מיליוני טונות של פלסטיק מגיעים לאוקיינוסים ברחבי העולם מדי שנה ומייצרים נזק אקולוגי מתמשך. בים התיכון התמונה אינה שונה. שקיות פלסטיק הנשטפות מהחוף מגיעות אל הים, ולמרות ההנחה שהן אמורות לצוף, בפועל הן שוקעות אל קרקעית הים ומייצרות נזקים אקולוגיים ובריאותיים.
מחקר חדש שנערך על ידי חקר ימים ואגמים לישראל (חיא"ל) בשיתוף עם אוניברסיטת חיפה חושף ממצאים מדאיגים: המים הכלכליים של ישראל בים התיכון הפכו למאגר עצום של פסולת פלסטיק, מהגדולים בעולם.
פסולת פלסטיק בחוף גדור
(נגה גבריאלי, עמותת אקואושן)
5,000 שקיות לקמ"ר
את המחקר יזמה ד"ר יעל סגל, ראשת ניטור הים תיכון בחיא"ל, בהשתתפות הסטודנט שינג-יו לי, שערך את הסקר במסגרת עבודת המאסטר שלו בהנחיית פרופ' רויטל בוקמן ראשת החוג למדעים גאו-ימיים בבית הספר למדעי הים ע"ש ליאון צ'רני באוניברסיטת חיפה.
"הנזקים שמייצר הפלסטיק המצטבר בקרקעית הים מגוונים ונעים מזיהום חיידקי ועד לרעילות. הפלסטיק הוא בסיס להתיישבות של חיידקים שגדלים עליו, כאלה שאינם קיימים בים באופן טבעי. נוסף על כך, צבעי הפלסטיק ותוספים אחרים עלולים עם הזמן לשחרר חומרים רעילים אל הים", אומרת סגל.
במסגרת המחקר נסקרו כמויות שקיות הפלסטיק בקרקעית הים התיכון, בעומקים שונים, מ-80 ועד 1,300 מטר, ובמרחקים של 19–49 ק"מ מחופי ישראל. על בסיס הנתונים, נמצאו ריכוזים חריגים מאוד של פלסטיק בשטח הים של ישראל. "ברוב המקומות נמדדו צפיפויות של מאות עד אלפי פריטי פסולת לקמ"ר", היא מסבירה. "בקצה המדף היבשתי, במרחק של כ-17 ק"מ, נמצאו 5,354 פריטים לקמ"ר - מדובר באחת הצפיפויות הגבוהות ביותר שתועדה בים התיכון וככל הנראה אף בעולם כולו. לצורך השוואה, מרבית המדידות שנעשו בשנים האחרונות מול חופי ספרד, איטליה, יוון וטורקיה הצביעו על עשרות עד מאות פריטים לקמ"ר בלבד", היא אומרת.
פלסטיק מעזה וממצרים
"מעל 90 אחוז מהפסולת הימית שנאספה באזור ישראל היא שקיות ואריזות פלסטיק דקיקות, ולא ציוד דיג ישן כפי שנמצא במקומות אחרים בים התיכון", מציינת סגל. למרות ההנחה שלשקיות יש כושר ציפה גבוה, במחקר התגלה כי שקיות פלסטיק מצטברות בעיקר בקרקעית הים, בעומקים של 200–1000 מטר. סגל מסבירה כי הגלים מייצרים כוח שמגלגל את השקיות מטה אל קרקעית הים, שם נכנסים לתוכן גרגירי חול שהופכים את השקיות ל"משקולת". "נוסף על כך, הפסולת מצטברת בקרקעית הים באזור העמוק יותר, היכן שהזרמים חלשים יותר", היא מסבירה.
תכונת הציפה או השקיעה של השקיות נקבעת גם על ידי מרכיבי הייצור שלהן. "מצאנו שיש תוסף בשם קלציום קרבונט שמוסיפים לשקיות, וכתוצאה מכך הן נוטות לשקוע לקרקעית", אומרת סגל.
בהיבט הלאומי, הממצאים מדליקים נורה אדומה לגבי השימוש בשקיות פלסטיק חד-פעמיות בישראל. יחד עם זאת יש לזכור כי זרמים אזוריים, ובראשם הזרם הלובי-מצרי, מעבירים אף הם פסולת פלסטיק מעזה וממדינות שכנות כמו מצרים ולבנון אל החופים והמים הכלכליים של ישראל. "ישראל אומנם מיישמת מדיניות מחמירה יחסית על דיג ופסולת מקומית, אך היא סופגת כמות עצומה של פלסטיק מהמדינות השכנות", סגל אומרת.
בין "האשמים" בהצטברות שקיות פלסטיק בים: ספינות
במסגרת המחקר נמצא כי הסוג שממנו מורכבת השקית יקבע כמה רחוק וכמה עמוק היא תגיע. "בעומק של 1,400 מטר מצאנו שהמקור של השקיות הן ספינות, כלומר שמדובר בסוג שקיות מסוים המושלך מספינות אל הים. כך המחקר תורם להבנה של מי משליך פסולת אל הים, והוא יכול לסייע באכיפה טובה ומדויקת יותר", מסבירה בוקמן.
את קרקעית הים קשה לנקות, אבל את החופים והנחלים בהחלט אפשר. סגל מסבירה שכשמנקים את החופים והנחלים משקיות, הנזק מצטמצם כיוון שהן לא נשטפות אל הים. בוקמן מציינת שכמות השקיות שנשטפת מהחוף אל הים מראה שהפתרון של תשלום על שקיות חד-פעמיות בסופרמרקט אינו אפקטיבי מספיק. צריך להשתמש בשקיות רב-פעמיות, וייתכן שנדרשת רגולציה מחמירה יותר. "כך גם בנושא הרכב החומר של שקיות הפלסטיק – צריך לדון בכך בהיבט הייצור", היא אומרת.
המחקר מדגיש כי ההבנה של מנגנוני הצטברות הפלסטיק בקרקעית הים חשובה לא רק בישראל אלא עבור העולם כולו. אם רוב הפלסטיק בסופו של דבר שוקע לקרקעית הים, הוא הופך למקור זיהום מתמשך המאיים על מערכות אקולוגיות ייחודיות, על הדגה ועל בריאותנו שלנו.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
