצבן של שמורות הטבע.
"הצבי הוא מין אינדיקטור. כלומר, כשיש ירידה באוכלוסיית הצבאים, זו עדות שמשהו לא טוב קורה במערכת האקולוגית, ולהפך", מסביר ארנון. "המצב של הצבי לא טוב בעיקר בגלל מיעוט שטחים פתוחים בעקבות פיתוח וקיטוע שלהם. נוסף על כך, הם נטרפים על ידי תנים וכלבי פרא וניצודים באופן לא חוקי. כמו כן, מדי כמה שנים יש התפרצות של מחלת הפה והטלפיים שפוגעת באוכלוסיות שלמות", הוא מספר.

גילוי מקרי שהפך למחקר חשוב

המחקר החדש שנערך על ידי ד"ר אמיר ארנון, ד"ר ניקולה פ. קויאמה וד"ר טורסטן ורונסקי, החל במקרה. "עברתי על סרטונים ישנים ממצלמות שהצבתי בפארק רמת הנדיב ופתאום שמתי לב לצליל מוזר. זה עניין אותי והתחלתי לנבור בסרטונים נוספים ששמרתי ונתקלתי שוב בסאונד דומה", מספר ארנון. על אף איכות צליל ירודה ורעשי רקע, הצליחו החוקרים לקלוט 6 סוגי קריאות ולמיין אותם ל-3 קטגוריות עיקריות: חיזור, איום ואזהרה. "זה בעצם הרפרטואר הקולי הראשון שמתואר לצבי בטבע. הרבה מהקולות שלהם חלשים ורכים וקשה לשמוע אותם", הוא מספר.
3 צפייה בגלריה
צבאים בטבע
צבאים בטבע
צבאים בטבע
(צילום: ד"ר אמיר ארנון)
הקריאה הנפוצה ביותר שנחשפה הייתה קריאת האיום של זכרים טריטוריאליים. זו קריאה קצרה מאוד, כעשירית השנייה, שנשמעת כמו נשיפה חדה מהאף. היא מלווה לעיתים בהצגת קרניים, נדנוד ראש או חיכוך בצמחייה. החוקרים מצאו הבדלים בתדר בין זכרים שונים, ייתכן כרמז לגודל הגוף או למעמדם החברתי. "בעבר תועדו קריאות איום רק בשבי. פה הצלחנו לראשונה להקליט אותן בטבע, בסיטואציות אמיתיות של עימות בין זכרים", מספר ארנון.
את קריאת האזהרה משמיעים זכרים ונקבות כשהם מזהים טורף מתקרב. במקרים מסוימים הקריאה מלווה בקפיצות גבוהות – "נשיפות הקפיצה" (stotting), שבהן כל ניתור מלווה בצליל. ייתכן שזהו מסר כפול, גם כאזהרה לשאר העדר וגם כהצהרה לטורף: "אני בריא/ה וחזק/ה, חבל לנסות לתפוס אותי".
תן מבריח צבי בפארק רמת הנדיב
(צילום: ד"ר אמיר ארנון, רמת הנדיב)

את קריאות החיזור משמיעים הזכרים. הן עדינות, חלשות וכמעט בלתי נשמעות. החוקרים תיעדו שלושה סוגים שונים, בהם קריאה קצרה, קריאה ארוכה יותר במבנה "סטקטו" עם הפסקה קצרה בין צליל לצליל, וקריאת יללה נמוכה וארוכה של זכר מחזר.

שפה כגשר לשמירה

ממצאי המחקר הם נקודת פתיחה. "ההקלטות הן באיכות לא טובה כי המיקרופונים של המצלמות לא נועדו למחקר של קול", אומר ארנון. אך יש תוכניות להמשך. "לפני כמה חודשים קנינו מכשירי הקלטה כדי שנקבל את הסאונד בצורה איכותית יותר שתאפשר ניתוחים כמותיים טובים יותר", הוא מספר.
הבנת השפה הקולית של הצבי הישראלי יכולה לעזור בניטור האוכלוסייה בסביבתם הטבעית ובהבנת ההתנהגויות שלהם בהקשרים חברתיים.
3 צפייה בגלריה
צבי ארץ ישראלי במחצבה
צבי ארץ ישראלי במחצבה
צבי ארץ ישראלי במחצבה
(צילום: ד"ר אמיר ארנון)
נוסף על כך, יש לכך תרומה מדעית רחבה יותר: פענוח שפה קולית של מין בר שחי בקרבה לאדם מאפשר לבחון שאלות כלליות על התפתחות תקשורת בבעלי חיים ועל האופן שבו רעש אנושי עלול לשבש מערכות תקשורת עדינות כאלה. "בשנים האחרונות מתרבות העדויות להשפעות השליליות של זיהום רעש ממקור אנושי, כמו מתחבורה ומתעשייה, על חיות בר. יש צורך בהפחתה של זיהום הרעש בסביבת שטחים פתוחים ובמיוחד באזורים מוגנים. מהידע המדעי שנצבר בתחום ניתן לשער שבין היתר רעש מפריע לצבאים להיעזר בשמיעה לצורך הגנה מטורפים וגורם להם לסטרס. מהמחקר שלנו עולה שרעש עלול לפגוע גם בתקשורת בין צבאים", הוא מסביר.
למרות האתגרים והלחצים שמופעלים על חייהם של הצבאים, "יש מקומות עם אוכלוסיות יציבות וסך הכול בריאות", מציין ארנון. לדבריו, במסגרת שיתוף פעולה עם עמק הצבאים בירושלים, הצליחו באביב האחרון לתעד קריאות חדשות של עופרים ושל האימהות שלהם. "ככל שנשתמש יותר בציוד הקלטה טוב, נגלה עוד רבדים בתקשורת שלהם", אומר ארנון. לעוד בעלי חיים יש דרכים לתקשר ביניהם ובעזרת התקשורת הזו אולי נצליח ללמוד טוב יותר איך לשמור על אוכלוסיות בעלי החיים בטבע.