הם נכנסים להרצאות, מצטרפים לפעילויות מגוונות ואפילו ישנים בשיעורים - לא הסטודנטים, אלא גורי הנחייה שעוברים את שלב האומנה באוניברסיטת בן-גוריון. זהו שילוב של אהבה לבעלי חיים עם עשייה חברתית שמחממת את הלב. בין מדשאות הקמפוס, המעבדות וכיתות הלימוד מסתובבים מדי יום עשרות גורים סקרנים, רגישים ונבונים במיוחד - כלבי נחייה צעירים בשלבי הכשרתם הראשונים.
כ-30% ממשפחות האומנה לכלבי נחייה בישראל משתייכים למשפחת בן-גוריון - סטודנטים וסטודנטיות המשלבים את הלימודים האקדמיים עם שליחות חברתית ומלאת אחריות.
14 צפייה בגלריה
כלבי נחייה בגינה שנחנכה באוניברסיטת בן-גוריון
(צילום: דני מכליס, אוניברסיטת בן-גוריון)
14 צפייה בגלריה
אימון כלבי נחייה בגינה שנחנכה באוניברסיטת בן-גוריון
(צילום: דני מכליס, אוניברסיטת בן-גוריון)
בכל שנה משתתפים בתוכנית גידול כלבי נחייה של 'המרכז הישראלי לכלבי נחייה בישראל' כ-150 גורים מכל רחבי הארץ. שליש מהם, מגיעים באופן קבוע לקמפוס בן-גוריון יחד עם "הוריהם המאמצים" – סטודנטים הלומדים באוניברסיטה.
מרבית הכלבים הם משלושת הגזעים העיקריים המשמשים להדרכה – לברדור, רועה גרמני וגולדן רטריבר. כ-75% ממשפחות האומנה של כלבי הנחייה בישראל הם סטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה, ובן-גוריון מובילה את המגמה.
14 צפייה בגלריה
אחד מגורי הנחייה בכיתת הלימוד באוניברסיטת בן-גוריון
(צילום: דני מכליס, אוניברסיטת בן-גוריון)
14 צפייה בגלריה
אימון גורי נחייה בקמפוס של אוניברסיטת בן-גוריון
(צילום: דני מכליס, אוניברסיטת בן-גוריון)
לצד ההבנה של הצוות האקדמי לחשיבות הליווי הצמוד של הגורים, נתרמה לאחרונה, ביוזמתו של סגן נשיא האוניברסיטה ג'ף קיי, גינה ייעודית לכלבי הנחייה, המאפשרת להם מרחב נוח, בטוח ונקי לצרכים ולמשחק.
"עבור האוניברסיטה מדובר בחיבור טבעי לאג'נדה של המעורבות בקהילה וקידום החברה בישראל בהיבט החברתי, בנוסף לתרומה המדעית והאקדמית. הסטודנטים בכל שנה מבקשים להצטרף לפרויקט, לא רק משום שהם מקבלים מלגה ונקודות זכות במקום קורסים, אלא כי הם מחפשים לעשות מעבר לשגרת הלימודים הרגילה שלהם", מסביר קיי. "האוניברסיטה, הסגל המנהלי והאקדמי והסטודנטים מחפשים לצקת ערך מוסף לתוך החיים האקדמיים בקמפוס. עם כל המחויבות שלהם לפרויקט, ראינו שגם הסטודנטים וגם הכלבים צריכים מקום בו ניתן לשחרר את גורי הנחייה החמודים מהרצועה ולתת להם להסתובב חופשי ולשחק אחד עם השני. כך נולד הרעיון של גינת הכלבים לגורי הנחיה ולכלבי שירות בקמפוס".
14 צפייה בגלריה
גורי הנחייה משוטטים ברחבי אוניברסיטת בן-גוריון
(צילום: דני מכליס, אוניברסיטת בן-גוריון)
14 צפייה בגלריה
אחד מגורי נחייה "משתתף"בשיעור באוניברסיטת בן-גוריון
(צילום: דני מכליס, אוניברסיטת בן-גוריון)
התורמים של גינת הכלבים, אח ואחות מארה"ב - ג'ון ולורי, החליטו לעשות זאת לאחר שאחיהם, פול, נפטר בתום מאבק ממושך בסרטן הריאות. בזמן שפול היה מאושפז בבית החולים, כלבי שירות היו באים לבקרו מדי פעם בכדי לעודד את רוחו. לורי וג'ון מתארים זאת כנקודות האור הקטנות היחידות בתקופה כה קשה, שכן היו אלה הרגעים היחידים בהם הם ראו את אחיהם מחייך.
"נוצר לנו חיבור עם התורמים, שחיפשו לתרום למשהו שקשור בכלבים לאוניברסיטת בן-גוריון. על כן, הדרך להחלטה להקים גינה ייעודית הייתה קצרה מאוד. הסטודנטים מודים מכל הלב על כך. נוכחנו לדעת שזה מהווה עבורם רגעי פסק זמן בתוך הלימודים, בו הכלב משוחרר והם מנצלים זאת להחלפת חוויות עם סטודנטים אחרים שמגדלים גורי נחייה", מסביר קיי.
14 צפייה בגלריה
אחד מכלבי הנחייה בגינה שנחנכה באוניברסיטת בן-גוריון
(צילום: דני מכליס, אוניברסיטת בן-גוריון)
14 צפייה בגלריה
גינת כלבי הנחייה שנחנכה באוניברסיטת בן-גוריון
(צילום: דני מכליס, אוניברסיטת בן-גוריון)
הקמת הגינה לוותה בחשיבה על צרכי הכלבים והסטודנטים. כך למשל, נותן קיי כדוגמה, הוחלט שהיא תהיה מרוצפת בדשא סינטטי ולא בחול. לשם כך, יובא דגם מיוחד של דשא, שלא מייצר ריח לוואי אחרי שהגורים עושים את צרכיהם.
גם חברי הסגל תורמים את חלקם לאווירה הכללית. חלקם כבר התרגלו לראות גורים מנומנמים מתחת לשולחנות בכיתות ויש מרצים שאף מברכים את "השומעים החופשיים", הפרוותיים, בליטוף ובגינוני חיבה שונים.
14 צפייה בגלריה
אחד מגורי נחייה בקמפוס של אוניברסיטת בן-גוריון
(צילום: דני מכליס, אוניברסיטת בן-גוריון)
14 צפייה בגלריה
אחד מגורי נחייה בקמפוס של אוניברסיטת בן-גוריון
(צילום: דני מכליס, אוניברסיטת בן-גוריון)
אדם לופז מועלם (30) וסתיו עדי פלדמן (28) הפכו לאחרונה בפעם השנייה למשפחה אומנה לדוני - גור נחייה בן שנה וארבעה חודשים. אדם לומד לתואר שני בהנדסת מערכות מידע במסלול רפואה חישובית, וסתיו לומדת לתואר שני במדעי החיים עם התמחות בביו-אינפורמטיקה. שניהם מצליחים לשלב בין לימודים מתקדמים לעשייה חברתית משמעותית, כשהם מגדלים ומאלפים גור נחייה שעתיד לסייע לאדם עם עיוורון או לקות ראייה חמורה.
"החוויה עם הכלב הראשון הייתה כל כך משמעותית, שלא היה לנו ספק שנרצה לעשות את זה שוב", הם משתפים. "נדרשת אחריות וסבלנות, במיוחד כשמשלבים את זה עם לימודי תואר שני, אבל הידיעה שהגור שאנחנו מגדלים ישנה את חייו של אדם אחר – שווה הכול".
אדם וסתיו מספרים בהתרגשות על המפגש עם המשפחה שקיבלה את כלב האומנה הראשון שלהם. "עד כמה שהפרידה הייתה כואבת, ידענו שהתהליך שווה את זה מכל בחינה. ויש גם טוויסט קטן – שמרנו על קשר רציף עם המשפחה החדשה של יאמי – הכלב הראשון שלנו – ואפילו חגגנו לו יחד יום הולדת". עם תחילת לימודיהם לתואר שני, המשפחה התרחבה שוב. "דוני הגיע אלינו בגיל חמישה חודשים מניו יורק, לאחר ששהה שם אצל משפחת אומנה. בשבילנו הוא מתנה משמיים".
שני לוי, סטודנטית בפקולטה למדעי המחשב והמידע, מגדלת את נולי, גורת לברדור שחורה בת חמישה חודשים. "כל חיי רציתי כלב, וכשגיליתי שאני יכולה גם להגשים חלום ילדות וגם לתרום למען הכלל – זה היה מושלם מבחינתי", אומרת לוי. "נולי הגיעה לקמפוס מהמרכז הישראלי לכלבי נחייה בבית עובד, ועברה תהליך התאקלמות, עם חשיפה הדרגתית לסביבה העירונית".
חייה של שני השתנו לגמרי מאז שנולי הצטרפה אליה. "אני קמה מוקדם יותר, צמצמתי זמן מסך, ואני מקדישה כמה שעות ביום לטיולים ולמשחקים בחברת נולי. היא חלק בלתי נפרד ממני – מגיעה איתי לשיעורים, אפילו לחדר הכושר. בדרך כלל היא נרדמת בזמן ההרצאה, אבל נוכחותה ממלאת את האווירה בשקט ושלווה", אומרת לוי.
על הפרידה הצפויה בקרוב, שני מעדיפה שלא לחשוב בינתיים. "אני מדחיקה את זה וחיה בהכחשה. ברור לי שהמטרה מקדשת את הקושי – נולי תסייע בעתיד לאדם הסובל מעיוורון או לאדם הזקוק לתמיכה רגשית ממנה. זה שווה הכול".
ארז ברקאי, מנהל קשרי קהילה ורכז הנגישות במרכז הישראלי לכלבי נחייה, הוא בעצמו אדם עם עיוורון הנעזר בכלבי נחייה למעלה מ-16 שנים. ברקאי מדגיש בדבריו את תרומתם החיונית של הסטודנטים. "תפקיד משפחת האומנה הוא הלב של תהליך ההכשרה. הם מלמדים את הגורים להתנהג נכון בבית ובמרחב הציבורי. בלי המשפחות האלה – ובעיקר בלי הסטודנטים הנפלאים – לא היינו יכולים לקיים את המשך התהליך", מסביר ברקאי.
