טרגדיה איומה הכתה את גן החיות התנ"כי בירושלים בסוף השבוע שעבר. הסיוט הגדול התממש: אוריאל נורי, מטפל בנמרים, נהרג על ידי נמר פרסי בו טיפל. האירוע הקשה העלה שוב את השאלה הקבועה סביב גני חיות: האם נכון בכלל להציב בעלי חיים בגן חיות, בשטח קטן יחסית מחוץ לאזור המחייה הטבעי שלהן? האם הדבר מעורר אצלן תוקפנות? או שמא גני החיות נחוצים לצורך שימור חיות נדירות המצויות בסכנת הכחדה ובשל הערך החינוכי שהן מביאות בחשיפת הציבור לבעלי החיים השונים.
חשוב לציין כי נסיבות המקרה הנוכחי עדיין לא ברורות לגמרי ונמצאות תחת חקירה. עד כה נשמעו מספר גרסאות, יש הטוענים שמדובר בטעות אנוש בגלל דלת שנותרה פתוחה בעוד אחרים מצהירים כי המטפלים והנמרים נמצאו מלכתחילה באותו המרחב. בשלב זה מוטב להימנע מספקולציות ולהמתין לתוצאות החקירה.
"גני החיות הם תיבת נוח מודרנית"
בגן החיות עצמו מדגישים כי נורי, המטפל המנוח, הקפיד על כללי הבטיחות וגם לא מפנים אצבע מאשימה כלפי הנמר. "אנחנו עובדים עם המון בעלי חיים שונים, חלקם מאוד מסוכנים. לכל תצוגה יש את הנהלים שלה ויש את העובדים הקבועים שלה", אמר אריאל קדם, רכז שמירת הטבע בגן החיות התנ"כי לאולפן ynet, "חשוב להבין שבעלי החיים מתנהגים כבעלי חיים, אנחנו לא מאשימים אותם או משהו כזה. בעלי החיים האלה נמצאים בתצוגה שלהם כרגיל".
לאנשי גן החיות חשוב להדוף את הביקורת שנשמעה על פיה הנמר תקף את המטפל בגלל שהיה מחוץ לסביבתו הטבעית. "נמר הוא תוקפני מטבעו, בין אם מצוי בתצוגה ובין אם הוא בטבע. נמר הוא נמר", אומרת מנכ"לית גן החיות התנכ"י, ד"ר סיגלית הרץ, "אין קשר בין התוקפנות שלו לבין גודל התצוגה בה הוא מצוי והתנאים שהוא מקבל".
אריאל קדם מגן החיות התנ"כי
(צילום: ירון ברנר)
"הרבה מהחיות בגני החיות נולדו שם. הן לא נלקחו מהטבע. ברוב המקרים הן לא יהיו מסוגלות לשרוד בטבע אם נשחרר אותן סתם ככה", מבהיר עובד גן החיות התנ"כי משה זינגר, "גני חיות דווקא פועלים להשבת מינים לטבע, אבל זה תהליך ארוך ומורכב. צריך לפתח אצל החיה התנהגות טבעית ולמצוא מקום בטוח עם סיכוי לשרוד. מעל ל-30% משטחי הבר בעולם נעלמו ב-100 השנים האחרונות. הטבע ובעלי החיים נכחדים בקצב מטורף בגלל בני האדם. גני החיות מהווים כיום מעין תיבת נוח מודרנית שמטרתה לשמר מינים כדי שלא יימחקו סופית מהעולם, בתקווה שבעתיד יהיו לנו יותר שמורות טבע מוגנות אליהן נוכל להשיב אותם".
קשר ישיר בין גידול בעלי חיים בגן חיות לבין תוקפנות בקרב בעלי חיים אכן לא הוכח באופן מוחלט. עם זאת, הפגנת תוקפנות בהחלט יכולה להיות תולדה של מצוקה, לחץ, תסכול וסטרס הנובעים מתנאי השבי. "במקרה של התקיפה בגן החיות התנ"כי, חשוב לציין כי נמר הוא בעל חיים טריטוריאלי ורכושני למזון שלו. כמו כל טורף, הוא לא רוצה לוותר על בשר שהשיג, ולכן יכול להיות שהנמר הפרסי הספציפי חש מצוקה או סכנה ופעל כפי שחיית טרף אמורה לפעול", אומר פרופ' עמיעל אילני, מבית הספר לזואולוגיה וממוזיאון הטבע על שם שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב.
לא המקרה הראשון
בחודש ינואר הובאו לישראל שני נמרים פרסיים נדירים, הנקראים אפרין ואלאדין, מגן החיות דבור קרלובה שבצ'כיה, שם נולדו. לקראת הגעתם שופץ עבורם מתחם ייחודי בגן החיות התנ"כי בירושלים, הכולל שטחי טיפוס, מתקני העשרה ואזורי מנוחה נעימים. הנמרים עברו תחילה תהליך התאקלמות ראשוני בביתם החמים והשקט, ולאחר מכן החלו לצאת בהדרגה אל החצר. התנאים שהקצו להם לא מנעו בסופו של דבר את התקיפה.
זו לא הייתה הפעם הראשונה שחיית טרף תוקפת עובד בגן החיות התנ"כי. לפני שנה תנין בגן החיות נשך איש צוות ופצע אותו קשה. מאבטח ערני ירה בתנין כדי להציל את העובד. התנין בסופו של דבר מת מפצעיו.
גם בעולם אירעו מקרים דומים, במאי 2017, הותקפה רוזה קינג, עובדת גן החיות "המרטון" שמצפון ללונדון, על ידי נמר לאחר שנכנסה לשטח המחייה שלו. ב"גרדיאן" נכתב כי קינג נכנסה למתחם כדי לנקות את חלונות הצפייה בו לפני פתיחת גן החיות. גופתה התגלתה על ידי מבקר בגן החיות שהשקיף לתוך המתחם מאזור התצפית הציבורי. עמיתיה לעבודה של קינג תיארו אותה כמי שלא הייתה מבצעת קיצורי דרך בעבודתה.
פרופ' עמיעל אילני מבית הספר לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב: "אני מסכים עם ההחלטה שהתקבלה, לא להרדים את הנמר ולא לנקוט נגדו באי אלו פעולות. הוא לא אשם, הוא פשוט עשה מה שחיית טרף עושה כשהיא חשב סכנה או מצוקה"
מקרה אחר אירע ביולי 2020 כשטיגריס סיבירי הרג מטפלת בגן חיות בציריך שבשווייץ לעיני מבקרים ועובדי גן החיות. צוות העובדים הצליח להוציא בסופו של דבר את הטיגריס מהכלוב, אבל העובדת מתה במקום. שנה לאחר מכן, טיגריס סיבירי הרג מטפל בגן חיות בדרום אפריקה. הגדר החשמלית שהקיפה את המתחם בו שהה כובתה לצורך תחזוקה. הטיגריס טיפס מעל הגדר שגובהה ארבעה מטרים ותקף את המטפל דייויד סולומון שעמד מעבר השני. על פי הדיווחים, סולומון ראה את הטיגריס שועט לעברו וניסה נואשות לברוח ממנו תוך טיפוס על גדר נוספת, אך הנמר משך אותו בחזרה ונשך אותו למוות.
פרופ' אילני מבהיר כי חשוב להיזהר בגבול הדק שבין ההיכרות בין המטפל ובעלי החיים לבין התחושה שנוצרה ביניהם חברות. "זה שהנמר מכיר את המטפל שלו ורואה אותו על בסיס יומיומי, לא הופך את האינטרקציה איתו לבטוחה", הוא אומר, "אני מסכים עם ההחלטה שהתקבלה, לא להרדים את הנמר ולא לנקוט נגדו באי אלו פעולות. הוא לא אשם, הוא פשוט עשה מה שחיית טרף עושה כשהיא חשב סכנה או מצוקה", מבהיר פרופ' אילני.
סכנת השעמום
חיות רבות זקוקות למרחב גדול כדי לצוד, לשחק או פשוט לנוע. מחייה בשטח מוגבל, גם אם הוא מתוחכם, יוצרת תסכול וחוסר פעילות, מה שמוביל לעיתים קרובות להתנהגות תוקפנית או סטריאוטיפית (התנהגויות חזרתיות וחסרות תכלית, כמו הליכה קדימה ואחורה). בטבע, החיות פועלות כל הזמן כדי לשרוד: לצוד, לחפש מזון, להתחמק מטורפים, למצוא בני זוג. בשבי, הצרכים הללו מסופקים עבורן, וחוסר האתגר והשעמום יכולים לגרום לדיכאון או לתוקפנות.
חיות בר שרגילות לקרבה של בני אדם עלולות לפתח תלות, אך גם לראות במטפלים או במבקרים איום פוטנציאלי, במיוחד כשמדובר בטורפים בעלי אינסטינקט טבעי. שינויים קטנים בריח, בבגדים או בזמני האכלה יכולים להתפרש כגירוי עוין ולעורר תגובה אגרסיבית. "גם אם חיית טרף גדלה בשבי והורגלה למטפלים, האינסטינקט שלה נשאר חזק. במצבים של לחץ, פחד או שינוי בלתי צפוי, האינסטינקט הזה יכול להשתלט ולגרום לתקיפה, גם אם המטפל מוכר ואהוב", מסביר פרופ' אילני.
תקיפות של חיות טרף בגני חיות נחשבות לאירוע נדיר יחסית. אך גם המקרים הספורים הם תזכורת כואבת למורכבות שביחסים בין אדם לחיה לסכנות הטמונות בכך ולאינסטינקט הציד הטבעי של הטורפים שלעולם אינו נעלם.
"גן חיות בהגדרה הוא לא מוסד שיקומי", מבהיר פרופ' אילני, " גי החיות עברו שיפורים ושודרגו. המרחבים היום גדולים ויש תנאים נוחים יותר עבור החיות, אבל תנאי המחייה בשבי, טובים ככל שיהיו, לעולם לא ישתוו לאלו של הטבע הפתוח. עם זאת, אורך חיים של בעלי חיים בגן חיות הוא ארוך יותר מזה של חיות בטבע, בגלל שהם לא נמצאים בסכנת טריפה. לחלק מגני החיות יש גם ערך חינוכי בעידוד לשמירה על הטבע. אם יסגרו אותם בפני הציבור, לא ייכנס כסף כדי לממן את קיומם. הם תלויים במימון שמגיע מרכישת כרטיסים".
