רכב המאדים יטוס לירח?
סוכנות החלל של ארצות הברית, נאס"א, הכריזה על מימון של עוד ארבע משימות פרטיות של נחתות לא מאוישות לקוטב הדרומי של הירח, במסגרת ההכנות להנחתת בני אדם באותו אזור כחלק מתוכנית ארטמיס. חברת אסטרובוטיק (Astrobotic) זכתה במימון של כמעט 300 מיליון דולר לשתי משימות, ואילו החברות פיירפליי (Firefly) ו-Intuitive Machines זכו כל אחת בקרוב ל-150 מיליון דולר, למשימה אחת. כל אחת מהנחתות אמורה לשאת לפחות שלושה מטענים של סוכנות החלל, ניסויים מדעיים שנועדו לחקור את סביבת הירח באזור הקוטב הדרומי, שבו מבקשת ארצות הברית להקים את בסיס הירח שלה.
אלה יכללו מצלמה לניתוח התנהגות האבק על פני הירח, כדי להעריך כמה אבק צפוי להתרומם בכל נחיתה, ובאיזו מידה הוא מסכן את מכשירי החללית; מחזיר לייזר לבדיקת המיקום המדויק של הנחתת; ומד קרינה להערכת רמות הקרינה בחלל וסמוך לפני הירח. "אנו יודעים הרבה על הירח, וקצת על אזור הקוטב הדרומי, אבל זה לא קרוב למה שעוד יש לנו ללמוד לפני שנוכל להנחית שם בני אדם ולבנות בסיס", אמר מנהל תוכנית בסיס הירח בנאס”א, קרלוס גרסיה-גולן (Garcia-Golan). "לכן יש חשיבות עליונה לחקירת השטח והסביבה באזורים שאנו רוצים להגיע אליהם".
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
תאי ההרג המתאבדים של הפלנריה
להסתכל וללמוד: התרבות הנסתרת של השימפנזים
הפוטנציאל הקטלני של גלי הקול
בסוכנות החלל לא נקבו במועד לביצוע ארבע המשימות החדשות. עם זאת, בעדכון הקודם, בסוף מאי, הכריז ראש נאס"א אייזקמן כי התוכנית להקמת בסיס ירח כוללת 20 נחיתות לא מאוישות עד 2029. שלוש מהן אמורות לצאת לדרך עוד השנה, ואחת מהן היא של נחתת הירח בלו מון של חברת בלו אוריג'ין, בגרסה הלא מאוישת שלה (מארק 1). אלא שזמן קצר לאחר מסיבת העיתונאים ההיא נהרס בפיצוץ כן השיגור של טילי ניו גלן, הטילים הכבדים שבאמצעותם אמורה בלו אוריג'ין לשגר משימות לירח. אחד הטילים התפוצץ בעת בדיקה לקראת שיגור, וגרם לנזק כבד למתקן היחיד שמותאם לשיגור הטילים האלה. ימים אחדים לאחר מכן הבטיח מנכ”ל בלו אוריג'ין, דייב לימפ (Limp) כי החברה תחזור לטוס עוד השנה.
השבוע הודיעה בלו אוריג'ין כי הסתיימו העבודות לפינוי ההריסות, והתחילו העבודות על הקמת כן השיגור החדש והתשתיות הסמוכות באתר LC-36A בקייפ קנוורל. לימפ ציין בהודעה כי המתקן החדש לא יהיה שחזור של הקודם, אלא מתקן משוכלל יותר. הוא הסביר בציוץ כי שלבי הטילים יחוברו אופקית בבניין ההרכבה, ולאחר מכן יועמד הטיל על כן השיגור. רק בשלב הזה, כשהטיל אנכי, יחובר לחלקו העליון המטען שהוא ישגר לחלל. הוא גם שב על ההבטחה לחזור לטיסות חלל כבר השנה.
הטיל של בלו אוריג'ין מתפוצץ בחודש מאי
(צילום: לפי סעיף 27 א')
נאס"א מתכננת 20 נחיתות לא מאוישות על הירח עד 2029, שלוש מהן כבר השנה. הדמיות של הנחתות של חברות אסטרובוטיק (משמאל), Intuitive Machines (במרכז) ו-Firefly
(צילום: Astrobotic/Intuitive Machines/Firefly)
השבוע, בעדכון החודשי בנוגע למשימות הירח, הכריזה סוכנות החלל כי היא בוחנת אפשרות לשגר לירח רכב שטח לא מאויש, שנבנה על הדגם של רכבי המאדים קיוריוסיטי ופרסבירנס. מדובר ברכב מתפקד שמשמש את אנשי מעבדת JPL לבדיקת ביצועים שלהם בכדור הארץ, או בחינה של תיקוני תוכנה, לפני שמשגרים את ההוראות הרלוונטיות לביצוע במאדים. הרכב, שמכונה PROMISE (ראשי תיבות באנגלית של "רכב קוטבי לתצפיות, מיפוי ומחקר בשטח"), יכול לשמש מעבדה ניידת יעילה למחקרים רבים, אך שיגורו לירח בעוד שני אחיו עדיין פעילים על מאדים משאיר את JPL בלי מערכת הבדיקה. "יש לנו כבר שנים של ניסיון בהפעלת שני רכבי השטח על מאדים, ויש לנו חומרה שמשלמי המיסים השקיעו בה כסף רב, אז עלתה השאלה מה אם נשלח אותה לירח?", אמר ראש נאס"א, ג'ארד אייזקמן (Isaacman) בהתייחס לנקודה זו.
כמו שני רכבי המאדים הפעילים, גם PROMISE מונע בעזרת גנטרטור תרמו-חשמלי רדיואיזטופי (RTG) שמנצל חום מהתפרקות של חומר רדיואקטיבי לייצור חשמל. זה יאפשר לו להמשיך לפעול גם בלילה הירחי, שנמשך שבועיים ארציים ברוב אזורי הירח, כשהשמש שוקעת והטמפרטורות צונחות. נחתות הירח האחרות מייצרות חשמל סולארי, אינן מתפקדות בלילה, ולא תמיד בנויות לשרוד את הפרשי הטמפרטורות הקיצוניים בין היום ללילה. לפי שעה נאס"א עדיין לא הודיעה מתי בכוונתה לשגר את הרכב הזה לירח, ואיזו חללית צפויה להנחית אותו שם.
"נהיה מעצמת-על"
חברת הטילים רוקט לאב (Rocket Lab) הכריזה השבוע כי היא קונה את חברת לווייני התקשורת אירידיום (Iridium) תמורת שמונה מיליארד דולר, במסגרת המאמץ שלה להשתלב בתחומים נוספים של פעילות חלל. רוקט לאב הוקמה בניו זילנד ב-2006. שבע שנים אחר כך העביר המייסד והמנכ"ל שלה, פיטר בק (Beck) את עיקר פעילותה לארצות הברית, אם כי היא עדיין מחזיקה מתקן בניו זילנד ומשגרת משם טילי אלקטרון. אירידיום, חברה אמריקנית שהוקמה ב-1998, מחזיקה כיום בחלל 80 לווייני תקשורת לטלפוניה והעברת נתונים, מהם 66 פעילים ו-14 לווייני עתודה.
יצטרכו להתגבר על הפסדים ולהתחרות בשוק קשה מאוד בדרך להפוך למעצמת חלל. מייסד רוקט לאב, פיטר בק, עם טיל אלקטרון
(צילום: Rocket Lab)
"זאת תהיה אחת העסקאות המשמעותיות ביותר בתעשיית החלל. היא משלבת את יכולות השיגור וייצור הלוויינים של רוקט לאב עם רשת התקשורת הגלובאלית של אירידיום", אמר בק. "רוקט לאב תהפוך למעצמת על בחלל, עם יכולת ייצור ושיגור עצמית, ותספק יכולות תקשורת חיוניות למיליוני צרכנים ברחבי העולם".
כדי ליישם את החזון תצטרך רוקט לאב לשפר את ביצועיה הכלכליים, וזו כנראה היתה מטרת הרכישה. אירידיום רשמה ב-2025 רווח נקי של יותר מ-100 מיליון דולר, בעוד רוקט לאב, למרות הכנסות של יותר מ-600 מיליון דולר, סיימה את השנה עם הפסד של כ-200 מיליון דולר. גם אם תהפוך לרווחית, היא נכנסת לשוק שכבר יש בו תחרות קשה, עם לווייני סטארלינק שמכניסים לספייס אקס מיליארדי דולרים בשנה, וגם עם רשת הלוויינים המתפתחת של אמזון, לצד חברות קטנות יותר.
מרבה לוויינים – מרבה דאגה
הגידול המתמיד של רשתות תקשורת הלוויינים עשוי לשפר ולהוזיל את שירותי האינטרנט והתקשורת הטלפונית, אבל עלול גם לפגוע באסטרונומיה. אזהרות על כך נשמעו גם בעבר, אך מחקר חדש של חוקר ממצפה הכוכבים האירופי הדרומי, ESO, נוקב לראשונה במספר מוגדר ומתריע כי אם מספר הלוויינים סביב כדור הארץ יגיע ל-100,000, נאבד את היכולת שלנו לעשות מחקרים באסטרונומיה מפני כדור הארץ.
"זה יביא אותנו לתנאים שבהם לא יהיה שום טעם להפעיל טלסקופים קרקעיים, כי כל הנתונים יהיו פגומים. כולם. 100 אחוז", אמר אוליביה הנו (Hainaut), שעשה את המחקר על בסיס מודלים ממוחשבים של פעילות הלוויינים סביב כדור הארץ. גם אם הלוויינים אינם נראים ברובם מכדור הארץ, חלקם מחזירים אור לחלל, ולכן מגדילים את זיהום האור שמקשה על התצפיות. "אם נגדיל את זיהום האור נוכל לראות פחות כוכבים טבעיים, ונצטרך לעשות את התצפיות בזמן חשיפה ממושך יותר", הסביר הנו. "אם זיהום האור יגדל בעשרה אחוזים, גם זמן החשיפה צריך לגדול בהתאם". הדבר נכון לכל כדור הארץ, גם אזורים רחוקים ומבודדים שיש בהם זיהום אור נמוך על פני הקרקע.
זיהום אור יחייב הארכת משך החשיפה, וזה יהיה גזר דין מוות לאסטרונומיה הקרקעית. מסלולי לוויינים רבים בחשיפה של שעה בשמי מדבר אטקמה בצ'ילה ב-2025 – זהו אחד המקומות עם הכי מעט זיהום אור
(צילום: F. Kamphues, ESO/M. Kornmesser)
הגדלת זמן החשיפה בעשרה אחוזים תאריך כל תצפית, ותסרבל את העבודה האסטרונומית. יתרה מזאת, בחשיפה ארוכה אין כמעט סיכוי שלא יעברו לוויינים בשדה הראייה של הטלסקופ, מה שיצרוך עיבוד נוסף של הצילומים ועלול גם להסתיר מידע אסטרונומי אמיתי.
המספר של 100 אלף לוויינים עשוי להישמע מופרז, אבל כבר כיום יש כ-14 אלף לוויינים במסלול סביב כדור הארץ, יותר מ-10,000 מהם לווייני סטארלינק. ספייס אקס מעוניינת להגדיל רק את הרשת שלה ליותר מ-30 אלף לוויינים. לצדה פועלות חברות מסחריות נוספות, וגם סין התחילה להקים רשתות תקשורת לוויינית משלה, צבאיות ומסחריות. אם התוכניות להקים מרכזי נתונים בחלל יהפכו למציאות, מדובר בתוספות של עשרות אלפי לוויינים. בתנאים האלה, ייתכן שבאמת יסתיים עידן האסטרונומיה על פני כדור הארץ, ונצטרך לעבור לטלסקופי חלל בלבד. במצב כזה, אולי חבל על מיליונים רבים של דולרים שמושקעים כיום בבניית טלסקופים ענקיים בכדור הארץ.
פוריות בחלל: הדורות הבאים
איך טיסת חלל משפיעה על הפוריות של יונקים? התשובה היא שאנו לא יודעים. באופן מפתיע נערכו על כך יחסית מעט מחקרים, ועוד פחות מהם בחנו את ההשפעה לאורך דורות. היו כבר לא מעט נשים שטסו לחלל ולאחר מכן הביאו ילדים לעולם, ככל הידוע – בריאים. אבל אם יום אחד נרצה לטוס ליעדים רחוקים כמו מאדים, לקיים נוכחות ממושכת על הירח או לבנות מושבות במקומות רחוקים בחלל, נצטרך להבין הרבה יותר לעומק את ההשפעות של תנאי הכבידה, הקרינה ועוד גם על מערכות הרבייה של בני אדם, ובעיקר של נשים, שמבחינה ביולוגית נושאות ברוב הנטל של הבאת ילדים לעולם. או לעולמות אחרים.
מחקר חדש בהובלת מדענים מאוניברסיטת קנזס בארצות הברית, בדק לראשונה את ההשפעה הרב-דורית על פוריות של עכברות. עשרים עכברות בריאות בגיל עשרה שבועות שוגרו בחללית של ספייס אקס לשהות 42 יום בתחנת החלל הבינלאומית, בעוד עשרים עכברות ביקורת באותו גיל הוחזקו בכלובים זהים ובתנאים זהים במעבדה בקנזס. לאחר משימת החלל חזרו העכברות משתי הקבוצות לשגרת חיי מעבדה שכללה גם מפגשים עם זכרים. החוקרים מצאו כי השהייה בחלל לא השפיעה על הפוריות של העכברות – המחזור שלהן היה תקין, והן התעברו והמליטו צאצאים בריאים, ואפילו גדולים מעט מאלה של העכברות בקבוצת הביקורת.
צריך לבדוק כיצד השהייה בחלל משפיעה על הפוריות של הדורות הבאים. כלובי המכרסמים שנשלחו לתחנת החלל הבינלאומית ושימשו גם במחקר הנוכחי
(צילום: NASA/Ames Research Center/Dominic Hart)
כשהחוקרים עקבו במשך תשעה חודשים אחר הרבייה של צאצאות מהדור הראשון, כלומר עכברות שאמהותיהן שהו בחלל, הם גילו כי לנקבות האלה היו פחות המלטות, ועם הזמן ניכרה גם ירידה במספר הוולדות בכל המלטה שלהן, לעומת נקבות מהקבוצה המקבילה, שאמותיהן נשארו בכדור הארץ. נוסף על כך שהמליטו פחות גורים, החוקרים מצאו כי עתודת הביציות בשחלותיהן היתה קטנה יותר, והיו להן רמות נמוכות יותר של ההורמון AMH, שמשפיעה על תפקוד השחלות.
בהמשך הניסוי הם זיווגו עכברות שנולדו לאמהות אסטרונאוטיות עם עכברים שנולדו לאמהות כאלה. לפחות במחקר הזה הם לא המשיכו לעקוב אחר הפוריות של הדור השני, אבל ראו הבדלים מטבוליים מסוימים אצל העכברים שסבתם היתה בחלל, לעומת הנכדים של קבוצת הביקורת.
בסוף השנה שעברה פרסמו חוקרים מסין תוצאות של מחקר דומה שבוצע בתחנת החלל הסינית. שם הסתכלו בינתיים על הפוריות של העכברות שחזרו מהחלל, שהייתה תקינה, אם כי הבטיחו להמשיך לעקוב אחר הדורות הבאים. אם גם שם – ובמחקרים נוספים – יימצא כי לטיסת חלל של נקבות עלולה להיות השפעה רב דורית על צאצאיה, זה יחייב אותנו לבדוק לעומק את ההשפעות ארוכות הטווח של טיסות חלל על בנות אדם, ולמצוא דרכים להגן על בריאותן ופוריותן גם במשימות חלל ארוכות.
איתי נבו, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
